פסק דין
תביעה לשיפוי התובע בגין הפרת התחייבות הנתבעת להפעלה באופן סדיר של קו אוטובוס 45 ולאיסוף נוסעים מתחנת אוטובוס ביום 12/10/10 ברחוב הרוא"ה ברמת גן.
לטענת התובע, במועד הנקוב הוא הגיע לתחנת האוטובוס של קו 45 של הנתבעת ברחוב הרוא"ה ברמת גן בשעה 18:10 לערך. משהאוטובוס- אשר תכיפותו בשעות אלו עומדת על הגעה כל כ – 15 דק', בושש לבוא, פנה התובע אל מוקד הנתבעת שם נמסר לו כי קיימת בעיה בקו הואיל ונסגרו כבישים בשל אירוע של הצופים המתקיים בסמוך. לטענת התובע, הובטח לו מהמוקד כי יעודכן בהמשך ואולם, משלא קיבל כל תשובה, פנה שוב אל המוקד שם נמסר לו כי הקו עובד עד השעה 20:00 וכי האוטובוס יגיע. משלא הגיע האוטובוס גם לאחר האמור, פנה התובע אל בת זוגו אשר הגיעה לאוספו וכן, אספה עוד נוסעים נוספים מהתחנה, בשעה 19:40 לערך - שעה אשר עד אליה טרם הגיע האוטובוס לתחנה. לטענת התובע, טענת הנתבעת ולפיה באיזור היה אירוע אשר הוביל לחסימת התנועה אין בה ממש הואיל והאירוע הסתיים כבר בשעה 18:30 ומשכך לא היתה כל חסימה במקום בזמן בו המתין בתחנה. זאת ועוד, לטענת התובע, בזמן ההמתנה לקו 45 עברו במקום אוטובוסים אחרים מקווים 60 ו – 65 וכן, עבר בנתיב הנגדי קו 45 בתכיפות גבוהה. לטענת התובע , האמור יש בו בכדי להעיד על כך שלא היתה כל חסימה אשר לא איפשרה לנהגי הנתבעת להגיע לתחנה על מנת לאסוף ממנה נוסעים לנסיעה. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, הפרה הנתבעת את התחייבותה לאיסוף נוסעים בהתאם ללוח הזמנים וקו הנסיעה לו התחייבה ומשכך, עליה לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מהפרת התחייבותה כאמור ובכלל זה בגין עוגמת הנפש אשר היתה מנת חלקו.
לטענת הנתבעת, במועד האמור היה אירוע של הצופים אשר הוביל לכדי סגירת הנתיבים עד השעה 18:50 לערך ואף הוביל לכדי המשך עומסים כפועל יוצא מסגירת הנתיבים כאמור. לטענת הנתבעת, היא לא קיבלה, מבעוד מועד הודעה על קיום האירוע ומשכך, לא יכלה להיערך לקראתו וכן, לא ידעה על מועדי התחלתו וסיומו הצפויים. לטענת הנתבעת, המידע בדבר סגירת הנתיבים הגיע אליה על ידי נהג אשר עבר במקום ומשכך, היא נאלצה לשנות את נתיבי הנסיעה ולהנחות את נהגיה לנהוג בנתיב חלופי. לטענת הנתבעת, בכל זמן האירוע המשיך קו 45 לצאת כסדרו בהתאם לזמני היציאה מתחנת המוצא ואולם, הוא לא עבר בכל התחנות ובכלל זה בתחנה הנדונה לאור חסימת נתיבי התנועה באיזור. לטענת הנתבעת, הואיל ואף לפי דיווח המשטרה נפתח הציר לתנועה רק בשעה 18:50 לערך הרי שלכל המוקדם היה ביכולתה לעדכן את נהג האוטובוס אשר יצא לדרכו בשעה 19:06 בדבר פתיחת הצירים. לטענת הנתבעת הואיל ומשך זמן הנסיעה מתחנת המוצא עד לתחנה בה עמד התובע הינו לפחות 35 דק', הרי שככל הנראה עזב התובע את התחנה טרם הגיע האוטובוס לאחר פתיחת הצירים. לטענת הנתבעת, בנסיבות האמורות אין להטיל עליה אחריות כפועל יוצא ממחדלה מאיסוף הנוסעים כאמור הואיל ומדובר בנסיבות אשר אינן בשליטתה ומשכך, דין התביעה להדחות.
בדיונים אשר התקיימו בפני העידו התובע וכן, עדות מטעמו- הגב' גוטמן חסידה והגב' גרף תמר – בת זוגו וכן, נציג הנתבעת ומר בבילה יעקב שהוא מנהל תיאום התנועה בנתבעת.
לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.
אקדים ואציין כי אין עוררין שעל הנתבעת חלה החובה להפעיל שירות סדיר של תחבורה ציבורית כפי שניתן ללמוד מהוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית) תשל"ד – 1974 ומחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים , תשי"ח – 1957. כפועל יוצא מהוראות החקיקה האמורות, על הנתבעת חלה האחריות לתפעל את קווי השירות שברשותה על פי תנאי הרישיון, לוודא כי הנהגים יוצאים בזמן ליעדם וכי אלה יקפידו על מסלולי הנסיעה כפי שנקבעו ופורסמו. הפרת התחייבותה זו של הנתבעת מהווה הפרת חובתה החוקית וכן, הפרת התחייבות כלפי ציבור הנוסעים המובילה ככלל לנשיאתה באחריות לתוצאות ההפרה (ראה תק (י-ם) 2659/07 כרמלי יצחק נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (2007). בהתאמה נקבע בת"ק (י-ם) 3119/07 שמואל מגננצא נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ :
"על הנתבעת , מוטלת אחריות, למתן השירות ..... לפי לוחות הזמנים המתפרסמים על ידה. לוח זמנים הוא למעשה הזמנה של הנתבעת, לתושבים, ולנוסעים אחרים להשתמש בשירותי הנתבעת. על לוח הזמנים יש להקפיד, והנתבעת מחוייבת לו"
עוד נקבע שם כי:
"לתובע הזקוק לדבריו לתחבורה ציבורית, עומדת הזכות לדעת כמעט בוודאות, שבהגיעו בזמן לתחנה, לפי לוח הזמנים של הנתבעת, ייאסף בשעה היעודה, כך שיוכל להגיעה בשעה צפויה מתוכננת, למקום יעדו."
