ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
|
16277-07-10
16/09/2011
|
בפני השופט:
ד"ר איריס סורוקר
|
| - נגד - |
התובע:
אריאל אברג'יל
עו"ד יוסי מיריל
|
הנתבע:
רן חיים כהן
עו"ד אסף שמר
|
| פסק-דין |
כללי
- בפני תביעה שענינה הפרת זכות יוצרים בצילום. התובע טען כי הנתבע הפר את זכות היוצרים שלו ולמצער את זכותו המוסרית, בכך ששיכפל הזמנה לארוע בת-מצווה - בה הופיעו תמונות של נערה שצילם - וזאת ללא ציון שמו של התובע כצלם; ולהיפך: שמו של הנתבע מופיע מעל התמונות כ"צלם". הנתבע טען כי התובע לא הוכיח שצילם את התמונות. בנוסף טען שהיצירה אינה בבעלות התובע, כי אם בבעלות מזמין התמונות (לפי סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007). כן טען להגנת המפר התמים, לפי סעיף 58 לחוק הנ"ל.
-
במישור הדיוני: הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות (ר' החלטה מיום 3.7.2011). כל צד הגיש תצהירו וכן סיכומים בכתב (ר' החלטה מיום 3.7.2011).
דיון
- התובע הצהיר כי בני משפחת הנערה, שדמותה מופיעה בשני הצילומים נשוא התביעה, פנו אליו לצורך "הפקת וצילום תמונת ההזמנה" (ס' 2 לתצהירו). לדבריו, ערך "אין ספור צילומים בסטודיו" עד לקבלת התמונות הראויות "שנבחרו בקפידה" (ס' 3 לתצהירו). התובע הצהיר, כי שתי התמונות המופיעות בהזמנה לארוע (נספחים א'-ב' לכתב התביעה) - צולמו על ידו.
- אין לקבל את טענת הנתבע, לפיה התובע לא הוכיח שצילם את שתי התמונות הנ"ל. התובע הגיש תצהיר בו הצהיר על עבודתו, והצביע על התמונות המופיעות בהזמנה כתמונות שצילם. הנתבע הודה כי הוא עצמו לא צילם את התמונות, אלא קיבלן ממועדון בשם Touch, בו התקיים הארוע (ס' 10 לתצהירו). התובע לא זומן להחקר על תצהירו, ועדותו לא הופרכה. הנתבע לא הגיש תצהיר של מי ממשפחת הנערה במגמה לקעקע את הנטען. בנסיבות אלה, אני מקבלת את עדות התובע, וקובעת כי הוכח במידה מספקת במשפט אזרחי שצילם את התמונות נשוא התביעה.
-
במישור המשפטי: צילום מהווה נשוא לזכות יוצרים, כיצירת אמנות (ס' 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח - 2007). כידוע, זכות יוצרים פירושה הזכות הבלעדית להעתיק את היצירה ולמנוע מכולי עלמא מלהעתיקה ללא רשות היוצר (ס' 11 לחוק). היוצר אף קונה ביצירה זכות מוסרית, לפי סעיף 45 לחוק. הזכות המוסרית פירושה, בין השאר, הזכאות כי היצירה תיקרא על שם היוצר (ס' 46(1) לחוק).
- הבעלות ביצירה היא של היוצר (ס' 33(1) לחוק). גם מקום בו מדובר ב"יצירה מוזמנת" היוצר הוא בעל היצירה, אלא אם הוסכם אחרת בינו לבין המזמין (ס' 35(א) לחוק). סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים מוסיף וקובע: "ביצירה שהיא דיוקן או צילום של ארוע משפחתי או של ארוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת". במקרה דנא, מדובר בצילום "דיוקן" שהוזמן על ידי המזמין. על כן, המזמין הוא הבעלים, "אלא אם כן הוסכם אחרת". כך או אחרת -- ואף אם הבעלות שייכת למזמין הצילום -- היוצר אינו מאבד אוטומטית את הזכות המוסרית. זוהי זכות אישית מטבעה (השוו: ת"א (י-ם) 9080/07
כהן מזל נ' סולומון סויסה
שמעון, מיום 30.11.2009, בס' 7 לפסק-דינו של כב' השפט י' שפירא; ר' גם: ד"ר שרה פרזנטי,
דיני זכויות יוצרים, (מהדורה שלישית,2008) כרך שני, חלק שישי פרק ב' בס' 2.1). לא הוכח כי התובע ויתר על הזכות המוסרית. מכח הזכות המוסרית, התובע זכאי כי שמו ירשם לצד התמונות. למצער, הוא זכאי למנוע רישום שמו של צלם אחר, שיש בו כדי לייחס את היצירה למי שלא צילמה.
