זו היא בקשה מחודשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 28.2.2009. הבקשה המקורית להארכת מועד הוגשה ביום 19.4.2009 וההליך נותר תלוי ועומד מאז ועד עתה. בקשת האורכה אשר מונחת לפניי הוגשה ביום 11.5.2011. נוכח חלוף הזמן מאז הגשת הבקשה המקורית להארכת מועד ועד הגיענו הלום, אתייחס בקצרה לעיקרי העובדות ולהשתלשלות העניינים בהליך שבכותרת. לאחר מכן, יובאו טענות הצדדים כפי שנטענו הן בכתב והן בדיון שנערך לפניי במעמד באי-כוח הצדדים. לבסוף, תובא הכרעתי בבקשה ונימוקיה. כבר בפתח הדברים אומר כי לאחר שהפכתי בדבר ובחנתי את טענות הצדדים בכובד ראש, באתי למסקנה כי בנסיבות הקיימות, דין הבקשה להארכת מועד להידחות.
עיקרי העובדות והשתלשלות העניינים בהליך שבכותרת
1. בשנת 2002 מונה המשיב 1 כנאמן על נכסי המבקש (להלן: הנאמן) במסגרת הליכי הוצל"פ למימוש בית המגורים של המבקש (להלן גם: הנכס). ביום 18.6.2007 הוכרז המבקש כפושט רגל. כעבור כשנה וחצי - בתחילת שנת 2009 - הגיש הנאמן לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להתיר את מימוש הנכס האמור. בא-כוח המבקש דאז, עו"ד צפדיה, התנגד לבקשה האמורה מנימוקים שונים, ובין היתר עמד על כך שמרשו הינו "נכה 100% פסיכיאטרית". המשיב 2 (להלן: הכנ"ר) שינה עמדתו במהלך ההתדיינות לפני בית-המשפט המחוזי. בתחילה, הציע הכנ"ר במסגרת תגובתו הכתובה כי בטרם ימומש הנכס, ייבדקו תביעות החוב על-ידי בעל-תפקיד אוביקטיבי, בתנאי שהמבקש יעמיד 5,000 ש"ח להבטחת שכר-טירחת בעל-התפקיד, כשלאחר-מכן תינתן למבקש אפשרות להעלות הצעת הסדר מטעמו. דא עקא, המבקש נמנע מלהפקיד כספים כלשהם להבטחת שכרו של בעל-התפקיד ואף לא עמד בחובתו לשלם תשלומים חודשיים. לפיכך, בדיון שהתקיים לפני בית-המשפט המחוזי הודיע הכנ"ר כי המתווה המקורי שהוצע על-ידו ירד מן הפרק, וכי הוא מצטרף לעמדת הנאמן כי יש לפעול למימוש הנכס תוך שמירה על זכותו של המבקש לטעון לדיור חלוף.
בהחלטתו מיום 18.2.2009 - היא ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת - נעתר בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת אלשייך) לבקשת הנאמן. בהחלטה נקבע כי המבקש לא פעל להגיע להסדר כלשהוא בתיק, ואף נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים. בית-המשפט הוסיף וציין כי הוא מוכן להניח כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו בטוב, למרות שהדברים לא בוססו כדבעי באסמכתאות. עם זאת, נקבע כי המבקש מתגורר בגפו בנכס מקרקעין רחב ממדים בעל שווי כלכלי גדול, אשר אינו תואם את היותו מצוי בפשיטת רגל עקב חובות לנושיו. עוד נקבע כי טענות המבקש כנגד מימוש הנכס נדונו ונדחו בעבר בהליכים אחרים. זאת ועוד; נקבע כי מאחר ששווי הנכס גדול מסך תביעות החוב, הרי מימוש הנכס יותיר בידי המבקש די והותר כדי לכלכל את עצמו ולאפשר דיור חלוף. הודגש כי בכל מקרה, טענות המבקש לזכותו לדיור חלוף נשמרות לו במסגרת הליכי המימוש. בהתחשב בכל אלה, נקבע כי דין בקשת הנאמן להתקבל וכי הוא רשאי לפעול למימוש הנכס על-פי דין.
2. הבקשה המקורית להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו האמורה של בית-המשפט המחוזי, הוגשה ביום 19.4.2009 על-ידי המבקש בעצמו. בשעתו, עתר המבקש לאורכה בת 45 ימים להגשת ערעור, עקב התפטרות עורך-דינו דאז וניסיונו להסדיר את ייצוגו באמצעות פנייה ללשכה לסיוע משפטי. בהחלטתה מיום 24.5.2009 נעתרה כב' הרשמת לוין לבקשת האורכה מן הטעמים שפורטו בהחלטתה, כך שהמועד להגשת ההליך הוארך עד ליום 10.6.2009. בהחלטה צוין כי הארכת המועד, כשלעצמה, אין בה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה של בית-המשפט המחוזי, בהעדר בקשה לעיכוב ביצוע.
