עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
2457-08
01/10/2011
|
בפני השופט:
דר' עודד מודריק
|
| - נגד - |
התובע:
1. אלי זילברברג
2. דלית זילברברג
עו"ד יובל גלאון
|
הנתבע:
1. עיריית תל-אביב
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה בת"א יפו
עו"ד פזית שלמון ברץ
|
| פסק-דין |
עתירה זו סבה על חוקיותה ותקינותה של דרישת "כופר חנייה".
הנסיבות
העותרים פנו ביום 23.1.07 לוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב (להלן: "
הוועדה המקומית") וביקשו לקבל היתר לתוספת בנייה של 41 מ"ר ביחידת המגורים שלהם שהיא יחידה (חלקת משנה) בבית פרטי דו-משפחתי הרשום כבית משותף (גוש 6638 חלקה 137) ברחוב טרישט 11; תל אביב (להלן בהתאמה:
"
הנכס" או "
המגרש"). תוספת הבנייה מעמידה את שטח יחידת המגורים על 149.5 מ"ר.
בהחלטת הוועדה המקומית מיום 14.3.07 בעניין היתר הבנייה נדרשו העותרים להציג "פיתרון לחנייה אחת נוספת הנדרשת לפי התקן" ולמלא תנאים נוספים שביניהם "שמירה על העצים הקיימים במגרש".
העותרים לא הציגו כל הצעה לפיתרון חנייה ובמקומו חתמו ביום 1.6.07 על כתב התחייבות לתשלום אגרה בסך 44,000 ש"ח לערך ל- "קרן חנייה - מגורים - אזור 1" . עם התשלום ניתן בידי העותרים היתר הבנייה המבוקש.
מראשית ספטמבר 2007 ועד שלהי אוגוסט 2008 התנהלו חילופי מכתבים בין עו"ד יובל גלאון, בא כוח העותרים, לבין עו"ד פזית שלמון-ברץ, סגן היועמ"ש של עיריית תל- אביב (להלן: "
העירייה") ולבין ערן פרידלר סגן מנהל האגף להכנסות מגבייה ופיתוח של עיריית תל אביב. בהתכתבות זו נדרש עו"ד גלאון לבטל את הדרישה לתשלום "כופר חנייה" או, לחילופין, לקבל את השקפת סגן היועמ"ש שבנסיבות של הנכס די בתשלום חליף ל-
1/
3 חנייה ואין מקום לתשלום בגין מקום חנייה מלא.
העירייה סירבה לבקשה ולפי שגם סגן היועמ"ש חזרה בה מדעתה שיש מקום להסתפק בכופר של
1/
3 חנייה, הוגשה, ביום 3.9.08, העתירה דנן.
עיקר טענות העותרים
העותרים הציבו את טיעוניהם על שלושה ראשים: (1) העדר חובה להוסיף חנייה; (2) חישוב מוטעה של תקן החנייה; (3) פגמים בהתנהלות העירייה ובשיקול דעתה.
העדר חובה להוסיף חנייה
חוק התכנון והבנייה הסמיך את שר הפנים להתקין תקנות, בין היתר בעניין התקנתם של מקומות חנייה (סעיף 265 (11) לחוק התכנון והבנייה) ובדבר גביית ההוצאות של כל עבודה המחויבת על פי התקנות (סעיף 265(29) לחוק התכנון והבנייה). שר הפנים אכן התקין את תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חנייה) תשמ"ג 1983 (להלן: "
תקנות החנייה"). התקנות מחייבות, כתנאי להיתר בנייה, התקנת מקומות חנייה על פי תקן הקבוע בתוספת לתקנות, זולת אם הוועדה המקומית פטרה מן החובה האמורה, משיקולים תכנוניים שונים, וקבעה במקומה חובת השתתפות בהתקנתם של מקומות חנייה בחניון ציבורי במסגרת ובתנאים הקבועים בתקנות (סעיף 2(א) וסעיף 2(ב) לתוספת לתקנות החנייה).
סעיף 1 לתקנות החנייה קובע את תחולת התקנות במרחב תכנון מקומי שאין בו תוכנית מתאר מקומית בדבר התקנת מקומות חנייה. התקנות חלות עד להתקנת תוכנית מתאר מקומית לחנייה. לשון אחר קיומה של תוכנית מתאר מקומית למקומות חנייה והסדריה משיגים את תקנות החנייה אחור ושוללים את תחולתן באזור התכנית.
על הנכס חלה תוכנית מתאר ח' (להלן: "
תוכנית ח'")). תוכנית ח' מסמיכה את הועדה המקומית לקבוע שבנסיבות של הענקת היתר בנייה במגרש שלגביו קיימת חובת התקנת מקומות חניה ניתן, במקום הוספת חנייה במגרש, להוסיף מקומות חנייה בחניון ציבורי באזור סמוך למגרש ושמקבל ההיתר ישלם תשלום מתאים לקרן חנייה כהשתתפות בהתקנת החניות בחניון הציבורי (לעיל ו(הלן: "
כופר חנייה").
תוכנית ח' קובעת שהוראותיה גוברות על כל תוכנית אחרת ועל תקנות החנייה "
בכל הנוגע להקמת בניינים חדשים לתוספת בנייה הכוללת יחידות דיור נוספות"; וכן ש
"הוראות [ה]
תוכנית ...לא תחולנה על בקשה להיתר בגין מבנה שהוצא לו היתר לפני כניסת [ה]
תוכנית...לתוקף ולבקשה אשר אינה כוללת תוספת יחידות דיור" [סעיף 16 לתוכנית ח'].
מצירוף הוראות תקנות החנייה והוראות תוכנית ח' מבקשים העותרים להסיק מסקנות אלה:
(א) תקנות החנייה אינן חלות במרחב מקומי שבו מתקיימת תוכנית מתאר לחנייה;
(ב) הנכס ממוקם במרחב שעליו חלה תוכנית מתאר לחנייה (תכנית ח') ולפיכך לא חלות בו תקנות החנייה;
(ג) תוכנית ח' כתוכנית מתאר לחנייה, קובעת שהוראותיה (המחייבות תוספת חנייה או כופר חנייה) אינן חלות על היתר בנייה שאין עמו תוספת יחידות דיור.
(ד) במרחב תוכנית ח' לא חלות תקנות החנייה אלא הוראות תוכנית ח' ולפי שהוראות תוכנית ח' קובעות שהן לא חלות על בקשות להיתר שאין עמן תוספת יחידות דיור, יוצא שלעניין בנייה כזאת לא נדרשת תוספת חנייה ולא ניתן להטיל בה כופר חנייה.