הבקשה והרקע לה
1. מונחת לפניי בקשת חדשות 10 בע"מ ותוכנית "המקור" מיום 23/8/11 (להלן: "המבקשות") שבו מתבקש בית המשפט "להתיר למבקשים לעיין ולצלם פרוטוקולים מהדיונים, אשר ממילא פתוחים לציבור ולתקשורת וכן חומרים אשר הוגשו לבית המשפט על ידי הצדדים, ואשר גם הם אינם אמורים להיות חסויים". המבקשות נימקו בקשתן בכך שהן עורכות תחקיר אודות התחרות הקיימת בשוק המזון הישראלי ולדיונים המתנהלים בתיק שבפניי יש, לשיטתן, קשר ברור לאותה סוגיה.
2. בקשה זו הועברה על ידי לתגובת המאשימה והנאשמים. המאשימה, בתגובה מיום 29/8/11, הודיעה כי אין לה התנגדות לבקשה. מנגד, הנאשמים, בתגובה מפורטת מיום 7/9/11, הביעו התנגדות נחרצת לבקשה על כל רכיביה. אפשרתי למבקשות להגיב על התגובה. בתגובה מפורטת שהגישו ביום 11/9/11, שהפעם הן מיוצגות על ידי עורכי דין, חזרו המבקשות על עיקרי בקשתן והשמיעו טיעונים כנגד טיעוני באי-כוח הנאשמים. לתגובה זו אפשרתי תגובה נוספת מטעם הנאשמים וזו אכן הוגשה ביום 18/9/11. כעת הגיעה עת ההכרעה.
3. הצדדים אינם חלוקים ביניהם לגבי העובדה כי ההסדר הנורמטיבי החולש ממנו מעוגן בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג - 2003 (להלן: "התקנות" או "תקנות העיון". הסדר זה נותח בהרחבה בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פסק דין מיום 8/10/09). התקנות קובעות שלושה הסדרים שונים ביחס לעיון בתיקים: הסדר החל על בעלי הדין עצמם (תקנה 3), הסדר החל לגבי מי שאיננו בעל דין והסדר החל על מי שהנו בעל היתר כללי לעיון (תקנה 5).
4. יצויין עם זאת, כי המבקשות אינן מתבססות על היתר העיון הכללי, המוקנה על פי ההיתר, בין היתר, ל"עיתונאי המסקר דרך קבע את עבודת בתי המשפט", סעיף 1 (א) (1) להיתר הכללי שפורסם ביום 3/12/2003, שכן, אילו סברו שזכות העיון המבוקשת מוקנית להן מכח ההיתר הכללי, לא היו נדרשות לבקש היתר פרטני מבית המשפט . עם זאת, עולה מתגובתן כי הן נסמכות על הוראת תקנה 4 לתקנות העיון וזוהי לטעמי המסגרת הנורמטיבית להכרעה בבקשה. אף-על-פי-כן, לעובדה שהעיון המבוקש הנו לצורך תחקיר עיתונאי, יש כמובן משקל לא מבוטל לצורך הכרעה בבקשה.
עיקר טענות הצדדים
5. בטרם אדרש להכרעה בבקשה, אסקור בקצרה את טענות הצדדים: לטענת הנאשמים, על פי הפסיקה ,יש להפעיל מבחן משולש לצורך יישומה של תקנה 4 לתקנות העיון: ראשית יש לבחון את השאלה אם קיים איסור בדין לעיין בחומר המבוקש. שנית, ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, יש לבחון את השאלה האם העיון הוא מוצדק, כאשר בעניין זה יש לאזן בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים, ושלישית, ככל שהאיזון שנערך בשלב השני מצדיק עקרונית את העיון, עדיין על בית המשפט לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון, תוך פגיעה מידתית בזכויות ובאינטרסים של המתנגדים לעיון. בהקשר זה, עליו לבחון את האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות, בין היתר, בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט. הצורך לבחון את הבקשה במסגרת מבחן משולש זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.
6. הנאשמים גם מכירים בכך שלא קיים איסור בדין לעיין בחומר המבוקש, ולפיכך הם טוענים כי יש להידרש לשלב השני, שבו נערך האיזון בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים. לטענתם, במתן זכות העיון בתיק ובראיות שהוצגו לתיק המוצגים בשלב זה, יש פגיעה בזכותם של הנאשמים להליך הוגן. באי כוח הנאשמים גם טוענים כי מתן זכות העיון עלולה לגרום לכך ששאלת אשמתם של הנאשמים תתברר "בבית המשפט של התקשורת" במקביל להליך המתקיים בבית המשפט וכי מתקיים חשש כבד ל"זיהום עדויות" של עדי התביעה שטרם אמרו דברם בבית המשפט. לפיכך, יש, לטענתם, להטיל איסור גורף על העיון בתיק, כולל בפרוטוקולי בית המשפט.