3. ביום 10.6.2009 מינתה הלשכה לסיוע משפטי את עו"ד בישיץ כדי לייצג את המבקש. ביום למחרת - 11.6.2009 - עתר עו"ד בישיץ לאורכה נוספת (שנייה במספרה) להגשת ערעור, בטענה כי נדרש לו זמן על-מנת ללמוד את התיק. כב' הרשמת לוין נעתרה לבקשה בהחלטתה מיום 13.7.2009 מן הנימוקים שהובאו שם. המועד להגשת ההליך הוארך עד ליום 1.9.2009, כמבוקש.
4. ביום 1.9.2009 הגיש עו"ד בישיץ בקשה שלישית במספרה להארכת מועד. בבקשה נטען כי בפגישה הראשונה עם המבקש, נוכח בא-כוחו לדעת כי מתעוררת שאלה לגבי כשירותו של המבקש כבעל-דין, וכי במעבר על התיק נחשף בא-כוחו למסמכים רפואיים בנוגע למצבו הפסיכיאטרי של המבקש. לפי הנטען, עקב חשש למצבו הנפשי הקליני של המבקש הוא נשלח לבדיקה ולהערכה בבית-חולים. לבקשה להארכת מועד צורף מכתב מיום 31.8.2009 מטעם המומחה לפסיכיאטריה שבדק את המבקש לבקשתו של עו"ד בישיץ, ונאמר בו כי כדי לקבוע אבחנה סופית יש צורך בהערכה פסיכיאטרית ממושכת יותר, אולם בשלב זה ניתן לומר כי חשיפת המבקש לגורמי לחץ עלולה להחריף את מצבו הנפשי ואף להעמידו בסיכון אובדני. בהתחשב בכך, עתר עו"ד בישיץ לאורכה על-מנת להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס למבקש. על-פי החלטת כב' הרשמת לוין, הגיש עו"ד בישיץ לבית-משפט זה עותק מהבקשה למינוי אפוטרופוס שהוגשה בשעתו לבית-המשפט המחוזי (שם התנהל תיק פשיטת-הרגל של המבקש), וכן עותק מהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 17.9.2009 (כב' השופטת אלשייך) לפיה התבקשה תגובת הכנ"ר לבקשה למינוי אפוטרופוס תוך 7 ימים. ביום 12.10.2009 נתנה כב' הרשמת לוין החלטה שזו לשונה:
"ההודעה מטעם המבקש בדבר הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס למבקש מתקבלת ונרשמת. המבקש ישוב ויעדכן את בית המשפט עם סיום הדיון בבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי אפוטרופוס או בתוך 30 ימים, לפי המוקדם".
5. על-אף ההחלטה האמורה, לא הוגשה מטעם המבקש כל הודעה מעדכנת לגבי הליך מינוי האפוטרופוס. למעשה, מאז אוקטובר 2009 עת ניתנה החלטת כב' הרשמת לוין שלשונה הובאה לעיל, ועד הבקשה המחודשת להארכת מועד מטעם המבקש שהוגשה לבית-משפט זה ביום 11.5.2011 - היא הבקשה שלפניי, נותר התיק תלוי ועומד בלא שמי מבעלי-הדין פנה לבית-המשפט. מתגובות מאוחרות יותר שהוגשו בתיק וכן מעיון במערכת נט-המשפט, התברר בדיעבד כי ביום 20.3.2011 הורתה כב' השופטת אלשייך על מחיקת הבקשה למינוי אפוטרופוס מחוסר מעש. בסמוך לכך, הגיש עו"ד בישיץ בקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש בטענה כי המציא את החומר לכנ"ר ביום 8.2.2010 וכי הוא עומד על הבקשה למינוי אפוטרופוס. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת אלשייך מיום 28.3.2011 במסגרתה נקבע כי "התיק בבית המשפט המחוזי נסגר. יש להגיש את הבקשה למינוי אפוטרופוס לערכאה המתאימה, בבית המשפט לענייני משפחה". כאמור, בשעת-אמת לא הוגשה לבית-משפט זה הודעת-עדכון אודות ההתפתחות האמורה על-ידי מי מהצדדים להליך.
הבקשה להארכת מועד שלפניי
6. ביום 11.5.2011 הגיש המבקש במסגרת ההליך שבכותרת בקשה מחודשת להארכת מועד של 10 ימים להגשת ערעור - היא הבקשה המונחת לפניי. הבקשה הוגשה על-ידי עו"ד פינק-שליש. מתגובות מאוחרות יותר שהוגשו בתיק בהתאם להחלטותיי עלה כי עו"ד פינק-שליש נטלה על עצמה את ייצוג המבקש בהתנדבות החל מיום 11.4.2011, וכי בעקבות כך הודיע האגף לסיוע משפטי על הפסקת סיועו למבקש באמצעות עו"ד בישיץ.
