כתב התביעה
1. בכתב התביעה נטען כי חברת Wrangler Apparel Corp. (להלן:
"התובעת") היא אחת משלוש יצרניות הג'ינסים המובילות בעולם, והינה חברה המאוגדת על פי דיני מדינת דלאוור, ארצות הברית שעסקיה מנוהלים ברחבי העולם. מזה למעלה מ- 50 שנה משווקת התובעת את הג'ינסים מתוצרתה תחת סימן מסחרי-
"תפר
W" (להלן:
"סימן המסחר")
. סימן זה מופיע באופן בולט על הכיסים האחוריים במכנסי הג'ינס של התובעת, והינו סימן מסחר רשום בלמעלה מ- 130 מדינות, לרבות ישראל. התובעת משקיעה משאבים רבים בשיווק ובקידום המכירות, כאשר היא מדגישה את סימן המסחר במסעות הפרסום לג'ינסים מתוצרתה. ב"כ התובעת, עו"ד ליעד וטשטיין, ציין כי סימן המסחר של התובעת נבחר בהיותה של האות "W" האות הראשונה בסימן Wrangler. סימן זה, כך הוסיף וטען ב"כ התובעת, הינו ייחודי לתובעת בהיותו מבדל ומייחד את מוצריה במשך עשרות שנים, עד כדי כך שסימן המסחר הפך ל"דגל" של מוצרי התובעת בשוק התחרותי של ג'ינסים ומוצרי הלבשה. זאת, באופן המאפשר לצרכנים לזהות את מוצרי התובעת בנקודות המכירה, בפרסומות, בסרטים ועל גבי צרכנים אחרים, הלובשים את מוצרי התובעת.
עו"ד וטשטיין טען כי התובעת משקיעה מאות מיליוני דולרים בשנה בפרסום ובשיווק, דרך מרבית ערוצי הפרסום הקיימים, לרבות ערוצי לווין וכבלים, הנקלטים בישראל. בכל פעולות השיווק הללו, הושם דגש מיוחד על סימן המסחר, כאשר מטרת התובעת היא להטמיע את סימן המסחר בזיכרונם החזותי של הצרכנים. כמו כן, ממשיך וטוען ב"כ התובעת, כפועל יוצא ממסעות הפרסום ואיכות החומרים הגבוהה, זוכים מוצרי התובעת וסימן המסחר, להצלחה מסחרית והכרה בקרב הצרכנים, ולראיה היקף המכירות של מוצרי התובעת הנאמד בכ- 2 מיליארד דולר בשנה, ומוצריה ,תחת סימן המסחר, הינם אחד משלושת מותגי הג'ינס הנמכרים בעולם.
ב"כ התובעת הוסיף וטען, כי מזה עשרות שנים משווקת התובעת את מוצריה תחת הסימן המסחרי גם בישראל, ובשנים האחרונות משווקים מוצריה בישראל באמצעות חברה בשם "V.F Israel (אפארל) בע"מ, שהינה חברת בת של חברת האם של התובעת (להלן:
"אפארל"). לפני התקשרות התובעת עם אפארל, שווקו מוצריה דרך מפיצים ובעלי רשות אחרים, בהיקף נרחב מאוד, בשוק הישראלי. התובעת מעריכה את היקף מכירות מוצריה בישראל בעשרות מיליוני ש"ח.
ב"כ התובעת טען עוד כי בשל היקפי השימוש והפרסום הנרחבים, הפך סימן המסחר לאחד מסימני המסחר המפורסמים ביותר בעולם ובישראל, וכתוצאה מכך הוא נכנס תחת ההגדרה של "סימן מסחר מוכר היטב", כמשמעותו בסעיף bis 6 לאמנת פריס וכן בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר, דבר המעניק לבעליו הגנה רחבה. התובעת הינה הבעלים של כל הזכויות בסימן המסחר, ובישראל הינה הבעלים של סימן המסחר מס' 50,909-
"תפר
"Wעבור "סרבלים, מעילים קצרים וחולצות, כולם בסגנון מערבי", אשר נרשם ביום 16.08.1984 (נספח ה' לכתב התביעה).
