השתלשלות העובדות
:
עניינה של עתירה זו באירועים שתחילתם לפני כ-20 שנה, והמגיעים לפתחו של בית משפט זה היום.
העותר - גילו של העותר שבפני אינו ידוע במדויק. לטענתו, ולטענת בנו המלווה אותו ומסיע בידו, הוא כבן 82 ואולי אף יותר. עם זאת, ובטרם עלייתו לארץ כאשר היה במולדתו, מרוקו, שינה העותר את נתוני גילו מטעמים הקשורים לרצונו להימנע משירות צבאי שם. בהתאם, ועל פי רישומי מרשם האוכלוסין בארץ, הוא צעיר בכ-18 שנים מהגיל הנטען על ידו. עם זאת אין חולק, כי הוא אב לארבעה ילדים וסב לתשעה נכדים ונראה על פניו, וזאת בשים לב לגיל בנו אשר ליווה אותו לדיון וכן מתוך התבוננות באדם עצמו, כי אכן גילו מעל ל-80.
העובדות - בשנת 1990 הוגש כנגד העותר כתב אישום בת"פ 334/90 של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שעניינו היה בתקיפה מינית של קטין. יצוין כי לא עלה בידי לאתר את פסק הדין הנ"ל במאגרי הפסיקה, זאת לצורך הדיון בפני וכתיבת פסק דין זה. מוסכם כי העותר נדון ל-6 חודשי מאסר והותר לו לרצותם בעבודות שירות. הוא החל לרצות את עונשו ביום 28.2.93 ב"משען" שבחולון.
מרישומי שב"ס שבפרוטוקול החלטת נציב שב"ס, ההחלטה נשוא עתירה זו, עולה כי ככל הנראה נטען כנגדו אז, כי הוא נעדר מעבודתו. ביום 5.7.93 הוא זומן לממונה על עבודות השירות והוזהר (כך על פי רישומי שב"ס) וטען כי מצבו הבריאותי אינו תקין. הוא זומן לוועדה רפואית של שב"ס ליום 5.9.93 ולא הגיע. לאחר מכן זומן לשימוע ליום 3.10.93 ולא התייצב. בהתאם החליט נציב שב"ס דאז, ביום 3.10.93, על הפסקת ריצוי עבודות השירות, כך שיהיה על העותר לרצות את יתרת מאסרו, 46 ימי מאסר, במתקן כליאה. כאמור, כל העובדות הנ"ל עולות מטופס החלטתו של נציב שב"ס.
לטענת העותר, הוא עבד במקום העבודה שנקבע לו לשביעות רצון המעסיק וסיים כנדרש את מכסת ימי העבודה שנקבעה. לטענתו מעולם לא קיבל הזמנה לשימוע קודם להפקעת עבודות השירות וגם לא קיבל את החלטת נציב שב"ס בדבר הפקעת עבודות השירות ולא ידע על קיומה. יצוין כי ההחלטה הנ"ל נשלחה לכתובתו ברח' **** בחולון, מקום בו התגורר בעת ההיא לצורך ביצוע עבודות השירות. עם זאת, העותר מתגורר מזה שנים ברח' **** בחיפה, וכאמור, לא קיבל כל הודעה על ההחלטה הנ"ל.
חלפו להן קרוב ל-18 שנים בהן חי העותר בכתובתו ומנהל חייו כשגרה. לא נטען בפני כי במהלך כל אותן השנים היה העותר מעורב בפלילים. עד כמה שידוע לא נעשו בכל אותן השנים כל נסיונות לאתרו. פניית שב"ס למשטרה לשם איתורו של העותר נעשתה לראשונה רק בשנת 2010. לא ידוע מדוע התמהמה שב"ס בהעברת הפנייה למשטרה עד לשנת 2010 ולא ידוע גם מדוע התעכב הביצוע של פעולת האיתור עד לשנת 2011.
ביום 7.8.11, בשעות הלילה, הגיעה המשטרה לביתו של העותר, בהתאם לכתובת שהייתה בידי שב"ס והמשטרה, עצרה את העותר והעבירה אותו לידי שב"ס לצורך השלמת ריצוי מאסרו. העותר הגיש עתירה המופנית כנגד החלטת שב"ס, כאשר לטענתו ריצה את עונשו כדין והשלים את מכסת העבודה בעת ההיא, כאמור לפני 18 שנים.
ההליכים שקדמו לדיון שבפני
:
העותר מיוצג ע"י עורכי דין מטעם הסנגוריה הציבורית בחיפה. העתירה הוגשה בסמוך לאחר שהעותר נעצר. ביחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע המאסר.
