מימון נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

האם בשעה שאב המסיע ילדיו לביה"ס, יורד מהרכב כדי לפתוח את הדלת לאחד מהם, כדי לוודא ירידתו הבטוחה ונפגע מרכב חולף, הרי הוא "משתמש" ברכב ממנו ירד או האם סיים את ה"שימוש" שלו ברכב ובנסיבות אלו הינו "הולך רגל". להשלמת התמונה, במקרה שלפני, ברכב נמצאת באותה העת ילדה נוספת אותה התעתד להסיע למוסד חינוכי אחר.

1.      לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק" ). התאונה ארעה ביום 21 פברואר, 2007, במהלכה נפגע התובע בכף ידו. הנתבעת-1, מבטחת הרכב בו נהג התובע. הנתבעים 2-3 הם נהג הרכב הפוגע והמבטחת (בהתאמה).

בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 2 מאי 2011, הוסכם בין הצדדים כי גובה נזקיו של התובע יעמוד ע"ס של 60,000 ש"ח, נותרה במחלוקת שאלת חבות הנתבעות. האם ארעה התאונה בשעה שהתובע "השתמש" ברכבו - בנסיבות אלו תחול האחריות על הנתבעת-1, או שהתאונה ארעה בשעה שהיה "הולך רגל" - שאז תחול האחריות על הנתבעת-3 או על שתיהן, בנסיבות שהתאונה מעורבת והאחריות תוטל על הנתבעות 1 ו-3 במשותף, נוכח הטענה כי כף היד "נמחצה" בין שתי המכוניות.

נסיבות התרחשות התאונה:

2.      התובע, הסיע את שתי בנותיו למוסדות החינוך בהן למדו. התובע עצר בבית ספרה של בתו הבכורה (בת ה-7), החנה רכבו במקום המיועד להורדת נוסעים, ירד מהרכב, סגר את דלת הנהג ופתח את דלת המושב האחורי על מנת לסייע ולגונן על בתו בעת ירידתה מהרכב (הבת הורדה לכיוון הכביש ולא לכיוון המדרכה). בעודו אוחז בדלת האחורית, ובטרם יצאה הבת מהרכב פגע בו הרכב הפוגע וידו נמחצה בין שני הרכבים. יצויין כי התובע התכוון, לאחר הורדת ביתו להמשיך בנסיעה לגן הילדים הסמוך ולהוריד שם את הבת הקטנה (בת ה-5).

טענות נתבעת 3, מבטחת הרכב הפוגע

3.      יש להטיל החבות על מבטחת רכב התובע, זאת מן הטעם שבעת הפגיעה התובע היה בבחינת "משתמש" ברכבו והפגיעה בו הייתה תולדה של הסיכון אותו יצר ה"שימוש" ברכב. הסעת נוסעים ברכב הינה המטרה התחבורתית המובהקת של נסיעה ברכב וברי כי דאגה להורדת הנוסעים מהרכב בבטחה, לא כל שכן ילדים, הינה חלק בלתי נפרד מפעולת ה"שימוש" ברכב.

לחילופין, טענה הנתבעת 3 כי המדובר בתאונה מעורבת שכן התקיים מגע פיזי בין התובע לרכבו ובין שני הרכבים.

טענות נתבעת 1, מבטחת רכב התובע

4.      במועד התאונה התובע לא נפגע עקב "שימוש" ברכבו "למטרות תחבורה" אלא היה בבחינת "הולך רגל" שנפגע על ידי הרכב הפוגע בו נהג הנתבע 2. מכיוון שהתובע לא נפגע עקב נסיעה ברכבו או בשעת ירידה מהרכב, הרי שאין לקבוע כי הינו "משתמש" ברכבו כיוון שבשעה שארעה התאונה השלים את הירידה מרכבו. עוד, נטען על ידי נתבעת 1 כי לא התקיים "שימוש" מוכר אחר למטרות תחבורה על ידי התובע. אין להכליל לטענתה שימושי לוואי ברכב, שעה שרשימת ה"שימושים" הינה רשימה סגורה. בהתאם,  לאחר השלמת הירידה מהרכב, הסתיים השימוש ברכב עד לפעולת העליה המחודשת של התובע לרכבו לשם המשך נסיעה עד לעצירה ולירידה הבאה. עוד, נטען כי נהג ייחשב למשתמש ברכב רק אם עמידתו מחוץ לרכב קשורה לתיקון או טיפול דרך שנדרש ברכב, וכי גם אם בנותיו של התובע עשו שימוש מוכר של ירידה מהרכב, התובע עצמו לא עשה שימוש ברכב אלא היה הולך רגל לכל דבר ועניין. השימוש של הירידה מהרכב היה של הילדים ולא של האב.

לטענה, לתאונה מעורבת טענה הנתבעת 1 כי למרות שנקבע כי רכב מעורב בתאונה הינו רכב שהתקיים בינו לבין הרכב האחר ו/או בינו לבין הנפגע מגע, אין די בקיומו של מגע לצורך הטלת אחריות שכן מדובר בדרישה נוספת בלבד כאשר תנאי מקדמי הוא להוכיח כי מלכתחילה הרכב היה מעורב בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

ההלכה והדין

5.      הסעיפים הרלבנטיים לחוק יצוטטו להלן:-

1.  " תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ...

שימוש ברכב מנועי - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, ... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד.

3. (א) בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו.

(ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע."

6.      ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 532 (להלן: "פס"ד עוזר"), נקבע על ידי כב ' הנשיא  ברק (כתוארו אז) כי: "התכלית המרכזית של תיקון מס' 8 היתה לאמץ את המבחן התעבורתי כמרכיב עיקרי של 'תאונת דרכים', ולהחליף בכך את המבחן היעודי שנקבע בפרשנות שנתן  בית המשפט העליון לחוק הפיצויים המקורי..."

ברע"א 10785/08 אורן שחור נ' דניאל קארו ( מיום 19.04.09) (להלן: "פס"ד קארו") נבחנה השאלה האם ניתן לראות בנפגע, אשר יצא מרכבו התקול לצורך הזמנת גרר והמתין כ- 10 דקות להגעתו, עד לפגיעתו על ידי רכב חולף,  משתמש ברכב החונה (התקול) או שמא נותק הקשר בינו לבין הרכב החונה, ויש לראותו הולך רגל שנפגע על ידי הרכב הפוגע. קביעתו של ביהמ"ש העליון היתה כי הנפגע לא היה עוד משתמש ברכבו בשעה שנפגע מהרכב החולף.