7. באופן ספציפי, מפנים הנאשמים לכך שפרסום הודעות הנאשמים מתוך תיק המוצגים, עלול להוביל ל"זיהום עדויות", באשר חשיפתם של חלק מעדי התביעה שטרם העידו, לגרסאות אלה, עלולה להשפיע על עדותם של אותם עדים. עוד הם מפרטים מתוך תיק המוצגים רשימה של ראיות שפרסומן יש בו, לטענתם, משום חשיפה של סודות מקצועיים ומסחריים של המבקשים. עוד הם מציינים כי בחלק אחר של המוצגים עלולה להיות פגיעה בזכויות ואינטרסים של צדדים שלישיים שאינם צדדים ישירים לתיק, כולל פגישות של הנאשם 1 עם צדדים שלישיים שאינם רלוונטיים לתיק, מידע עסקי בדבר אספקה ומחירים של ספקים שונים של הנאשמת 3, וכן מידע בדבר נתוני מכירות ומבצעים של החברות "ויסוצקי", "אוסם", ומותג "נביעות" של "החברה המרכזית למשקאות", מידע שחשיפתו עלולה להזיק לאותם צדדים שלישיים.
8. הנאשמים טוענים, כי הם אינם מבקשים למנוע עיסוק תקשורתי בפרטיו של ההליך המשפטי המתנהל, אולם לצורך סיקור שכזה, אין צורך למבקשות לעיין בתיק בית המשפט. הנאשמים טוענים עוד, כי ניתן ללמוד על החשש מפני זיהום עדויות מהוראת סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה "עד שטרם העיד - פרט לנאשם - לא יהא נוכח בגביית עדותו של עד אחר". לטענתם, מתן אפשרות לפרסם תכני עדויות ומוצגים המצויים בתיק בית המשפט, עלולה להוביל להפרת סעיף 172, במובן זה שעדי תביעה שטרם העידו, כולל עדי תביעה שהם מתחרים עסקיים של הנאשמים, ייחשפו לאותם ראיות ומוצגים. הנאשמים גם טוענים כי יש ללמוד גזירה שווה מעקרונותיו של סעיף 13 מחוק חקירת חשודים, האוסר פרסום של קלטת חקירה לענייננו.
9. המבקשות מצידן, מבקשות לשים את הדגש על מעמדו החוקתי של עקרון פומביות הדיון, הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט, בכלל, ועל חשיבותה של זכות העיון העיתונאית בתיקי בית המשפט לצורך מילוי התפקיד העיתונאי, בפרט. המבקשות טוענות כי קיים קשר הדוק בין ההליך המשפטי המתנהל נגד הנאשמים, בדלתיים פתוחות, לבין כתבת התחקיר המבקשת לסקור את התחרות הקיימת בשוק המזון בישראל והן מצרפות לטענתן דוגמאות לסיקור העיתונאי של ההליך עד כה. המבקשות שוללות את הטענה שעיון בתיק בית המשפט, אם יינתן להן, יפגע בזכותם של הנאשמים להליך הוגן, ובעניין זה הן נסמכות על פסיקה של בית משפט העליון מהעת האחרונה המתייחסת לכך שרק במקרים מצומצמים ביותר, ייאסר מלכתחילה פרסום לפי סעיף 71 לחוק בתי המשפט, זאת לנוכח העובדה שהסעיף בלשונו דהיום, לאחר תיקון 32 משנת 2002, מצמצם את האיסור לפרסום שמטרתו להשפיע על מטרת המשפט ותוצאותיו. המבקשות גם טוענות, במענה לטענות הנאשמים, כי אין ללמוד כל היקש מהוראת סעיף 13 לחוק חקירת חשודים המתייחס באופן מצומצם אך ורק לפרסומן של קלטות חקירה (קלטות שמע וקלטות חוזי) ולא לכל חומר אחר.