7. לשם השלמת התמונה יצוין כי באותו היום בו הוגשה בקשת האורכה המחודשת שלפניי (11.5.2011), ובהתחשב בקביעת ההתמחרות על בית-המגורים של המבקש ליום 15.5.2011, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת. בהחלטת כב' השופט אורנשטיין מיום 1.6.2011 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי של החלטת בית-המשפט המחוזי, וזאת עד להחלטת בית-משפט זה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
טענות הצדדים בתגובותיהם בכתב ובדיון לפניי
8. לטענת באת-כוחו הנוכחית של המבקש, עו"ד פינק-שליש, ההצדקה למתן אורכה להגשת ערעור מטעם המבקש, נעוצה במשקלם המצטבר של מספר טעמים: ראשית, בפתח הבקשה הנוכחית להארכת מועד טענה עו"ד פינק-שליש כי המבקש לא היה מודע לכך שלא הוגש עד כה הליך ערעורי מטעמו על-ידי עו"ד בישיץ, והוא אף לא ידע כי לא הוגשה הודעת-עדכון לבית-משפט זה בעניין הבקשה למינוי אפוטרופוס. בהתחשב בכך, נטען כי אי הגשת הערעור עד כה לא נבעה מרשלנות או מזלזול מטעם המבקש עצמו. מטיעוני באת-כוחו הנוכחית של המבקש עלתה, ולו במרומז, טענה בדבר כשל-ייצוג על-ידי בא-כוחו לשעבר של המבקש. שנית, נטען כי יש להתחשב בכך שהמבקש הינו אדם חולה וערירי ובעל נכות פסיכיאטרית בשיעור של 100%. שלישית, נטען כי סיכויי ההליך העיקרי גבוהים. הודגש כי דחיית בקשת האורכה תגרום למבקש נזק בלתי הפיך בהתחשב בפינויו מבית-מגוריו ובשים לב לנסיבותיו האישיות. לבסוף, נטען כי הנאמן נמנע עד לאחרונה מלפעול למכירת בית-המגורים של המבקש, ולפיכך מתן האורכה המבוקשת לא יגרום נזק לנושים.
כאן המקום להעיר כי בכל הנוגע למצבו הנפשי-פסיכיאטרי של המבקש ולהשלכותיו על ההליך שבכותרת, קו הטיעון מטעם המבקש התאפיין במידה רבה של עמימות: מחד גיסא, בתצהיר שצורף לבקשה המחודשת להארכת מועד בחתימת המבקש נאמר כי "לאור הבעיות הפסיכיאטריות והפיזיות הקשות מהן אני סובל, אני מתקשה לנהל את ענייני באופן סדיר". בתגובותיה בכתב וכן בדיון לפניי ציינה באת-כוחו הנוכחית של המבקש כי בימים מסויימים התקשתה לתקשר עם מרשה עקב מצבו (אף שנטען כי בימים אחרים היה מצבו "בסדר גמור"). באת-כוח המבקש טענה במספר תגובות בכתב, כי המבקש שומר על זכותו להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס לדין לבית-המשפט לענייני משפחה.
מאידך גיסא, המסמכים שהוגשו בתיק בנוגע למצבו הנפשי של המבקש הינם חלקיים בלבד ולא עדכניים. במספר הזדמנויות טענה באת-כוח המבקש כי מרשה פועל "לקבלת חוות דעת רפואית עדכנית בקשר למצבו...", אולם לא הוצג תיעוד כלשהוא לנסיונות רציניים או לפעולות ממשיות שננקטו בעניין, על-אף האמור בהחלטתי מיום 13.7.2011. בסמוך לאחר הגשתה של בקשת האורכה המחודשת שלפניי, טענה באת-כוח המבקש כי אין ביכולתו הכלכלית של המבקש לממן חוות-דעת רפואית פרטית בדבר מצבו הנפשי-הפסיכיאטרי, וכי קבלת חוות-דעת מאת הרופא המטפל במבקש אינה מתאפשרת נכון לאותה עת עקב השביתה בבתי-החולים הממשלתיים. בינתיים, הסתיימה שביתת הרופאים. אף-על-פי-כן, לא הובא כל תיעוד לעניין הגשת בקשה פורמאלית לחוות-דעת פסיכיאטרית בעניינו של המבקש. באת-כוח המבקש שבה וטענה כי היא אינה הגורם המוסמך לקבוע האם מרשה אינו כשיר במידה המחייבת מינוי אפוטרופוס. עם זאת, בדיון שלפניי התברר כי היא נמנעה מלנקוט בפעולות ממשיות כלשהן שיהיה בהן כדי לקדם את בירור השאלה האמורה אף לאחר סיום שביתת הרופאים. היא אף סירבה להתחייב כי תוגש בקשה מטעם המבקש למינוי אפוטרופוס לדין. יוער כי בתגובתה מיום 3.7.2011 ציינה באת-כוח המבקש בבירור כי אף אם תהיה בידה חוות-דעת מתאימה של הרופא המטפל, היא תגיש הליך למינוי אפוטרופוס "...ככל ויהיה שיתוף פעולה מצד המבקש" (פיסקה 5 לתגובה).