- במקרה דנא, הנתבע הטביע את שמו בראש ההזמנה, מעל תמונות הנערה שלא צילם (ר' נספח ב' לכתב התביעה). שם הנתבע מופיע באנגלית, ומתחתיו בעברית: "רן כהן - צלם". מתחת לשם מצוין מספר הטלפון הנייד של הנתבע. כיתוב זה יוצר את הרושם, כי הנתבע הוא זה שצילם את התמונות, שהרי הוא רשום כ"צלם". ההזמנה מופצת למוזמני הארוע, ו"מזמינה" אותם לראות בנתבע את הצלם, ולפנות למספר הטלפון שלו להזמנת עבודות. ודוק: הנתבע לא הסתפק בהצגתו כנותן שירותי הדפוס בלבד (כגון: "רן כהן - שירותי דפוס").
- אין מקום להנות את הנתבע מהגנת המפר התמים. הגנה זו מותנית בכך שהמפר "לא ידע ולא היה עליו לדעת כי קיימת זכות יוצרים ביצירה" (ס' 58 לחוק). הנתבע, כצלם, צריך היה לגלות ערנות לאפשרות שצלם מקצועי צילם את התמונות. כמי שעוסק בצילום להזמנות (ס' 9 לתצהירו), ודאי ידע שצילומי סטודיו לנערת בת-מצווה הם ענין מקובל, ובוודאי לא נדיר או מופרך. בעת שקיבל את התמונות מנציג המועדון, היה בכוחו לשאול מי צילמן ומה מקורן. הנתבע עצם את עיניו מול האפשרות הסבירה שהתמונות צולמו בידי צלם מקצועי. מחדל זה לא מנע ממנו להטביע את שמו שלו
כצלם בראש התמונות.
- אשר על כן, הנתבע הפר את זכותו המוסרית של התובע בצילומי התמונות.
- סעיף 56 לחוק זכות יוצרים מזכה את היוצר בזכאות לפיצוי ללא הוכחת נזק. בקביעת גובה הפיצוי יש לבחון את היקף ההפרה ומישכה. במקרה דנא מדובר בארוע חד-פעמי. במישור חומרת ההפרה, יש להתחשב בכך שהנתבע יצר רושם שהצילום בוצע על ידו. מצד שני, יש לזכור שהנתבע ביצע את עבודת ההדפסה ושכפול ההזמנה. יש ליתן את הדעת גם לכך שהתובע לא טרח להגן על זכויותיו בצילומים. היה בכוחו להטביע את שמו כצלם בקובץ הדיגיטלי. כך גם היה יכול להבהיר למזמין הצילום כי בעת מסירת התמונות להדפסה, עליו לציין את שמו כצלם.
- בקביעת גובה הפיצוי אני מתחשבת בכך שלא הוכח נזק ממשי. כך גם לא הוכח שהנתבע הפיק רווח כתוצאה מההפרה. במישור תום הלב, לא הוכח שהנתבע פעל בזדון.
- על רקע מכלול השיקולים, אני מעמידה את הפיצוי ע"ס 50,000 ש"ח.
- התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבע ישלם לתובע סך 50,000 ש"ח, ובנוסף הוצאות: אגרה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ט"ז אלול תשע"א, 16 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת