האם רשאי רשם ההוצאה לפועל להטיל מיוזמתו עיקול על כספי הזוכה בתיק אשר מתנהל לפניו, ומהי הנפקות המעשית הנובעת מכך? זוהי, בתמצית, השאלה המשפטית העקרונית אשר מתעוררת במסגרת הבקשה שלפניי, אשר הונחה על שולחני למתן החלטה ביום 5.9.11.
ואלה הן העובדות הצריכות לעניין:
1. בתיק מבוצע פסק דינו של כב' השופט מ. בר-עם מיום 13.1.10 במסגרת ת.א. (שלום י-ם) 17500/08, אשר חייב את הנתבעים (להלן: "החייבים") לשלם לתובעים (להלן: "הזוכים"), סך של 250,000 ש"ח בצירוף מע"מ בתוך 30 ימים. כן, חוייבו הם לשאת במחצית עלות אגרת בית המשפט ובשכר טרחת עו"ד הזוכים, בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
2. תיק ההוצל"פ דנן נפתח ביום 23.2.10 לביצוע פסק הדין כנגד 4 חייבים.
3. ביום 28.3.10 הגיש אחד החייבים בקשה בטענת פרעתי, במסגרתה עתר לעיכוב ההליכים כנגדו, בין היתר, בטענה כי פרע חלק מן החוב לזוכים. בהמשך הוגשה בקשה דומה מאת יתר החייבים בתיק כקבוצה אחת.
4. ביום 27.6.10 במסגרת ההחלטה בדבר קביעת מועד לדיון בבקשה, קבע כב' הרשם בן שלו כי ההליכים בתיק יעוכבו בכפוף להפקדת ערובה בסך של מלוא החוב בתיק, אשר עמד, נכון למועד מתן ההחלטה על סך של כ - 32,000 ש"ח. בסופו של יום, הפקידו כל החייבים סך כולל של 34,000 ש"ח כערובה להבטחת הוצאות הזוכים.
5. דיון בבקשות בטענת פרעתי התקיים בפני כב' הרשם שלו ביום 21.12.10. בהחלטתו מיום 23.12.10 נדחו בקשות החייבים, תוך חיובם בהוצאות משפט בסך של 7500 ש"ח.
6. ביום 28.12.10 עתר ב"כ הזוכים לחילוט סכום העירבון הנ"ל ולהעברתו לחשבונו. בהחלטת כב' הרשם שלו מיום 29.12.10 נקבע כי יש: "לחלט את הערובה ולהעבירה לידי הזוכה", בשים לב להחלטה הדוחה את טענת הפרעתי שהעלו החייבים.
7. אגב ביצוע ההחלטה, הגישה ביום 30.12.10 גזברות לשכת ההוצל"פ אל כב' הרשם, הודעה כי לזוכים קיימים תיקי הוצאה לפועל אשר תלויים ועומדים כנגדם, כחייבים. להודעה צורפו 2 רשימות תיקי ההוצאה לפועל אשר פתוחים כנגד הזוכים. לזוכה (החייב) היו 9 תיקי הוצאה לפועל תלויים ועומדים כנגדו, כולל תיק מזונות, עם היקף חובות בסך 185,114 ש"ח; ולזוכה (החייבת) ד.נ.י.ר חברה לבניין בע"מ, היה תיק אחד כנגדה עם היקף חוב של 50,114 ש"ח, נכון לעת ההיא. גזברות ההוצאה לפועל, הדגישה וסמנה בהודעתה אל הרשם את חוב המזונות הפתוח, וזאת, ככל הנראה, נוכח קדימותו ועדיפותו מן הדין.
8. לאור המידע הנ"ל שינה כב' הרשם את החלטתו המקורית, והורה בו ביום כלהלן:
"להטיל עיקול על כספי/נכסי הזוכים כדי סך חובותיהם הכולל בלשכת ההוצאה לפועל (לא כולל תיקי משכנתא) ולהמציא הבקשה וההחלטה לכלל הזוכים, הנושים בזוכים שבפני, שיהיו רשאים לפעול כהבנתם בתיקים הפרטניים בהם הם הזוכים כנגד הזוכים בתיק זה. להודיע לזוכים".