עו"ד וטשטיין ציין כי התובעת אוכפת את זכויותיה בסימן המסחר נגד יצרניות בגדים אחרות, המנסות לשווק ג'ינסים הנושאים את סימן המסחר, או סימן הדומה לו. כך, לדוגמא, חברת "KENVELO", איתה נחתם, ביום 14.04.2005, הסכם לחדול מכל שימוש בתפרים דומים, עד כדי הטעייה, לסימן המסחר של התובעת, הן ברחבי העולם והן בישראל (נספח ו' לכתב התביעה). הסכמים דומים נחתמו עם בעלת המותג "LUCKY" וחברת "אופנת רן-לי בע"מ" (נספחים ז' ו-ח', בהתאמה). ב"כ התובעת טען כי חברת קרוקר 1991- מערכות אופנה בע"מ (להלן:
"הנתבעת 1") וחברת קרוקר אינטרנשיונל בע"מ (להלן:
"הנתבעת 2") וכן דוד לוי (להלן:
"הנתבע 3"), כמנהל ובעל מניות בנתבעות 2-1, ביקשו "לתפוס טרמפ", כהגדרתו, על המוניטין של מוצרי התובעת, תוך הפרה בוטה של סימן המסחר שלה. מעשה ההפרה, הוסיף וטען ב"כ התובעת, הינו בדרך של שיווק ג'ינסים, הנושאים סימן זהה, כמעט לחלוטין, לסימן המסחר של התובעת. יתרה מכך, הנתבעים הציבו את תפר ה- W, על הג'ינסים המפרים, באותו מקום בו הוא מופיע על הג'ינסים של התובעת, קרי בגב הכיסים האחוריים. במעשים אלה, ממשיך וטוען ב"כ התובעת, חוטאים הנתבעים בהפרת סימן מסחר רשום, בגניבת עין, ובעשיית עושר ולא במשפט על חשבונה של התובעת, וגורמים להטעיה נרחבת של ציבור הצרכנים.
לאחר שנודע לתובעת על מעשי ההפרה, היא פנתה, ביום 4.8.04, לנתבעים ודרשה מהם, בכתב, לחדול מייצור ושיווק הג'ינסים המפרים (נספח יב' לכתב התביעה). תשובת ב"כ הנתבעים, מיום 25.8.04, הייתה כי
"...סימני המסחר אלו של מרשיי הם עיצוב גרפי ודמיוני, ואינם בבחינת תפר
W כטענת מרשתכם. יתרה מזאת, אין כל דמיון, בין הדוגמאות נשוא סימני המסחר של מרשיי לבין סימן המסחר של מרשתכם" (נספח יג' לכתב התביעה). בהמשך, ניהלו הצדדים מו"מ לפשרה, שתוכנו חסוי, ובסופו הודיעו הנתבעים כי ימשיכו לעשות שימוש בסימן המסחר. ב"כ התובעת הדגיש כי שיווק הג'ינסים המפרים גורם, הן להטעיה נרחבת של הציבור, במובנה הקלסי והן להטעיה לאחר רכישה, וכן לדילול המוניטין של סימן המסחר, בו מחזיקה התובעת. עו"ד וטשטיין הוסיף וטען כי גזילתו של סימן המסחר גורמת להתעניינות ראשונית במוצרי הנתבעים ולקישור מיידי לאחד ממותגי הג'ינס המובילים בתחום. התעניינות ראשונית זו, הגורמת להטעיית הצרכן באשר לזהותו של המוצר, די בה כדי שתעלה לכדי הפרה.
ב"כ התובעת ציין כי הנתבעים רשמו שני סימני מסחר בישראל (מס' 118,244 ומס' 101,612) (נספח יד' לכתב התביעה) עבור תפרים, הדומים, עד כדי הטעיה, לסימן המסחר של התובעת. רישום זה מהוה הפרה נוספת של זכויות התובעת ואינו מכשיר את מעשי ההפרה, במיוחד בנסיבות בהן הושג הרישום, תוך הטעיה של רשם סימני המסחר. ב"כ התובעת המשיך וטען, כי התובעת השקיעה הון עתק בפיתוח ובטיפוח המוניטין של מוצריה, תוך יצירת זיהוי בין סימן המסחר לג'ינסים מתוצרתה. שימוש בסימן המסחר על ידי הנתבעים עלול להוריד לטמיון את השקעותיה של התובעת ולפגוע במוניטין ייחודי, אשר נבנה במשך עשרות שנים. פגיעה זו תתבטא, כך לדבריו, באובדן מכירות, בלבול הצרכנים והטעייתם, דילול הערך המבחין שרכש סימן המסחר, וכן שחיקה וטשטוש התדמית הייחודית, שהסימן הצליח להביא לבעליו.
