רשות השידור/ המשרד הראשי נ' סייד אחמד

פסק דין

בפני תביעתה של רשות השידור לתשלום סך 5367 ₪ המהווה לטענתה את חובו של הנתבע כלפיה בגין החזקת מקלט טלביזיה בין השנים 2001-2007.

הצדדים ויתרו על חקירת עדים ואין מחלוקת כי הנתבע נישא בשנת 1998 ומאז עבר לגור בבית אביו ז"ל בו היה גם מקלט טלביזיה שמדי פעם נעשה בו שימוש ע"י בני המשפחה הגרים בבית.

כיום,לאחר הדיון גם אין מחלוקת שאביו של הנתבע ז"ל לא היה פטור בימי חייו מתשלום אגרת טלביזיה.

הנתבע לא טען כי אביו שילם אגרה,לא הביא ראיה על כך ובשעתו אף סבר כאמור כי האב פטור.

הנתבע טען בהתנגדותו לשיהוי ולהתיישנות החוב בגין שנת 2001 היות והתביעה הוגשה בשנת 2009,לתובעת אין מענה לעניין זה ולכן הטענה מתקבלת (ולמעשה גם התובעת קיבלה וצירפה לתצהיר מטעמה מצב חשבון משנת 2002 וללא שנת 2001.

משכך נותר לדון רק בשאלה האם יש לחייב את הנתבע בגין יתרת החוב לתובעת משנת 2002 או שמא מדובר בחוב של אביו או של העיזבון שאינם צד להליך כפי שטען.

התשובה נמצאת בחוק ובתקנות רשות השידור.

מטרת החוק היא בין היתר הסדרת גביית אגרה,הפסיקה פירשה זאת באופן המקל עם התובעת,הוראות החוק צריכות להיקרא מתוך ראית המטרה-גבייה מהירה וקלה.

לשון החוק והתקנות תומכות במטרה זו ומחייבות או מזכות את האזרח בהתאם.

האם החוק מטיל חובת תשלום אגרה רק על מי שרכש מקלט,רק על בעלים של מקלט או רק על בעלים של בית בו מצוי המקלט?

התשובה לכך שלילית.

עיון בסעיף 28א' וגם בסעיף 29ב' לחוק רשות השידור מגלה כי החוק משתמש במילה "מחזיק" ולא במילה בעלים.

התקנות העוסקות באגרות מפורטות עוד יותר. עניין ה"רכישה" רלבנטי רק לצורך חובת דיווח על הגעת מקלט המקלט לחזקת הרוכש ומנגד לחובתו לדווח על הפסקת ההחזקה. רכישת המקלט חשובה לצורך תחילת מועד החיוב (תקנה 5 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה התשמ"א-1981) אך לא היא יוצרת את עילת החיוב,עילת החיוב היא ההחזקה (סעיף 1-לתקנות העוסק בהגדרות מרחיב את המושג "רוכש" גם למושג "מקבל").

כלומר כל אדם שברשותו נמצא מקלט הוא בגדר מחזיק ואין צורך שדווקא הוא יהיה הרוכש קרי מי ששילם בעבור רכישת המקלט,החוק איננו דורש החזקה בלעדית במקלט אלא להיפך,הוא מכיר באפשרות שמספר אנשים יחזיקו באותו/תם מקלט/ים.

המקרה הברור ביותר הוא שותפים ליחידת דיור או משפחה הגרה ביחידת דיור בה מצוי מקלט או יותר. כאן מבהיר המחוקק שיש לשלם אגרה אחת בעבור מקלט אחד ביחידת דיור אחת. כאן גם מאפשר המחוקק פטור בגין החזקת מקלט אם הוכח ש:

"הוא מוחזק בידי בן משפחתו של המחזיק במקלט אשר בעדו שולמה אגרה והוא מתגורר אתו באותו מען" (תקנה 5ב'(2) לתקנות רשות השידור (אגרות,פטורים,קנסות והצמדה תשל"ד-1974).

כלומר במקרה בו יש מקלט ביחידת דיור,יהיה כל בן משפחה פטור מחיוב באגרה אם מישהו מהם שילם את האגרה,האגרה תשולם פעם אחת בלבד ביחס ליחידת הדיור המשפחתית ובכך יהיו פטורים כל שאר בני המשפחה. מכאן,אם לא שולמה האגרה הרי ניתן לחייב כל אחד מבני המשפחה בכפוף ללשון התקנה קרי בכפוף לכך שמרגע שתשולם פעם אחת,יהיו פטורים כל השאר.

הנתבע איננו (כנראה) הבעלים המקלט,הוא גם לא היה בשעתו הבעלים של הבית אבל הוא ואשתו כמו גם אביו ז"ל ואימו שתיבדל לחיים ארוכים וכל בגיר אחר שהיה בבית הם כולם מחזיקים במקלט,הם כולם רשאים להשתמש בו,הוא מצוי בבית בו כולם התגוררו ולא נמנעה מאיש מהם ההחזקה במקלט. המחוקק בכוונה איננו רוצה להטיל על התובעת את ההתעסקות בשאלה מי רכש את המקלט ורוצה למנוע מצב בו תוגש תביעה כנגד בן משפחה אחד,זה יטען שהמקלט שייך לשני שאח"כ יטען ששייך לשלישי וכהנה וכהנה. לא זו מטרת החוק,לא זו לשונו ואין מנוס אלא לקבוע כי משלא הוכח ששולמה האגרה בגין המקלט שהוחזק בבית בו התגורר הנתבע כבגיר הרי הוא איננו יכול ליהנות מפטור מתשלום האגרה ולכן דין התביעה להתקבל.

הנתבע טען להתיישנות וטענתו מתקבלת,הוא טען לשיהוי ויש ליתן משקל גם לטענה זו ולכן ייפסק כנגדו החוב לשנים 2002 עד 2007 בערכי קרן בלבד ובצירוף שכ"ט מינימאלי.