אושרה פשרה בייצוגית בעניין נביעות פלוס-אזכור הויטמינים על האריזות יוסר

בפניי בקשתם של הצדדים לאישור הסדר פשרה חדש, שאליו הגיעו במסגרת בקשה לאישור התובענה נושא תיק זה כייצוגית (להלן: " בקשת האישור" ו" הסדר הפשרה החדש", לפי העניין).

1.         עניינה של בקשת האישור נושא תיק זה הוא הכיתוב על גבי אריזת המוצר "נביעות +" המיוצר ומשווק על ידי המשיבה, נביעות-טבע הגליל בע"מ (להלן: " נביעות") - שהוא משקה על בסיס מים מינרליים בטעמי פירות שונים, הנמכר הן בבקבוק אישי של 0.5 ליטר והן בבקבוק משפחתי של 1.5 ליטר (להלן: " המשקה").

            בבקשת האישור טען המבקש כי הכיתוב שעל גבי אריזת המשקה הוא מטעה ואף מנוגד להוראות הרלוונטיות בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) התשנ"ג-1993 (להלן: " התקנות"). זאת ככל שהכיתוב מתייחס להיותו של המשקה מועשר בוויטמינים, בעוד שבפועל - על פי הנטען - כמות הוויטמינים שבו זניחה ומכל מקום נמוכה באופן משמעותי מן הכמות המינימלית הנדרשת לסימון כזה על פי התקנות. במצב דברים זה נטען להטעיה מכוח הוראת סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; וכן לעוולת הפרת חובה חקוקה.

2.         בהחלטה מיום 17/7/11 ומנימוקיה, דחיתי בקשה קודמת לאישור הסדר פשרה שאליו הגיעו הצדדים (להלן: " ההחלטה מיום 17/7/11" ו" הסדר הפשרה הקודם", לפי העניין). לנוכח תוצאה זו, התיק נקבע לדיון נוסף על מנת לברר את אופן המשך ההליכים בבקשת האישור.

            בדיון שהתקיים ביום 6/10/11, הבעתי את עמדתי לעניין סיום ההליך שבנדון. זאת על רקע האמור בהחלטה מיום 17/7/11, שבה ניתן ביטוי לסיכויים ולסיכונים הכרוכים בניהול ההליך.

            אינני רואה מקום לשוב ולפרט את השאלות העובדתיות והמשפטיות שבקשת האישור מעלה - שכן אלה פורטו בהרחבה בהחלטה מיום 17/7/11 ואני מפנה אליה. אומר רק כי נקבע באותה החלטה, בהתייחס לכיתוב שעל גבי האריזה, כי "גם אם ניתן היה לקבל את עמדת נביעות כי הכיתוב על גבי אריזת המשקה אינו מפר את הוראות התקנות, ומבלי להביע עמדה כלשהי בסוגיה זאת בשלב זה של הדיון - הרושם הוא כי בכל מקרה הכיתוב עלול להטעות את הציבור בנוגע לתכולת הוויטמינים שבמשקה". זאת להבדיל מפירוט הוויטמינים במסגרת טבלת הרכיבים שבגב אריזת המשקה, שם מפורטים כל רכיבי המשקה והוויטמינים בכללם - כמתחייב מ"תקן 1145". מאידך גיסא נקבע בהחלטה, כי אין ללמוד מן האמור בה כי סיכוייה של בקשת האישור נוטים לטובת המבקש, לנוכח הקשיים שעליהם עמדתי.

3.         במצב דברים זה סברתי כי נכון יהיה לסיים את ההליך בכך שנביעות תסיר מן האריזה שעל המשקה את ההתייחסות להימצאות ויטמינים (למעט בטבלת הרכיבים) - כפי שהצהיר ב"כ נביעות שבכוונתה לעשות; וכי לנוכח העובדה שבקשת האישור הביאה לשינוי האריזה כאמור, באופן שהוסר החשש להטעיה, יש ליתן לכך ביטוי בפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו. משכך, הצעתי לצדדים לסיים את ההליך ברוח זו - בין בדרך של הסתלקות ובין בדרך של פשרה.