טענת התובעת היא כי הנתבעים העתיקו, וכפועל יוצא מכך הפרו, סימן מסחר מוכר היטב הרשום על שמם. הפרה זו, שביצעו הנתבעים, לטענת התובעת, מפקיעה מידיה את הזכות לשימוש יחודי בסימן המסחר, כאשר מדובר בטובין שלגביהם סימן המסחר מוכר היטב בישראל, כפי שקבוע בסעיף 46א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972 (להלן: "
פקודת סימני מסחר"). טענה נוספת שהעלה ב"כ התובעת, התייחסה לשיווק מכנסי ג'ינס, על ידי הנתבעים, אשר על הכיס האחורי שלהם מצוי איור גראפי הדומה עד כדי הטעייה לסימן התובעת, דבר העולה לכדי גניבת עין, לפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן:
"חוק עוולות מסחריות"). פעולה זו, כך גורסת התובעת, עלולה להטעות את ציבור הצרכנים וליצור את הרושם כאילו מכנסי הג'ינס שמייצרים הנתבעים, שייכים או קשורים, בדרך כלשהי, למכנסי הג'ינס של התובעת. כתוצאה מכך, ממשיך וטוען ב"כ התובעת, הדבר יכול לגרום לבלבול והטעיית ציבור הצרכנים, ואף יכול לעלות בגדר גזילת המוניטין של התובעת, בניגוד לסעיף 52
לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:
"פקודת הנזיקין"). בנוסף, טוען ב"כ התובעת כי הנתבעים התעשרו שלא כדין עקב השימוש המטעה בסימן המסחר של התובעת, כאמור בסעיף 1
לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979 (להלן:
"חוק עשיית עושר").
לאור האמור לעיל, מבקשת התובעת מבית המשפט כי:
א. יורה לנתבעים לחדול, עתה ובעתיד, מכל יצור, שיווק, יבוא, פרסום, הפצה או הצעה למכירה של מוצרים הנושאים את סימן המסחר, או סימן אחר המפר את סימן המסחר הרשום 50,909 וכל סימן הדומה לו עד כדי הטעייה.
ב. יורה לנתבעים להמציא דו"ח מפורט בכל הנוגע לייצור והפצת הג'ינסים המפרים ו/או כל מוצר אחר הנושא את סימן ה- W, או סימן הדומה לו עד כדי הטעייה.
ג. יורה כי הנתבעים יפצו אותה בסך 1,000,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיה, תיקון התקלות שגרמו מעשי הנתבעים, הוצאות התובעת והנזקים שנגרמו לה.
ד. יוסיף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין, לכל סכום אשר נתבע לעיל, מיום היווצר החיוב ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ה. ישית על הנתבעים את הוצאות תביעה זו, לרבות שכר טרחה עו"ד, ומע"מ כדין.
כתב ההגנה
2. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעים הינם יצרני מכנסי ג'ינס בישראל. הנתבע 3 יחד עם אשתו, אסתר לוי (להלן:
"גב' לוי"), הקימו, במשך 18 השנים האחרונות, עסק לייצור, הפצה ושיווק של מוצרי הלבשה, ובעיקר של מכנסי ג'ינס. המוניטין שצברו הנתבעים במוצרים מתוצרתם הוטמע, בעיקר, תחת השימוש בסימן המסחר "CROCKER" שהפך, לטענתם, לסימן מסחר מוכר היטב בישראל בתחום מוצרי ההלבשה, ובעיקר בתחום מכנסי הג'ינס. במהלך שנת 1994, החלו הנתבעים לסמן את הכיסים האחוריים של מכנסי הג'ינס שלהם עם תפר כיס, וכאשר האיור הגראפי של תפר הכיס נרשם על ידי הנתבע 3, ביום 15.04.1997, כסימן מסחר מס' 101612 (נספח ב' לכתב ההגנה) (להלן:
"סימן 1"). החל משנת 1998 החלו הנתבעים לסמן את הכיסים האחוריים של מכנסי הג'ינס שלהם, עם תפר כיס ואיור גראפי אשר נרשמו, ביום 07.02.2000, כסימן מסחר מס' 118244 (נספח א' לכתב ההגנה) (להלן:
"סימן 2"). לטענת ב"כ הנתבעים, עו"ד דויד בלום, השימוש הרב שנעשה בסימנים 1 ו- 2, הוטמע ונחקק בתודעתו של קהל צרכני הג'ינס בישראל, אשר קישר בין סימנים אלו לבין סימן המסחר שלהם "CROCKER", כך שהנתבעים רכשו מוניטין ניכר גם בסימנים 1 ו- 2. ב"כ הנתבעים הוסיף וטען כי חרף העובדה שהתובעת רשמה בישראל כסימן מסחר את האות "W", כבר בשנת 1984, היא מעולם לא התנגדה לרישום, בהיקף לא מבוטל, של סימני מסחר עם האות "W" בעיצובים שונים, לגבי מוצרי הלבשה, בשמם של אחרים, וזאת למרות שהתובעת מיוצגת בתחום זה בישראל מאז שנת 1980.
