עובדות שאינן במחלוקת
1. בתאריך 14.3.05 פנו התובעת ובן זוגה דאז, מר ע.מ., למשרדי הרבנות הראשית בצפת (הנתבעת מס' 1), והגישו בקשה לרישום נישואין. בבקשה הצהירו התובעת ומר ע.מ., כי הם גרושים, וכין אין מניעה לנישואיהם. בעקבות הגשת הבקשה, מסר מר רחמים כהן, מזכיר המועצה הדתית בצפת, לתובעת מכתב אשר מופנה לרבנית אוהב שלום, ושבו היא נתבקשה לקבל את התובעת להדרכה ולאישור תאריך החתונה שנקבע ליום 28.3.05.
לאחר שנפגשה עם הרבנית, ניתן על ידה אישור ולפיו
"הכלה סיימה את ההדרכה בנושא טהרת המשפחה". עוד נקבע באותו אישור, כי על פי שיחה שניהלה הרבנית עם התובעת, חופתה תתקיים בתאריך 28.3.05.
2. מייד לאחר מכן התחילו התובעת ובן זוגה להתכונן לחתונה, ובין היתר הם קבעו את מקום החתונה באולמי "פלטין" בצפת, הדפיסו הזמנות לחתונה ושלחו לכל המוזמנים, קנו בגדים לחתונה ורכשו טבעות נישואין.
3. ביום 27.3.05, יום לפני החתונה, שלח הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת, מכתב לע.מ. ובו נכתבו הדברים שלהלן:
"לפני כחודש הגשת בקשה לרישום נישואין במשרדי המועצה הדתית צפת, אך עדיין לא קיבלת אישור להתחתן. שמענו על כוונתך להתחתן ביום י"ס אדר ב' 28.3.2005. הרינו להודיעך כי נישואין כאלה אסורים ויש בהם חשש לביגמיה האסורה על פי חוק".
בעקבות מכתב זה בוטלה החותנה שתוכננה להתקיים באולמי "פלטין" ובני הזוג הודיעו על כך למוזמנים.
4. יחד עם זאת, ועל אף מכתבו של הרב שמואל אליהו המתריע בפניהם שלא לקיים טקס הנישואין, התחתנו בני הזוג בביתם במועד שתוכנן, בנוכחות מספר מצומצם של מוזמנים, ומבלי שטקס הנישואין נוהל על ידי רב כמקובל וכמתחייב. לטענת התובעת, בעקבות ביטול החתונה כמתואר, מצבה הבריאותי והנפשי התדרדר מאד, היא שקעה בדיכאון, נאלצה ליטול כדורי הרגעה מסוג קלונקס והפכה לשבר כלי. לטענתה, טקס החתונה שנערך בבית לא שיפר את מצבה, שכן עובדת ביטול החתונה פורסמה בעיתונות ובחדשות ובעקבות זאת היא קיבלה טלפונים ממכרים וחברים, שניסו להרגיע אותה.
5.
הרקע למשלוח המכתב מיום 27.3.05: הסתבר כי ע. מ. היה נשוי לאישה בשם י., ממנה הוא התגרש בשנת 1990. לאחר יותר מעשר שנות גירושין, חלתה י' במחלת הסרטן, והיה חשש לחייה. בעקבות מחלתה, ביקשה י', בשנת 2002 או בסמוך לכך, להתחתן בשנית עם ע.מ.. לדבריו
"בשל ימיה הספורים והסיכוי הרב למותה". בשלב ראשון סירב ע.מ. להתחתן עם י', אך בהמשך ולאחר שהפנתה אליו אנשים ורבנים שונים, הוא הסכים להתחתן איתה, לאחר שקיבל את הבטחתה שאם תבריא, היא תיתן לו גט באופן מיידי.
ואכן, בשנת 2002 התחתן ע.מ. עם גרושתו בשנית במשרדי הרבנות הראשית, לדבריו בחדר של ראש המועצה הדתית דאז מר שלמה חדד, בנוכחותו ובנוכחות עובדי הרבנות ומזכיר המועצה מר רחמים כהן. לדבריו, לאחר הטקס נפרדו דרכיהם של בני הזוג, הם לא ישנו יחד ולא ניהלו חיים משותפים.
6. אין מחלוקת כי נישואיו השניים של ע.מ. עם י' לא נרשמו בשום מקום, לא במשרדי הרבנות, לא במשרדי המועצה הדתית וכמובן לא דווחו למשרד הפנים. בשל כך, מעמדו האישי של ע.מ. במשרד הפנים נשאר מעמד של גרוש. להוכחת עובדה זו צירפה התובעת תמצית רישום ממשרד האוכלוסין מתאריך 14.2.05, שבה מופיע כי מצבו האישי של ע.מ. הוא "גרוש".
טענות הצדדים
7. התובעת טענה, כי בעת הגשת הבקשה לרישום נישואין נמסר לה על ידי הנתבע מס' 2, הרב שמואל אליהו, ועובדי הרבנות הראשית והמועצה הדתית, כי אין שום מניעה לנישואיה עם ע. מ., וכי נישואיו השניים של ע.מ. עם אשתו י' אינם רשומים, אינם תקפים ואין בהם כדי להוות מכשול מפני קיום החתונה כמתוכנן. לטענתה, במעמד הגשת הבקשה, בני הזוג פגשו את הרב אליהו, אשר טפח על כתפו של ע.מ. ואיחל להם מזל טוב. נטען עוד, כי העובדה שפקידי המועצה הסכימו לפתוח תיק נישואין והפנו אותה לרבנית כמתואר לעיל, תומכת בגרסתה ומלמדת, כי הנתבעים אכן הסבירו לבני הזוג, כי אין מניעה לקיים את חתונתם במועד שתוכנן, וכי נישואיו השניים של ע.מ. אינם מהווים מכשול לקיום החתונה.