            הצדדים הביעו דעתם וכוונתם להגיש בקשת הסתלקות, על בסיס ההצעה שהעלה בית המשפט לגופו של עניין - וניתנה להם הזדמנות לעשות כן. אלא שימים ספורים לאחר הדיון, נתקבלה בתיק בית המשפט ביום 9/10/11 בקשת הצדדים לסיים את ההליך במסגרת הסדר פשרה, על מנת שזה יהווה מעשה בית דין כלפי הקבוצה. כן ביקשו שכך ייעשה, ללא צורך להידרש לפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: " החוק"). זאת מקום שהסדר הפשרה החדש הוא פרי הצעתו של בית המשפט, ולנוכח ההלכה שנקבעה ברע"א 8479/02 ד"ר תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל [תק-על 2008 (4) 3392 (2008) (להלן: " עניין  סבו")].

            וזו לשונו של הסדר הפשרה החדש המוצע:

"נביעות תחליף את תווית המוצר 'נביעות פלוס' (להלן: "המוצר") (בבקבוק 500 מ"ל ובבקבוק ליטר וחצי) ובכל טעמי המוצר, כך שהמילה 'ויטמינים' וכל התייחסות אחרת לוויטמינים, תוסר מתווית המוצר ותצוין רק ברשימת הרכיבים כמתחייב מהוראות תקן ישראלי רישמי 1145 (להלן: "התווית החדשה").

התווית החדשה תירשם בכל בקבוקי המוצר שייוצרו החל מיום 1.1.2012, כך שבקבוקי המוצר עם התווית החדשה יגיעו לשוק בזמני ההפצה הרגילים של המוצר.

נביעות תישא בגמול למבקש הייצוג בסך 20,000 ש"ח ושכר טרחת בא כוחו בסך 100,000 ש"ח. הסכומים הללו ישולמו על ידי נביעות בתוך 10 ימים לאחר שפסק הדין הנותן תוקף להסדר פשרה זה יהפוך לחלוט.

הסדר הפשרה יהווה מעשה בית דין לכל חברי הקבוצה ולעילות התביעה כפי שפורטו בבקשת האישור".

4.         עמדתם של הצדדים מקובלת עליי, הן לעניין סיום ההליך בהסכם פשרה; הן לנוסח הסדר הפשרה החדש; והן באשר לכך שבנסיבות המקרה אין מקום וצורך לנקוט בפרוצדורה המעוגנת בסעיפים 18 ו-19 לחוק.

            כפי שניתן לדברים ביטוי בהחלטה מיום 17/7/11 - סיכוייה של בקשת האישור להתקבל, לו המבקש היה בוחר לנהל את הדיון בבקשת האישור עד תומו, אינם גבוהים. כך בפרט לנוכח הקושי בהגדרת הקבוצה, ובהוכחת קיומם של נזק וקשר סיבתי. וזאת גם אם היתה מתקבלת טענת המבקש כי הכיתוב שעל אריזת המשקה מטעה או מנוגד להוראות התקנות. משכך, אין מקום להמשך ניהול ההליך מצד אחד, ומצד שני יש הצדקה לסיומו באופן שיהווה מעשה בית דין כלפי הקבוצה. על כן מקובלת עליי בקשת הצדדים לסיימו בדרך של הסדר פשרה. ואפרט.

5.         הסדר הפשרה החדש תואם את המתווה שהציע בית המשפט - משנמצא ראוי, הוגן וסביר בנסיבות העניין. כך שעה שנביעות הודיעה על כך שהחל מיום 1/1/12 תשנה את האריזה על המשקה באופן שיוסר הכיתוב שנטען שמטעה וממילא יימנע החשש להטעיה. נראה שבכך צמחה תועלת לחברי הקבוצה מהגשת בקשת האישור, ועל כן יש מקום לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, כפי שביקשו.

            אשר לפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18 ו-19 לחוק - דעתי כדעת ב"כ הצדדים, והיא: שאין למתכונת זו מקום בנסיבות המקרה. כך, ראשית דבר, שעה שתוכנו של הסדר הפשרה החדש מבטא את הצעת בית המשפט לסיום ההליך; ולנוכח עניין סבו שאומץ לאחרונה בבית המשפט העליון ברע"א 8564/09 בנק הפועלים נ' אביב שירותים משפטיים [תק-על 2011(3) 4435, 4437 (2011)].

            וכך נאמר בעניין סבו, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה:

"תכליתו של ההסדר החקיקתי בסעיפים 18 ו-19 לחוק נועדה בבסיסה למנוע קנוניה בין התובע המייצג את הקבוצה לבין הנתבע, וזאת על חשבון חברי הקבוצה בהליך הייצוגי. חשש זה אינו קיים במקום שהפשרה הינה פרי הצעתו של בית המשפט, הניתנת על בסיס היכרות מעמיקה של מכלול נתוני העניין".