יחד עם זאת, ככל התחייבות בעלת אופי חוזי, התחייבותה של הנתבעת כלפי ציבור הנוסעים אינה מוחלטת באשר היא תלויה בגורמים חיצוניים כגון – עומסי תנועה, סגירות צירים וכיוצא בכך- צפויים או שאינם צפויים. לאור האמור , נקבע בפסיקה כי איחור שאינו איחור מהותי, אינו מהווה הפרת התחייבות המוביל כלפי ציבור הנוסעים ( ראה בדומה : תמ (חי') 307/07 ערן גורן נ' רכבת ישראל בע"מ (2011) )
זאת ועוד, במקרים אשר אינם צפויים מראש, ניתן להחיל על התחייבות הנתבעת, כפי שניתן להחיל על כל חוזה אחר, את הוראת סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, אשר כותרת הסעיף - פטור בשל אונס או סיכול החוזה - הקובע:
"(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים."
5. מן הכלל אל הפרט – בפני בית המשפט הוצג- בעקבות החלטת בית המשפט – מכתב מאת רפ"ק אלי כהן – קצין המשטרה אשר פיקד על כוחות המשטרה שהוצבו באירוע הצופים במועד הנקוב. במסגרת המכתב האמור, ציין רפ"ק כהן כי אמנם היה אירוע וזאת, עד לשעה 18:30 בעקבותיו נסגרו צירי התנועה באיזור. בנוסף, ציין רפ"ק כהן כי ככלל קיים פרק זמן נוסף בין 10 ל – 20 דק' עד לפתיחת הציר עם סיום האירוע. באמור יש חיזוק לטענת הנתבעת ולפיה ציר התנועה היה סגור וזאת עד לשעה 18:40-18:50 לערך.
זאת ועוד,מטעם הנתבעת העיד כאמור מר בבילה יעקב ובהתאם לעדותו, לא נימסרה לנתבעת מראש כל הודעה בדבר סגירת הצירים. חיזוק לאמור ניתן למצוא אף בנ/1 שהוא פלט מיומן המצב של הנתבעת וממנו עולה כי הדיווח בדבר סגירת הצירים הגיע מנהג הנתבעת אשר נסע במקום.
זאת אף זאת, הוצגו בפני – נ/2- דוחות המעידים על כך שהאוטובוסים הנוסעים בקו שוגרו אמנם מנקודת היציאה בזמנים הקבועים במסגרת הקו. אציין עוד כי נציג הנתבעת והעד מטעמה טענו כי הואיל וחל איסור על הנהגים לשוחח במכשיר הטלפון הסלולארי בזמן הנסיעה, הרי שלא ניתן היה לעדכן את הנהגים אשר כבר יצאו לדרכם על פתיחת הציר וניתן היה לעשות כן רק באשר לקווים אשר יצאו לאחר מועד פתיחת הצירים.
לאור האמור, הנני מקבלת טענתה של הנתבעת ולפיה, הפרת התחייבותה להגעת הקו האמור לתחנה הנדונה – דהיינו, התחנה בה עמד התובע – סוכלה בנסיבות אשר הנתבעת לא יכלה לצפותן מראש ומשכך, כי לא חלה עליה כל חובה לפיצוי התובע. אדגיש כי בנסיבות בהן התובע טען – כמפורט בכתב התביעה מטעמו – כי עזב את התחנה בשעה 19:40 – ובהתחשב בעובדה שלאור מועד פתיחת הציר , האוטובוס הראשון אשר עודכן בדבר פתיחתו היה זה אשר יצא בשעה 19:06 מנקודת המוצא- הרי שלא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה האם אוטובוס זה אמנם הגיע לתחנה אם לאו – שכן,מכיוון שמדובר בפערי זמן של דקות, הרי שיתכן שאוטובוס זה הגיע לתחנה לאחר שהתובע עזב אותה. האמור חל במיוחד הואיל ואין עוררין כי לסגירת ציר קיים אפקט נמשך גם לאחר פתיחתו בדמות עומסי תנועה.
בשולי הדברים אעיר כי העדה מטעמו של התובע טענה כי העילה להפרת התחייבות הנתבעת להגעת הקו במועד הנקוב הינה חוסר רווחיות של הקו . בהקשר זה, גם באם יש ממש בטענה האמורה – אשר ניטענה בעלמא וללא כל ביסוס – הרי שממילא לא ניתן לראות במקרה בפני משום דוגמא לסיבתיות כאמור וזאת הואיל והקו לא בוטל אלא יצא במועדו ברם, לא עבר בכלל התחנות אלא במעקפים לאור סגירת הציר.
6.אשר על כן בנסיבות כפי שהונחו בפני הנני קובעת כי מחדל אוטובוס הנתבעת מהגעה לתחנה בה עמד התובע אינה מהווה הפרת התחייבותה בנסיבות המזכות התובע בפיצוי כלשהו ומשכך, הנני קובעת כי תביעתו של התובע נדחית.
לאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.