9. ביום 9.1.11 הגיש ב"כ הזוכים בקשה לביטול העיקול אשר הוטל ע"י הרשם (כלשונו: ביטול "ההקפאה או העיכוב"), והעברת כספי הערובה לידי הזוכים. בבקשה נטען, בתמצית, כי לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לעיכוב הפיקדון; כי קיימת קדימות ועדיפות של זכויות עו"ד - ב"כ הזוכים, בנשייה; וכי קיימים שיקולי מדיניות אשר מחייבים שחרור הפיקדון וקבלת הבקשה.
10. בהחלטה מאותו היום, קבע כב' הרשם שלו, כלהלן:
"הכספים לא עוכבו, כי אם עוקלו בהחלטה מפורשת ועל יסוד הוראות סעיפים 1, 43 ו - 44 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 ובנסיבות אלה אין כל מקום לטעון כנגד הסמכות לעקל כספים אלה [או אף לעכבם, שהרי אין הבדל מהותי בין "עיכוב" ו"עיקול", שניהם מהלכים שנועדו להגביל דיספוזיציה בנכס ; לעניין זה השוו גם: רע"צ (הרצליה) 1511-11-10 עמרן נ" בנק מזרחי טפחות, פסקה 12 לפסק הדין (טרם פורסם ; 8.12.10 ; מצוי במאגר "נבו")]. הזוכים רשאים להגיש בקשה מתוקנת בה יתייחסו לתשתית העובדתית המצויה בתיק ואשר חלקה הובא לעיל. לענייננו, תשומת לב הזוכים, מעבר לשיקולי המדיניות הנטענים בעניינם (ואשר בשלב זה איני מביע כל עמדה בגינם), לשיקולי המדיניות לכך, שחיובים פסוקים יש לפרוע, ותקנת הציבור מחייבת אכיפתם."
11. ביום 23.1.11 הגיש ב"כ הזוכים בקשה נוספת לשחרור הכספים המעוקלים, אשר הנה זהה במהותה ובטענות אשר מפורטות בה לבקשה הראשונה הנ"ל. בו ביום, נתבקשו תגובות כלל הזוכים לבקשה וכן תגובת המדינה.
12. בתיק התקבצו תגובות נושי הזוכים (החייבים) שהיו לאקוניות כלהלן: הנושה בתיק פרטני 2015881108 הותיר ההחלטה לשיקול דעת רשם ההוצאה לפועל; הנושה בתיק פרטני 0336226105 התנגד לבקשה וטען כי טענות ב"כ הזוכים מהוות העדפת נושים, וכי אין לו כמי שאוחז בזכות חוזית כל זכות עדיפה על פני זכות פסוקה של נושי הזוכים; הנושה בתיק פרטני 0338346104 התנגד לבקשה; הנושה בתיק פרטני 0338568106 התנגד אף הוא לבקשה וטען בקצרה כי העיקול בוצע כדין.
13. ביום 10.4.11 התקבלה תגובת המדינה. המדינה גבתה החלטות רשם ההוצאה לפועל הנ"ל וטענה, בתמצית, כי העיקול בוצע כדין בהתאם לסמכויות הרשם אשר קבועות בחוק; וכי אין הדין מכיר בקדימות הנטענת של שכ"ט עו"ד על פני חובות אחרים, ולבסוף, נטען, כי שיקולי המדיניות הנכונים, מחייבים הותרת העיקול על כנו.
14. ב"כ הזוכים זכה להשיב לטענות המדינה, ובתגובתו העלה תמיהות כלפי טענות אלה, אך במהות חזר על טענותיו ושיקוליו לגיבוי עמדתו המקורית ועתר לקבלת הכספים.
דיון והכרעה