מטיעוניה של באת-כוח המבקש בתגובותיה הכתובות ובדיון לפניי, וכן מהאמור בתצהירו של המבקש מיום 14.8.2011 (פיסקאות 17 ו- 21), עולה כי לשיטת המבקש ובאת-כוחו הנוכחית, האורכה להגשת ערעור מטעמם מתבקשת אף ללא קשר לשאלת מינויו של אפוטרופוס לדין עבור המבקש. לקו טיעון זה אתייחס בהמשך הדברים.
9. הנאמן, עו"ד בן-איון, הביע התנגדותו להארכת המועד המבוקשת. לטענת הנאמן, אין לומר כי מצבו הבריאותי והנפשי של המבקש מנע ממנו לנהל את ענייניו מאז הגשת ההליך שבכותרת ועד היום. כך הוא הדבר, שכן לפי הנטען המבקש לא ראה לעתור למינוי אפוטרופוס עם פתיחת הליכי הכינוס בעניינו בשנת 2002; המבקש נמנע מלצרף מסמכים עדכניים בדבר מצבו הנפשי; וכן המבקש הגיש בעצמו את הבקשה המקורית להארכת מועד, ולא טען במסגרתה כי מצבו אינו מאפשר לו לנהל את ענייניו. לטענת הנאמן, המבקש שקט על שמריו במשך חודשים ארוכים, בלא לבדוק מה עלה בגורל בקשתו למינוי אפוטרופוס ובלא להגיש הודעת עדכון לבית-המשפט כאמור בהחלטת הרשמת לוין מיום 12.10.2009. בהתחשב בכך, נטען כי המבקש זנח את רצונו לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 18.2.2009, וכי המבקש זלזל בהחלטות בית-המשפט ובהליך כולו. לפי הטענה, מדובר ב"חייב חמקן" בעל חובות של כמליון וחצי ש"ח ל- 9 נושים, אשר נמצא בהליך כינוס נכסים במשך 9 שנים, בלא לשלם את חיוביו החודשיים לקופת הכינוס. בתגובת הנאמן צוין כי בהתחשב בכך שעד לאחרונה לא התבקש צו לעיכוב ביצוע לגבי ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת, ולאחר שהנאמן נוכח לדעת כי הליך מינוי האפוטרופוס לדין אינו מתקדם, החל הנאמן בחודשים האחרונים לנקוט בפעולות למכירת הנכס, לרבות הכנת חוות-דעת שמאית, עריכת טיוטה להסכם מכר, קבלת הצעות מרוכשים המעוניינים בנכס, והפקדת ערבויות בנקאיות מטעם צדדים שלישיים שלפי הנטען מסתמכים על החלטת בית-המשפט המחוזי בדבר מימוש הנכס ומכירתו. הליך מימוש הנכס הגיע לשלב ההתמחרות, אולם נעצר בעקבות צו עיכוב ביצוע ארעי שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי לבקשת באת-כוח המבקש עד להכרעה בהליך שבכותרת. לבסוף, טען הנאמן כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי "קלושים ביותר", וכי מכירת הנכס תועיל למבקש ולנושיו, שכן יתאפשר למבקש לשלם את כלל חובותיו ועדיין יוותר בידיו סכום כסף נכבד למחייתו.
10. הכנ"ר הודיע כי הוא מצטרף לעמדת הנאמן לפיה דין הבקשה להארכת מועד להידחות. לפי הנטען, המבקש הגיש את הבקשה שלפניי באיחור רב ולא פעל כמצוות בית-משפט זה שהורה לו לעדכן על בקשתו למינוי אפוטרופוס. לפיכך, יש לקבוע כי המבקש זנח את רצונו לערער. הכנ"ר הוסיף וטען כי לא הוצג "טעם מיוחד" לאיחור הניכר בהגשת ההליך, שכן לא הוצגו טעמים שהם מחוץ לשליטתו הרגילה של המבקש או באי-כוחו. לבסוף, טען הכנ"ר כי סיכויי המבקש להצליח בערעורו אינם טובים מאחר שלא נפלה שגגה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.