התובעת טענה עוד, כי הנתבעים והפקידים מטעמם התרשלו עת חיתנו את ע.מ. וי' בפעם השניה בניגוד לנהלים, מבלי לרשום את הנישואין במשרדי הרבנות הראשית או המועצה הדתית, ומבלי לדווח על כך למשרד הפנים. לטענתה, העובדה שהנישואין לא היו רשומים בשום מקום, העובדה שמצבו האישי של ע.מ. היה רשום כגרוש במשרד הפנים, וההבטחה של הרב שמואל אליהו שנישואיו השניים של ע.מ. לא מהווים מכשול לנישואיה עם ע.מ., כל אלה גרמו לה לחשוב שמותר לה להתחתן עם ע.מ.. בשל כך, היא המשיכה בהכנות לקיום החתונה כרגיל וכפי שתואר לעיל. על כן, כך נטען, התנהלות הנתבעים וביטול החתונה יום לפני המועד המתוכנן, מהווה התרשלות, שבגינה יש לחייב את הנתבעים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב כך.
8. הנתבעים דחו מכל וכל את טענות התובעת וטענו, כי הוסבר לתובעת ולבן זוגה מספר רב של פעמים, כי הם אינם יכולים להתחתן כל עוד לא התגרש ע.מ. מאשתו י'. הנתבעים מאשרים, כי ההתנהלות בכל הקשור לנישואיו השניים של ע.מ. עם י' לא היתה תקינה, שכן היתה מוטלת על הרב שחיתם אותם (שלמה חדד) לרשום את הנישואין ברבנות ובמועצה הדתית ולדווח על כך למשרד הפנים. ברם, עובדה זו, כך נטען, אינה רלוונטית שכן התובעת היתה מודעת לכך שע.מ נשוי והיתה מודעת לעובדה, כי עליו להתגרש מאשתו בטרם יתחתן עמה.
דיון והכרעה
9. אין מחלוקת, כי התובעת ידעה על נישואיו השניים של ע.מ. עם י' זמן רב לפני הגשת הבשקה לרישום נישואין, ואין מחלוקת כי היא ידעה שע.מ. לא התגרש מאשתו בעקבות נישואיו השניים. עובדה זו עולה הן מתצהיר עדותה הראשית של התובעת והן מעדותה בחקירה נגדית. בסעיפים 6 ו-7 לתצהירה מתארת התובעת בפירוט את נסיבות נישואיו השניים של ע.מ. לי', את העובדה שי' מחזיקה בכתובה שנערכה בעקבות או במהלך טקס הנישואין, וכן את הפניות שלה ושל ע.מ. לרבנות בשנת 2004 לצורך הטיפול בגירושיו של ע.מ. מי'. היא אף מציינת כי עובדי הרבנות והמועצה הדתית היו מבטיחים כל פעם לטפל בנושא הגירושין של ע.מ. מי', עד שנת 2005, אז פתחו להם תיק נישואין.
גם בחקירתה הנגדית הודתה התובעת בעובדה כי ידעה על נישואיו של ע.מ. עם י' וציינה:
"ידעתי שהם חיתנו אותו עם י' ולא העבירו למשרד הפנים. אני ניגשתי לרב אליהו ואמרתי לו שאני יכולה להתחתן עם עמלו (ע.מ.) באופן חוקי בכל רבנות. הוא אמר לי שאני צודקת ושאתן לו חודש ימים לשכנע אותה (את י' - ע.ט.) ואם לא - יחתנו אותנו בכל מקרה. אמרו שאנחנו יכולים להתחתן בכל מקום" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1 - 4). במקום אחר אישרה התובעת כי זמן רב לפני הגשת הבקשה לרישום נישואין ידעה שע.מ. נשוי (עמ' 11, שורות 11 - 12).
10. הנה כי כן, על פי עדותה של התובעת, זמן רב לפני שפנתה לרבנות בבקשה לרישום הנישואין, היא ידעה כי ע.מ. נשוי, וכי עליו להתגרש מאשתו בטרם תוכל להתחתן עמו. בשל כך, פנו התובעת וע.מ. לרבנות בשנת 2004, וביקשו מהם לטפל בגירושין של ע.מ. מי'. טענתה של התובעת היא, כי על אף ידיעתה כי ע.מ. נשוי לי', הובטח לה על ידי הרבנות והרב הראשי לצפת, הרב שמואל אליהו, כי הם ידאגו לגירושיו של ע.מ. מי', וכי אם הם לא יצליחו יחתנו אותם. כאמור, הבטחה זו ביחד עם העובדה שהנישואין של השניים לא נרשמו בשום מקום, גרמו לתובעת לחשוב שהדבר אפשרי ושהיא תוכל להתחתן עם ע.מ. בכל מקרה, בין אם יתגרש מי' ובין אם לאו. לתמיכה בגרסתה זו צירפה התובעת תצהיר של ע. מ., אשר חזר על גרסתה כי הובטח להם על ידי הרבנות והרב אליהו לחתן אותם בכל מקרה.