בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' נידם

פסק – דין

הרקע

1.עניינה של תובענה זו, שהוגשה ביום 31/3/09, דרישת תשלום בסכום של 320,156 ₪ מאת הנתבעת, כערבה לחובותיהם של אמויאל דוד ומדלסי טלי (להלן – הלווים), בשל אי פירעון הלוואה שנטלו מהתובע למטרת רכישת דירה, על פי הסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן – ההסכם).

2.ביום 4/12/98 העמיד התובע הלוואה ללווים בסכום של 475,000 ₪, בהתאם להסכם, למטרת רכישת דירה.

הדירה שועבדה להבטחת החזר ההלוואה.

3.אין מחלוקת כי בהתאם להסכם הנתבעת ערבה לכל חובותיהם של הלווים כלפי התובע, וכי הנתבעת הינה בגדר "ערב יחיד" כהגדרתו בחוק הערבות, התשכ"ז-1967, כפי שתוקן בשנת 1998 (להלן – החוק).

4.הואיל והלווים לא עמדו בהחזר ההלוואה – נמכרה הדירה במכר עצמי בחודש דצמבר 2003, כאשר מתוך תמורת המכירה הועבר לזכות ההלוואה סכום של 105,000 $ (468,160 ₪) ונותר עדיין חוב של 320,156 ₪, הוא סכום התביעה שלפנינו.

התביעה הוגשה לאחר שביום 30/3/09 ניתן אישור ראש ההוצאה לפועל כי התובע נקט באמצעי ההוצאה לפועל הסבירים בנסיבות העניין לגבות חובו מהחייב, אמויאל דוד (להלן – אמויאל), וזאת בהתאם להוראות בסעיף 27(א)(2) לחוק.

(ראה נספח ג' לכתב התביעה).

יצוין, כי מהאישור עולה שניתנו לנתבעת הזדמנויות להתנגד לבקשה למתן אישור על מיצוי הליכים, אך היא בחרה שלא לטעון מאומה בטרם מתן ההחלטה.

המסגרת הנורמטיבית

5.החוק קובע הוראות שונות לגבי ערב יחיד, אשר מטרתן להעניק לערב מסוג זה הגנה מרבית מפני חיובו במקרה שהחייב לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הבנק.\

על פי סעיף 32 לחוק, כל התניה על ההוראות שנקבעו בחוק, שאינה לטובת ערב יחיד – בטלה.

6.על פי הפסיקה, הוטלו חובות רחבות היקף של גילוי ואיסור הטעיה על הבנקים במערך היחסים שבינם לבין ערבים, כשם שחובות אלה הוטלו על הבנקים כלפי הלקוחות

על פי דיני הבנקאות.

ברע"א 4373/05 אבן חיים נגד בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (פורסם בהוצאת נבו) קובע בית המשפט העליון:

"הערב, לא פחות מהלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעיה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים".

7.סעיף 22 לחוק, שעניינו חובת הגילוי, קובע:

"(א) נושה יגלה לערב יחיד לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב:

(1) הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן – הקרן);