בית המשפט (כב' השופט א. אליקים) דן בבקשה לסעד הזמני במהלך הפגרה והורה על שחרורו של העותר, וזאת לאחר שהעותר היה עצור 4 ימים. שחרורו הותנה בהסדרת בטוחות להתייצבותו לדיון בעתירה. עוד הורה כב' השופט אליקים, כי עד למועד הדיון בפני יבחן הממונה על עבודות השירות האם ניתן להחזיר את העותר לביצוע עבודות שירות.
הממונה על עבודות שירות זימן את העותר. לאחר בחינת מצבו הרפואי הוגשה לבית המשפט חוות דעתו העדכנית של הממונה על עבודות השירות, אשר קבע כי כיום העותר אינו כשיר לריצוי עונשו בעבודות שירות, מטעמי בריאות.
טענות הצדדים
:
ביום 5.9.11 טענו הצדדים בפני. טענתו של העותר בתמצית היא, כי עבד לשביעות רצון המעסיק וסיים את עבודתו במהלך שנת 1993. לטענתו, לא ידע כי נטען אז שלא סיים את עבודתו, וממילא לא ידע על כל ההליכים שננקטו. בכל השנים הוא גר בכתובות ידועות, כאשר מזה מספר שנים הוא מתגורר בחיפה. לדבריו, במהלך השנים, ככל הנראה בשנת 1997, אף הגיע למשטרה כדי להגיש תלונה שענינה אירוע של פריצה לבית העסק שהיה בבעלותו. בשום שלב לא עשה העותר כל פעולה כדי להקשות על איתורו. עוד צין העותר כי בכתובת בחולון התגורר רק בעת שעבד עבודות שירות במוסד "משען" בחולון. משסיים את עבודתו שם עבר לכתובת אחרת. כאמור, מזה מספר שנים הוא מתגורר בחיפה.
העותר טוען עוד, כי כתוצאה מהשיהוי הרב שנקטו בו המשיבים, נגרם לו נזק ראייתי מאחר ואין באפשרותו לאתר כעת מסמכים או עדים אשר יעידו על כך כי השלים את ריצוי עבודתו במועד. עוד טוען הוא, כי בנסיבות העניין נסתרת חזקת תקינות המנהל, במובן זה שהנטל הוא על המשיבים להוכיח לבית המשפט כי העותר לא השלים לרצות את מאסרו עוד בשנת 1993 או בסמוך לכך. עוד טוען העותר, כי בשים לב לחלוף הזמן, נגרם לו גם נזק מאחר ובמהלך השנים התדרדר מצב בריאותו באופן שבו אין באפשרותו כיום לרצות את עונשו ואין זה ראוי שהמחדל השלטוני בשיהוי הרב, יפעל לחובתו כך שיהיה עליו לרצות מאסר.
ב"כ המשיבים טוען, כי מעיון במסמכי שב"ס אשר נערכו עוד בשנת 1993, ניתן לראות כי העותר לא השלים לרצות את מאסרו. לעניין זה פועלת חזקת תקינות פעולת רשויות המינהל. עוד טוען הוא, כי המחוקק קבע כי עונשים מתיישנים לאחר 20 שנים, ובהתאם, ועל אף חלוף הזמן, על העותר להשלים את ריצוי מאסרו.
דיון
:
כאמור, טענת המשיבים מבוססת רובה ככולה על חזקת תקינות פעולת המנהל. מדובר בחזקה עובדתית הניתנת לסתירה. סבור אני כי במקרה שבפני לא רק שהחזקה נסתרת אלא שניתן לקבוע כי בכל הנוגע לטיפול בעניינו של העותר, מהשתלשלות העובדות שאינן שנויות במחלוקת, אי תקינות פעולת המנהל היא בגדר של עובדה הברורה על פניה, שנמשכה כ 18 שנים, ככל שהדבר נוגע לעניינו של העותר.
כאמור, הוצגה בפני החלטת נציב שב"ס מיום 3.10.93 החתומה ע"י הנציב (יצוין כי לא נרשם ליד החתימה שמו של הנציב ולא הוספה חותמתו). טופס ההחלטה כולל פרק המפרט את השתלשלות העובדות שהובאו בפני הנציב (אלו שפורטו לעיל) ובהמשך, לאחר הפירוט העובדתי, רשומה החלטת הנציב. לא נרשם בפרק התיאור העובדתי כי הוצגה לנציב שב"ס ראיה שהעותר קיבל אז את הזימון לשימוע אליו זומן. מכאן שלכאורה, עת חתם הנציב על החלטתו, לא היה בפניו אישור כי העותר זומן כחוק לשימוע. בכך נפל כבר אז פגם בהחלטתו של הנציב, שדי בו כדי לבטל את החלטתו.