דחיית תביעה לביטול הסכם ממון בין בני זוג מחמת התנהגות

האם יש להורות על בטלותו של הסכם ממון בין בני זוג, וכפועל יוצא, ליתן הוראות מתאימות בדבר חלוקת הרכוש אשר רשום ע"ש הנתבע?

העובדות בקצרה:

1.                 ביום 9.11.1998 נישאו הצדדים זל"ז בנישואין אזרחיים בקפריסין והתגרשו זמ"ז בג"פ ביום ה-8.6.2009.

2.                 ביום 27.12.1999, כשנה ושלושה חודשים לאחר נישואיהם, אישר בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הסכם ממון עליו חתמו הצדדים (להלן: "ההסכם") ונתן לו תוקף של פס"ד (להלן: "פסק הדין").

3.                 ביום 26.1.2009, הגישה התובעת תביעה שכותרתה " פס"ד הצהרתי ופירוק שיתוף". במסגרת כתב התביעה הכולל 88 סעיפים ו-15 עמודים, עתרה התובעת להצהיר כי הסכם הממון שנחתם בין הצדדים הינו בטל ומבוטל ועל יסוד בטלותו של ההסכם להצהיר כי היא בעלת מחצית מן הזכויות והנכסים הרשומים על שם הנתבע.

4.                 לטענת התובעת הסכם הממון " בוטל ביטול הדדי ע"י התנהגות שני הצדדים לחוזה". כמו כן טוענת התובעת כי הוראות הסכם הממון העומדות בבסיס ההפרדה הרכושית לא בוצעו וכי ההסכם נזנח. מוסיפה התובעת וטוענת כי מאחר והצדדים לא קיימו את ההסכם מיום חתימתו ועד יום הגשת התביעה, הרי שהם ביטלו את ההפרדה הרכושית הקבועה בהסכם הממון.

5.                 לביסוס טענותיה טוענת התובעת כי, לדוגמא: משכורתה נכנסה לחשבונו של הנתבע, זאת למרות שסעיף 13 להסכם קובע כי הכנסותיו של כל צד תהיינה שייכות לאותו צד בלבד.

6.                 התובעת ממשיכה וטוענת כי ראייה נוספת לזניחתם את ההסכם נעוצה בעובדה כי היא סייעה לתובע לרכוש דירה ואלמלא חתמה על תצהיר אשר ביקש הבנק הממשכן לא יכול היה התובע לרכוש את אותה הדירה. לטענתה, יש לראות בכך משום ראייה לעצם היותה שותפה לרכישות אותן ביצע הנתבע בסיועה של התובעת.

7.                 הנתבע מבקש לדחות מכל וכל את טענות התובעת. לטענתו הסכם הממון שריר וקיים שכן הוא נשא פני עתיד, הצדדים מעולם לא ביטלו את ההסכם בהתנהגותם ומסכת הראיות מלמדת דווקא על קיומו ע"י בני הזוג ולא ההפך מכך.

דיון:

8.                   דינה של התביעה להידחות, באשר התובעת לא הביאה ולו טעם מבורר אחד שיהיה בו כדי להצדיק את התביעה.

9.                   לשונו של סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973, הינה כדלהלן:

"הסכם ממון - הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן : "הסכם ממון" ) ושינוי של הסכם כזה, יהיה בכתב".

10.              אין עוררין כי הסכם הממון אותו מבוקש לבטל, אכן נעשה בכתב ואכן אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.  עוד אין עוררין, כי אין בין הצדדים הסכם נוסף בכתב, לא כל שכן כזה אשר אושר ע"י בית המשפט או כל ערכאה מוסמכת אחרת ואשר ביטל או שינה את הסכם הממון הנ"ל.

11.              למרות האמור לעיל, ולמרות הוראות החוק ולשונו הברורה, טוענת התובעת כי יש להורות על ביטול הסכם הממון וביטול פסק הדין, וזאת על יסוד התנהגות הצדדים בלבד.

12.              המקרים שבהם ניתן לבטל הסכם ממון, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, הינם נדירים ביותר ולא בנקל ייעתר בית המשפט לתביעה שעניינה הצהרה על בטלות הסכם ממון.

13.              המחוקק נתן דעתו לחשיבותם של הסכמי הממון על פני הסכמים אחרים וקבע באופן קטגורי כי כל הסכם ממון בין בני זוג או שינויו, יעשה בכתב ויאושר בתנאים המפורטים בחוק יחסי ממון.

14.              על חשיבותו של הסכם הממון ועל המשקל הרב שניתן לו, ניתן ללמוד מהוראות החוק המחייבות את הערכאה המאשרת את הסכם הממון, לבחון היטב את רצונם של הצדדים ולהיווכח כי הצדדים אכן ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

15.              ברי, כי כל הפרוצדורה הכרוכה באישור הסכם איננה לשם שמיים, באשר היא נועדה להבטיח כי בני הזוג אכן מודעים לתוכנו של ההסכם ולתוצאותיו, שכן מרגע אישור ההסכם ע"י בית המשפט המוסמך הופך ההסכם לפסק דין שריר וקיים לכל דבר ועניין.