ב"כ הנתבעים טען כי אין כל דמיון בין הסימנים 1 ו- 2 לבין סימן המסחר של התובעת, ובוודאי שאין מדובר בדמיון שיש בו כדי להטעות. כך גם סבר רשם סימני המסחר, אשר לא ראה כל דמיון כזה בין הסימנים, ונעתר לבקשות הרישום של הסימנים 1 ו- 2. עוד נטען, כי בשוק מכנסי הג'ינס בישראל ובעולם, ישנם יצרנים רבים, המשתמשים בתפר על פני הכיסים האחוריים של המכנסיים, תוך שימוש באיורים גראפיים שונים, אשר יכולים להזכיר את האות "W", ולכן תפר זה נעדר כושר מבחין ואינו מזוהה על ידי ציבור הקונים בישראל, עם יצרן ג'ינס כלשהו. לטענת הנתבעים, הם מסמנים כל זוג מכנסי ג'ינס שלהם בסימן "CROCKER" וכן בסימני מסחר רשומים נוספים, כגון: "JEANS STATION", "FEEDBACK JEANS" ו- "CJS". סימנים אלה מופיעים על גבי הג'ינסים של הנתבעים יחד עם הסימנים 1 ו- 2, כל אלה ביחד, זכו להכרה והוקרה בקרב ציבור הלקוחות בישראל, דבר המאיין כל חשש שהציבור יטעה לחשוב שקיים קשר כלשהו בין מכנסי הג'ינס של הנתבעים לבין מכנסי הג'ינס של התובעת. יתרה מזאת, הנתבעים עשו שימוש בסימנים 1 ו-2 בפרסום מכנסי ג'ינס מתוצרתם במהלך 10 השנים האחרונות ולכן, אף אם היה בשימוש זה משום הפרה של סימן המסחר של התובעת, הרי שלנוכח פרק הזמן הארוך שהנתבעים עשו שימוש בסימנים 1 ו- 2, בידיעתה המלאה של התובעת וללא כל התנגדות מצידה, מושתקת התובעת מלהעלות כל טענה כנגד שימוש זה.
ב"כ הנתבעים הכחיש כי הסימנים 1 ו-2 זהים, כמעט לחלוטין לסימן המסחר של התובעת, וכן הכחיש כי הם מפרים סימן מסחר רשום שלה, על ידי העתקתו, או שהם מעוולים בגניבת עין, או עושים עושר ולא במשפט, וכי קיים חשש ממשי כי מכנסי הג'ינס של הנתבעים יגרמו להטעיה כלשהי של ציבור הצרכנים. עוד הוסיף ב"כ הנתבעים והכחיש את הטענה כי נגרמו לתובעת נזקים, וכן דילול ופגיעה בסימן המסחר שלה. ב"כ הנתבעים חלק גם על קביעת התובעת כי סימן המסחר "W", מאפשר לצרכנים לזהות בקלות ומרחוק את מוצריה, וכי בפרסומיה היא נותנת דגש מיוחד לסימן מסחר זה. מכיוון שכך, דחה ב"כ הנתבעים את טענת התובעת כי סימן המסחר שלה זוכה להכרה והוקרה בקרב ציבור הצרכנים בישראל, ומזוהה על ידו עם מוצריה.