גנדלר נ' בזק בינלאומי בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה לקבלת פיצויים לדוגמא בהתאם לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981.

רקע

התובע התקשר עם הנתבעת בחודש אוגוסט 2010 בעסקה לקבלת שירותי אינטרנט.

לאחר יומיים של ניסיון חזר בו התובע ופנה בבקשה להתנתק מיידית מהשירות. לטענת התובע, בשיחה זו הודיע נציג הנתבעת כי הניתוק בוצע.

לאחר כ- 3 חודשים, פנה אליו נציג הנתבעת והודיע לו כי תקופת הניסיון עומדת להסתיים וכך למד כי למעשה לא נותק.

התובע ביקש פעם נוספת להתנתק, אך הוסבר לו כי אין זה בסמכות נציג השירות לנתקו. משכך פנה התובע שוב למוקד הנתבעת וביקש לנתקו משירותיה. הנציג עימו שוחח אישר, כך לטענת התובע, כי הניתוק לא בוצע וכי הוא מנתקו מיידית.

על אף האמור לעיל, חודש לאחר מכן חויב התובע בכרטיס האשראי שלו בסכום של 12.81 ₪. בשיחה נוספת הובהר לתובע כי החיוב הוא לתקופה שלפני הודעת הביטול. התובע שלח הודעת פקס עם בקשת ביטול, אך עד ליום הגשת התביעה טרם הושב לו כספו, זאת על אף שמדובר בשירות שלא נצרך על ידו.

לטענת הנתבעת, על פי המופיע ברישומיה, התובע פנה ביום 18.8.10, כשבוע לאחר הצטרפותו לחבילה אל הנתבעת וביקש לנתקו מן החבילה, אולם בשל טעות אנוש של נציג הנתבעת שטיפל בפנייתו לא נותק מהחבילה במועד האמור.

לטענת הנתבעת, לאחר בקשת הניתוק הנ"ל, עשה התובע שימוש בחבילה שלוש פעמים ובסה"כ כ- 15 שעות גלישה. כלומר, טוענת הנתבעת, התובע ידע כי לא נותק מהשירות. התובע הכשיל הנתבעת בכך שלא פנה להעמידה על טעותה, למרות שידע על הטעות, ובחר לפנות בשנית לנציג הנתבעת רק ביום 20.12.10. בפניה זו נבדקה טענתו והסתבר כי הצדק עם התובע, ומשכך התובע נותק מהשירות מיידית.

למרות שנותק, חויב התובע בטעות בחודש ינואר 2011 על סך 12.81 ₪ בגין התקופה שלפני ביטול החבילה. כשהפנה התובע את תשומת לב הנתבעת לטעותה זו, נשלח אליו זיכוי בגין הסכום האמור.

לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתבוע פיצוים לדוגמא מכוח סעיף 31א לחוק מאחר ולא שלח בקשה בכתב לנתבעת כנדרש בסעיף 31א(ב), אלא פנה בשיחת טלפון בלבד.

דיון

כעולה מהמקובץ נראה כי אין מחלוקת עובדתית מהותית בין הצדדים.

השאלה בענייננו הינה האם על הנתבעת לפצות התובע בגין הפרות שהפרה כלפיו, הגם שהפרות אלו נעשו, לטענתה, בטעות ובתום לב. יצוין כי מדובר בשתי טעויות שונות שנעשו לגבי אותה עסקה – האחת בדבר ניתוק התובע משירותי הנתבעת והשנייה בדבר חיובו לאחר ביצוע הניתוק.

ברע"א 2701/97, מדינת ישראל נ' צ'רטוק פ"ד נו(2) 876, כותב כבוד הנשיא א' ברק (כתוארו אז) לגבי תכליתו של חוק הגנת הצרכן:

"תכלית החוק. אין חולק בדבר תכלית זו. עיקרה "...להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן" (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [7], בעמ' 598)".

חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 קבע בענייננו כדלקמן:

סעיף 13ד (ג) :     "חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב).... במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול".

אין חולק כי הנתבעת הפרה הוראות הסעיף, שעה שלא ביטלה החוזה בתוך שלושה ימים מיום מסירת ההודעה על ידי התובע.