דיון והכרעה
10. עקרון פומביות הדיון ופומביות חומר ראיות שהוצג בבית המשפט זכו למעמד חוקתי סטטוטורי, כאשר עוגנו בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה. עקרון זה משתלב בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת, הניצבות ביסוד המשטר הדמוקרטי. חשיפת הליכי הדיון והשפיטה לעין הציבור היא חלק מתפיסת ההגינות של ההליך השיפוטי והיא מגבירה את אמון הציבור ברשויות השלטון, ומאפשרת ביקורות ציבורית אמיתית על פעולותן. בהקשר זה, לאמצעי התקשרות תפקיד חשוב, בהעבירם את המתרחש בין כותלי בית המשפט לידיעת כלל הציבור, אשר אינו נחשף במישרין לנאמר ולנשמע באולמות הדיונים. ראו ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן (פסק דין מיום 14/5/2009, בפסקה 46 לחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה, והאסמכתאות שם) (להלן - "עניין תורג'מן"). עוד נקבע כי עקרון הפומביות משתרע גם על דיוני בית המשפט, וכן על מסמכים וראיות המוגשים לתיק בית המשפט. ראו ע"פ 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פד"י נה (2) 433, 437 (2000)).
11. עם זאת, בכל הנוגע לזכות העיון במסמכים שבתיק בית המשפט, המוסדרת מאז שנת 2003 בתקנות העיון נקבעו ,על אף עקרון פומביות הדיון, סייגים לזכות העיון באותם חומרים על ידי מי שאינו בעל דין. בין היתר, נקבע בתקנה 4 (ד) כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה".
12. בהקשר הנדון, וככל שמדובר בהליך פלילי, גם כזה שדיוניו מתנהלים בפומבי ובדלתיים פתוחות, נקבע כי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין עקרון פומביות הדיון ופומביות המידע שהוצג במשפט במסגרת זכות הציבור לדעת, לבין החשש מפני פגיעה בתקינות ההליך המשפטי במובנו הרחב ,כולל הסיכון לפגיעה בפרטיותם ובכבודם של גורמים שונים שעניינם עולה מתוך הדיונים ומתוך המוצגים המוגשים לתיק בית המשפט. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון גם אינטרסים של הגנה על פרטיותם וכבודם של הנחקרים שהפכו לנאשמים ושל צדדים אחרים שעניינם עולה מהחקירה, ככל שחומר לגביהם הוגש לתיק בית המשפט. כמו כן עליו לבחון, במסגרת חובתו להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי הפלילי,גם אמצעים למניעת חשיפתו ל"משפט הציבור", בטרם ניתנה הכרעה שיפוטית. (ראו עניין תורג'מן שם, בפסקאות 49 ו - 53).
13. עניין לנו באיזון מורכב ורב רבדים, שאיננו פשוט. איזון זה איננו "נייח" אלא "נייד" והוא עשוי להשתנות בהתאם לשלביו של ההליך הפלילי. אין דומה בקשת עיון המוגשת בשלב החקירה, ובטרם הגשת כתב אישום, לבקשת עיון המוגשת לאחר הגשת כתב אישום ותוך כדי ניהולו של הליך פלילי, ובוודאי שאינה דומה לבקשה המוגשת עם תום המשפט ולאחריו. נקודת האיזון האמורה משתנה, לעיתים באופן מהותי, משלב לשלב וכתולדה מכך עשו להשתנות באופן משמעותי, היקף ההיענות לבקשת העיון. (ראו שם בפסקאות 52 - 54).
14. בסופו של יום, בשלב שבו אנו מצויים, בעיצומה של מסכת ראיות התביעה ובטרם נפתחה פרשת ההגנה, יש לתת, לטעמי, משקל מוגבר לאינטרס של תקינות ההליך השיפוטי ולמניעת חשש של השפעה על עדים שטרם העידו כתוצאה מן הפרסום. בהקשר זה, יש להבחין בין שניים: אין לקבל, לטעמי, את הטענה שראוי לאסור על פרסום פרוטוקולי בית המשפט באמצעות מניעת העיון בו מן המבקשות. צודקות המבקשות בטענתן כי ככל שיחפצו בכך, יכול נציג מטעמן לשבת באולם הדיונים ולהקליד, מילה במילה, את תוכנם ולפרסמו בכל מסגרת שבה יחפצו. בנסיבות אלה, על אף שלכאורה יכול באופן פוטנציאלי תוכנה של עדות פומבית שפורסמה, להשפיע על עדותו של עד שטרם העיד, יש לטעמי לתת משקל בכורה לעקרון פומביות הדיון ולאפשר למבקשות לעיין בפרוטוקולים של בית המשפט וגם לצלמם מטעמי נוחות. עם זאת, אך מובן מאליו הוא כי באי כח הנאשמים, רשאים לעמת את אותם עדים, עם האפשרות שעיינו בפרסומים בתקשורת לגבי עדויות שכבר נשמעו, והדבר השפיע על עדותם. בהקשר זה ראוי לזכור, כי לפי הסיפא של סעיף 172 לחסד"פ , עצם העדתו של עד אחד בנוכחות משנהו באולם בית המשפט , אינה פוסלת את עדותו מעיקרה.
