השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:
1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת סיון ס.נ.), מיום 6.9.09 (תיקי תמ"ש: 51590/05; 51591/05; 5152/05).
פסק דינו של בית משפט קמא:
2. המשיב (להלן:
האב או
המשיב) נשוי ואב לשני בנים, הכיר את המערערת 1 (להלן:
האם או
המערערת) במסגרת עבודתו והחלה להתפתח ביניהם מערכת יחסים אינטימית, זאת משך כ-11 שנים.
ביום 16.8.01 נולדה להם המערערת 2 (להלן:
הקטינה), וכשזמן קצר לאחר לידתה, הסתיימה מערכת היחסים שביניהם.
3. האם הגישה תביעת מזונות בשם הקטינה, כך גם תביעתה שלה בה עתרה להכיר בה כידועתו בציבור של המשיב, מתן סעדים הנובעים מהצהרה זו, וכן לפצותה בגין הפרת הבטחת נישואים שהבטיח לה המשיב, לטענתה.
מנגד, הגיש המשיב תביעה כנגד המערערת בה עתר לחייבה בסכום של 23,324 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה, בגין תשלום ששילם כערב למשכירי דירה ששכרה המערערת, אשר לטענתו הייתה חייבת בתשלומם כחייבת עיקרית.
תביעת המזונות:
4. בית המשפט ציין כי האם עתרה לחיוב האב במזונות הקטינה בסך של 4,190 ש"ח לחודש, וכשהסכום כולל מדור והוצאות החזקת הבית, כך גם עתרה לחייב את האב לשאת במלוא תשלום הוצאותיה החריגות של הקטינה, לרבות טיפולים פסיכולוגיים.
מנגד, טען האב כי מדובר בסכומים מופרזים, כי פוטר מעבודתו, כך גם חלק על אשר טענה האם כהכנסתה החודשית. בנוסף, טען האב כי הייתה הסכמה בין הצדדים על תשלום של 1,900 ש"ח לחודש, אותם הקפיד האב לשלם לידי האם ממועד כניסתה של הקטינה לגן.
בית המשפט קבע כי לאחר בחינת טענות הצדדים והעדויות בפניו כי, האם לא הרימה את הנטל להוכחת הנטען על ידה, בכל הקשור לצורכי הקטינה וכפועל יוצא, את הסכומים הנדרשים לפסיקת המזונות. עוד הוסיף וקבע בית המשפט, כי הכלל של "עולה עימו ואינה יורדת", חל ביחס למזונות אישה מבעלה ולא בפסיקת מזונות קטינה.
כך גם, לא קיבל את טענתה של המערערת, לפיה מדי חודש בחודשו העביר לה סך של 6,000 ש"ח.
משכך, קבע בית המשפט כי על האב לשאת במזונות ההכרחיים, בסכום שנקבע בפסיקה, אשר נכון למועד מתן פסק הדין עמד על סך של 1,250 ש"ח. בנוסף, יש מקום להוסיף את עלות מדורה של הקטינה והוצאות המדור, ועל כן קבע בית המשפט כי המזונות הזמניים, כפי שנפסקו בסך של 1,900 ש"ח לחודש, ישארו על כנם. בנוסף, חייב בית המשפט את האב לשאת במחצית ההוצאות הרפואיות של הקטינה, בחוג אחד לבחירתה ובמחצית הוצאות השיעורים הפרטיים, ואילו במחצית האחרת תישא האם.
עוד הוסיף וקבע בית המשפט, כי האם לא הוכיחה כל סכום נוסף שיש להוסיף לאמור, כך גם אין מקום לרכיב של דמי טיפול, לאור הצהרתה אודות שעות עבודתה המצומצמות, וכן כי במסגרת הסדרי הראייה, הקטינה נמצאת עם האב לפחות פעמיים בשבוע.
ידועה בציבור:
5. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי בין המערערת למשיב (להלן:
הצדדים) התפתחה מערכת יחסים אינטימית משך כ-10 שנים, וזאת במקביל להיות המשיב נשוי ואב לשני בנים.
המערערת טענה כי בינה לבין המשיב התקיימה מערכת התחייבות ומחוייבות, כבני-זוג, וכך גם הופיעו בציבור, חיו כזוג וניהלו משק בית משותף. המשיב בחר עימה את הדירות השכורות בהן התגוררה, וכשהיה ערב לתשלום דמי השכירות ואף הבטיח לשאתה לאישה, תוך שתמך בה כספית באופן שוטף. אולם, חרף הבטחותיו, לאחר 11 שנים ולידת הקטינה, נטש אותה בהיותה כבת 44, וזאת בשנת 2005. עוד הפנתה המערערת לשתי הצעות נישואין של המשיב, אחת בשנת 1998 כשנתיים לאחר היכרותם, והשנייה בשנת 1999 במהלך החודש השישי להריונה, היריון שכשל.
מנגד, המשיב טען כי יחסי הצדדים לא התגבשו לכלל יחסי "ידועים בציבור", כך גם טען כי הכירו במקום העבודה בשנת 1996, וכי החל משנת 1998 הפך הקשר החברי לקשר רומנטי, וכי בהיות המערערת כבת 38 שנים, ביקשה לממש את זכותה לאימהות וכי הסכים לכך. בשנת 1999 הסתיים הריונה של המערערת בלידת ולד מת, ובמהלך שנת 2001 בהיותה בת 39, הרתה שוב.
בסמוך ללידת הקטינה, גילה המשיב לאישתו על מערכת היחסים ואז ורק אז, עזב את הבית ועבר להתגורר עם המערערת בדירה משותפת, אולם מגורים אלו נמשכו ארבעה חודשים בלבד, שלאחריהם חזר לביתו וכשלגרסתו הידרדרו היחסים בינו לבין המערערת, ודרכיהם נפרדו.