ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
14964-08-09
23/10/2011
|
בפני השופט:
רמזי חדיד
|
| - נגד - |
התובע:
יצחק משה רויזמן ד"ר
עו"ד שחאדה
|
הנתבע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
עו"ד יונתן סונדרס
|
| פסק-דין |
1. התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ש"ח בטענה להפרת חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וחובת הסודיות הבנקאית.
2. התובע הינו רופא במקצועו ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הוא ניהל חשבון בנק בסניף הנתבע שברחוב אלנבי בחיפה
(להלן: "החשבון" ו-
"סניף הבנק" בהתאם
).
3. ביום 16.8.07 ביקר התובע בסניף הבנק לצורך ביצוע פעולות בחשבון ולצורך כך הוא החנה את רכבו בקרבת מקום.
4. לטענת התובע, לאחר סיום עיסוקיו בסניף הבנק ובסמוך להגעתו לביתו פקד אותו אדם בשם ג'רייס דיב
(להלן: "דיב") המלווה בשני שוטרים והחל לצעוק ולהשתולל בפתח הבית בפני כל השכנים בטענה כי הוא פגע ברכבו ולא השאיר פרטים. התובע היה המום ורעד מפחד עד שהשוטרים אשר נכחו במקום הודיעו לדיב כי עליו לעזוב את המקום. במשך מספר ימים לאחר אותו אירוע התובע היה "
קורבן להתעללות קשה מצד דיב אשר הטריד את מנוחתי כשהוא פוקד את ביתי שוב ושוב, העליב אותי וגרם לי סבל רב ואף איים עלי, פגע ברכושי בכך ששרט את רכבי והדיר את שנתי והתייצב עם מצלמה בפתח ביתי וצילם רכבי מלווה באדם הנוסע ברכב של עיריית חיפה".
5. דיב הגיש נגד התובע תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בחיפה בתק' 3330/07 בדרישה לחייבו בנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות התאונה הנטענת
(להלן: "התביעה הקטנה") ובמסגרתה העיד דיב כי במועד האירוע הוא קיבל מהעובדים בסניף הבנק את מספר הטלפון והכתובת של התובע.
יצויין כי בפסק הדין שניתן ביום 22.7.08, התביעה הקטנה נדחתה.
6. לטענת התובע, התנהלות סניף הבנק הנתבע, אשר מסר לדיב את פרטיו, מספר הטלפון והכתובת שלו, מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות וחובת הסודיות הבנקאית ובכך הוא גרם לו נזקים כבדים, סבל, טירדה ועוגמת נפש. כן נטען כי התנהלות הנתבע עולה כדי עוולה אזרחית, רשלנות והפר חובות חקוקות ובגין כך יש לחייבו בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש"ח.
7. מנגד, הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף בנימוק כי עובדי סניף הבנק לא מסרו לדיב את פרטי התובע והוא ממילא לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת טענתו בנדון. מכל מקום, הוכח כי לדיב היו חלופות לקבלת פרטי התובע שלא באמצעות סניף הבנק. לחילופין, גם אם תאמר כי סניף הבנק מסר לדיב פרטי התובע, טענה המוכחשת, הדבר אינו מהווה הפרה של חובת הסודיות הבנקאית או חוק הגנת הפרטיות. זאת ועוד, אין קשר סיבתי בין מסירת פרטי התובע הנטענת, ומוכחשת, לדיב לבין הנזקים הנטענים בתביעה שכן התנהלותו הנטענת של דיב הינה בבחינת גורם זר מתערב. התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים ומכל מקום מדובר בתביעה מוגזמת ומופרכת, לראיה, טרם הגשת התביעה פנה התובע לנתבע בכתב ודרש פיצוי בגובה מחצית הסכום הנדרש במסגרת התביעה.
8. בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, טען התובע באומרו:
"
לאחר בירור בבית משפט לתביעות קטנות עלה כי דיב נכנס לבנק ביום 16.8.07 וקיבל מהמינהל ו/או מפקיד בבנק את פרטיי המלאים כולל כתובת ומס' טלפון ומס' הנייד ובעקבות המידע האמור הגיע אלי, וגרם לי לטרדה ולסבל המתוארים כאן" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).
בחקירתו הנגדית נשאל התובע ביחס לנטען בסעיף 10 לתצהירו, כמצוטט לעיל, והוא השיב באומרו:
"
ש. אני מפנה אותך לסעיף 10 לתצהירך, אתה מכיר אותו?
ת. בטח שאני מכיר אותו.
ש. מה שכתוב שם לא ידוע לך מידיעה אישית?
ת. מה זה לא ידוע לי? הוא (דיב - ר.ח.)
מצהיר בפרוטוקול שהוא נכנס למנהל וקיבל את הפריים.
אני אישית לא נכחתי בסניף הבנק כאשר המנהל מסר את הפרטים שלי כמו שנאמר בסעיף 10 לתצהיר" (שם, עמ' 6 שורה 22 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).
הנה אם כן, מהודאת התובע עולה כי הוא לא היה עד ישיר לאירוע המרכזי הנטען במשפט, מסירת פרטיו האישיים לדיב על ידי סניף הבנק, ולפיכך, טענתו לעניין זה הינה מפי השמועה.
9. בהמשך חקירתו העיד התובע באומרו:
ש. כלומר, כל עילת התביעה שלך נגד הבנק מבוססת על מה שאמר ג'ריס דיב בבית המשפט לתביעות קטנות?
ת. לא, למחרת נכנסתי לבנק וקיבלתי פרטים ממנהל הבנק, מהפקידים שהם נתנו לו את השם שלי ואת הכתובת שלי, הם נתנו לו, אני למחרת הופעתי שם בבנק ושאלתי איך נותנים פרטים חסויים שלי" (שם, עמ' 6 שורה 28 לפרוטוקול הדיון).