15. לעומת זאת, אין, בשלב זה, לטעמי, דין המוצגים שהוגשו לתיק, כולל הודעות של הנאשמים ושל עדים בתיק, וכן מסמכים אחרים שהוגשו לתיק בית המשפט, הכוללים פרוטוקולים של דיונים פנימיים ושל תרשומות פנימיות, וכן ריכוזי נתונים כלכליים ומסחריים של הנאשמים ושל גופים אחרים, כדין העדויות שהושמעו באופן פומבי. מסמכים אלה טרם נשזפו על ידי עינם של נוכחים באולם המשפט, שאינם בעלי הדין, באי כוחם, עדים שלהם הוצגו ובית המשפט עצמו. בחלק ממסמכים אלה כבר נעשה שימוש חוזר במסגרת חקירות נגדיות של חלק מעדי התביעה, ומתקיים חשש שאם יפורסם תוכנם במלואו ברבים, בטרם מתן אותן עדויות, עלול הפרסום להשפיע על אותן עדויות ועל תקינות ההליך הפלילי. הוא הדין בחשיפתם לגרסאות הנאשמים בחקירה. מכל מקום, בנקודת זמן זו, גובר לטעמי האינטרס של תקינות ההליך על עקרון פומביות הדיון. זאת ועוד, על מנת להראות, בשלב זה של ההליך, שעל עקרון תקינות ההליך לסגת מפני עקרון פומביות הדיון, על מבקש העיון להראות, לעמדתי, לא רק שקיים "עניין ציבורי" ערטילאי בפרסום, אלא להציג, באופן קונקרטי, אינטרס ציבורי חשוב וממשי, המצדיק את הפרסום,אינטרס הגובר על הסיכון שבפגיעה הפוטנציאלית בתקינות ההליך. לנוכח המטרה המבוקשת ובהינתן העובדה שהמבקשות יהיו רשאיות לעיין בפרוטוקולי הדיונים במלואם ולפרסמם, לא נראה לי ,כי פרסום המוצגים מתיק בית המשפט, או חלקם, בשלב זה של ההליך, מתחייב מאינטרס ציבורי חשוב וממשי, בוודאי שלא במידה הגוברת על החובה להבטיח את תקינות ההליך.
16. זאת ועוד, לנאשמים טענות כבדות משקל, לפיהן בין המוצגים שהוגשו עד הנה לתיק בית המשפט והמפורטים בסעיפים 6 ו - 7 לתגובתם מיום 18.9.11, מצוי מידע העלול, לכאורה, להביא לחשיפת סודות ונתונים מקצועיים ומסחריים של הנאשמים ושל צדדים שלישיים, שחלקם מתלוננים בתיק. אין ספק שמדובר באינטרסים ובזכויות שעל בית המשפט חובה לשוקלם במסגרת דיונו בבקשת העיון. ראו בג"צ 9970/03, הרטבי-בורנשטיין-ברון נ' ממשלת ישראל ואח' (החלטה מיום 15.3.10). אולם, כאמור, לנוכח קביעתי כי, בשלב זה, אינני מוצא לנכון להתיר עיון של המבקשות בתיק המוצגים כולו, במובחן מן הפרוטוקולים, מן הטעמים שפורטו לעיל, סבורני כי ההכרעה בטענות אלה היא מוקדמת ואינני נצרך לה בשלב זה. ככל שתוגש בקשת עיון נוספת בהמשך ההליך, או בסיומו, כאשר נקודת האיזון תשתנה, יהא צורך לדון באותן טענות, במובחן מהטענות בעניין הפגיעה בתקינות ההליך, ולבקש גם תגובה של צדדים שלישיים העשויים להיפגע מפרסום המידע המצוי באותם מוצגים, ככל שהדבר יידרש. בהקשר זה ראוי לציין גם, כי מדובר, בעיקר, במידע שנתפס ע"י רשות ההגבלים או נמסר לה במסגרת הליכי חקירה על פי דין. עצם מסירתו, לצרכי הליכי החקירה והמשפט, לרשות החוקרת, אין בו משום היתר או הסכמה מכללא, מצד מוסר המידע או מי שהמידע נלקח ממנו, לפרסומם של נתונים כלכליים או עסקיים שלו המוגנים, בנסיבות אחרות, על פי דין.