השופט ר. אמיר:
1. בפנינו שתי בקשות של שלוש עותרות מקרב העיתונות והתקשורת (מו"ל ועיתונאית של אתר החדשות המקוון YENT; וחברת החדשות בערוץ השני בטלויזיה) - להתיר להן לפרסם קלטות שחזור וחקירה במשטרה של הנאשמים בתיק זה (המשיבים 3-2); ולהורות למאשימה (המשיבה 1) להעביר לרשותן את אותן קלטות.
רקע עובדתי - ההליכים בתיק העיקרי
2. הנאשמים הורשעו, לפי הודאותיהם בכתב אישום מתוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון, בהריגתו של הילד לאון קנטרוב ז"ל, וכן בביצוע עבירות מין כלפיו וכלפי קטינים אחרים ובביצוע עבירות נוספות, כמפורט בהכרעת הדין.
בהמשך לכך נגזר דינם, כאשר גזר הדין מאמץ את העונשים המוסכמים בהסדר הטיעון, דהיינו, 19 שנות מאסר בפועל לנאשם 1, 22 שנות מאסר בפועל לנאשם 2, ועונשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין.
3. יש לציין, כי מלכתחילה הואשמו הנאשמים ברצח הילד המנוח - אך במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום בשנית, ועבירת הרצח הומרה בעבירת הריגה.
הסדר הטיעון הושג במהלך שמיעת הראיות בבית המשפט, לאחר שנשמעו חלק מראיות המאשימה, אך בטרם החלה פרשת ההגנה, ובפרט בטרם נשמעו עדויות הנאשמים, אם כי הודעותיהם במשטרה הוגשו בהסכמה.
הסדר הטיעון נעשה, בין היתר, לנוכח קשיים ראייתיים משמעותיים שהתעוררו בתיק זה, ובעיקר בשל הקושי לקשור את שני הנאשמים לאירוע ולזהות את חלקו של כל אחד מהם בו, העדר סימני אלימות על גופו של המנוח ומימצאים נוספים בחווה"ד הפתולוגית, שהיקשו על הוכחת מנגנון ההמתה. שני הצדדים טענו לכך במסגרת הטיעונים לעונש, ואנו קיבלנו טענות אלה בגזר הדין.
4. עובדה נוספת אותה יש לציין היא, ששני הנאשמים סובלים מפיגור שכלי קל, ובהתאם לכך הם נחקרו במרבית החקירות במשטרה ע"י חוקרים מיוחדים לפי חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005.
טענות הצדדים לענין הבקשות
5. איחדנו את הדיון בשתי הבקשות, כיון שהנושא אחד, טענות ב"כ הצדדים משותפות, ויריעת המחלוקת נמתחה באותו אופן בשתי הבקשות.
6. המבקשות עתרו למתן ההיתר הדרוש לפרסום קלטות החקירה לפי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) התשס"ב-2002 (להלן:
"חוק חקירת חשודים"); ובטיעון בע"פ הרחיבו זאת אף להיתר הדרוש לפי סעיף 24 לחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005 (להלן:
"חוק הליכי חקירה").
לטענת המבקשות, יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי שבגדר החוקים הנ"ל ולהתיר את פרסום הקלטות בשל המשקל הנכבד שיש לתת לעקרון פומביות הדיון, לחופש הביטוי, ולזכות הציבור לדעת. כך במיוחד כאשר מדובר בפרשה מזעזעת, שהרעישה את כל המדינה, וזכתה לסיקור נרחב עד כה. כך ביתר שאת כאשר המשפט הסתיים בהסדר טיעון, ומשכך לא נשמעו כל הראיות, ויש ענין ציבורי אמיתי בחשיפת התמונה המלאה, הן לענין הפרשה עצמה, והן לענין השיקולים וההצדקה להסדר הטיעון.
המבקשות סבורות, כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי האמור לעיל על פני אינטרס הגנת הפרטיות של הנאשמים. כך במיוחד כאשר לא מובא טעם מיוחד של פגיעה בפרטיות, וזו נובעת באופן אינהרנטי רק מעצם העבירות נושאות האופי המיני, שהנאשמים הורשעו בביצוען.
משקל נוסף לחיזוק עמדתן מוצאות המבקשות בעצם ההרשעה - גם כדי למעט מההצדקה לטיעון של ההגנה על הפרטיות, וגם כדי לשלול את חשש ההשפעה על הליכי המשפט, שכבר הסתיימו.
המבקשות ערות לשוני בין נאשמים "רגילים" לבין נאשמים עם מוגבלויות, כמו הנאשמים שבפנינו, לענין אופן חקירתם במשטרה - ואולם לדידן, ההסדר לענין פרסום בשני החוקים (חוק חקירת חשודים וחוק הליכי חקירה) הוא אותו הסדר, והשיקולים הם אותם שיקולים.
7. המשיבים כולם, גם המאשימה וגם הנאשמים, מתנגדים לפרסום המבוקש.
8. טענתה הבסיסית של המאשימה היא, שההסדר החוקי והפסיקה שבעקבותיו קבעו כלל ברור של איסור פרסום של תיעוד החקירות במשטרה, ואפשרות להתרתו במקרים חריגים בלבד.
הטעם לכך נובע ממשקלם המצטבר של השיקולים הבאים: ההגנה על פרטיותו וכבודו של הנחקר; מניעת הפגיעה בהליכי המשפט באותו ענין; והדאגה ליעילות הליכי החקירה באופן כללי.