1. התובעת היא עמותה לניהול משותף של זכויות יוצרים ביצירות אודיו-ויזואליות. התובעת רשומה בשוויץ, ומאגדת מפיקים וארגונים מרחבי העולם לגביית תמלוגים עבור שידורי משנה של ערוצים שבהם משודרים תכנים של היוצרים המאוגדים (התובעת תיקרא להלן גם "
AGICOA").
העלאת תוכן מקורי של ערוץ טלויזיה מסוים היא שידור עיקרי של אותו ערוץ. כך גם שדור תוכן שנרכש על ידי הערוץ. העברה בו זמנית של אותו תוכן עצמו, בלא הפרעה או שינוי, למקומות נוספים שבהם נקלט השדור ומועבר באמצעות הכבלים או הלווין למנויים מכונה
"שדור משנה".
במרכז התביעה דרישת AGICOA כי הוט והחברות שקדמו לה ומוזגו לתוכה ישלמו פיצויים עבור שדורי משנה שהעבירו בשנים 1993-2000, מבלי ששלמו עבורם תמלוגים ל AGICOA.
הנתבעות המקוריות היו חברות הכבלים שפעלו בישראל בעת הגשת התביעה: תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ, מת"ב מערכות תקשורות בכבלים בע"מ, ערוצי זהב ושות', עידן מערכות כבלים בישראל בע"מ וגוונים חברת טלוויזיה בכבלים בע"מ.
נגד קבוצת תבל (שכללה גם את חברות גוונים וגוונים קריות) ניתן צו הקפאת הליכים (תיק פש"ר (מחוזי ת"א) 1361/02, החלטה מיום 23.4.2002), ובהמשך ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה שלפיו שולם ל AGICOA מקופת הכינוס סכום של 3.8 מליון ש"ח לסילוק טענותיה כלפי קבוצת תבל (ע"א 11496/05 שהוצג ת/3). על כן נמחקו חברות אלו מן התביעה. בשנת 2006 מוזגו חברות הכבלים הנותרות לחברה הנתבעת (להלן
"הוט")
.
התביעה הוגשה לכתחילה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת"א 1551/00), והועברה לבית משפט זה סמוך להקמתו, בחודש אוגוסט 2007.
2. התובעת טוענת כי העברת שדורי משנה תוך סירוב לשלם תמלוגים עבורם עולה כדי הפרת זכות יוצרים ומזכה אותה בפיצויים. מתחילה התיחסה התביעה לתקופה שמשנת 1990, אך ברור שככל שעומדת לתובעת הזכות לפיצוי בתביעה זו, היא קיימת רק בקשר לשבע השנים שטרם הגשת התביעה, והדבר מוסכם על הצדדים. הסעד המבוקש מבוסס על הפיצוי הסטטוטורי לפי חוק זכויות יוצרים 1911, בין 10,000 ש"ח לבין 20,000 ש"ח לכל סוג של הפרה, וחישובו לפי מספר ההפרות שלו טוענת התובעת גבוה בהרבה, אולם התביעה הועמדה על 20,000,000 ש"ח.
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי הוט העבירה את השדורים שבמחלוקת במסגרת שדורי משנה (חקירת גב' פלזנטל-זיו מטעם הוט בעמ' 46, שורות 3-5), במסגרת חבילת הבסיס ששיווקה למנוייה, כך שלא גבתה תשלום מיוחד עבור שדור ערוצים אלו. הוט בחרה אלו ערוצים ישודרו, כשבכוונתה להרבות בערוצים המשודרים (ת/18 הודיה בעובדות, סעיף 3).
אין מחלוקת גם כי לצורך העברת הערוצים בהעברת משנה למנויים, היה על הוט להפעיל אמצעים טכניים מכוונים (ת/18, הודיה עובדות - סעיפים 11, 12; תשובות 6-9 בתצהיר תשובה לשאלון ת/14, ות/14א).
4. התביעה מתייחסת לעשרה ערוצים לפחות שנקלטו ע"י צופי הוט בישראל:RTL, SAT3 SAT1, FRANCE2, TV5, ARTE, TVE, CANALE5, METV, ועוד ערוצים מרוסיה, טורקיה והונג-קונג. בהמשך ויתרה התובעת על טענתה לגבי ערוץ METV (סעיף 77 בסיכומי התובעת).
הגם שהתביעה התיחסה לכל שדורי המשנה של הערוצים הנ"ל שהועברו ע"י הוט, במהלך הבאת הראיות התיחסה התובעת רק לזכויותיה בשדורי המשנה של 7 חברות ההפקה הגדולות בארה"ב (המכונות
"מייג'ורס").
להוכחת טענותיה הסתמכה התובעת על עדות מר Helmut Koszuszeck והמסמכים שנלוו לתצהירו, וכן על עדות מר Javier Drumare בענין ערוץ France 2.
התובעת ויתרה על העדת מר Hans Henning Arnold שנתן שני תצהירים, האחד בענין ערוץ RTL והאחר בענין ערוץ SAT1.
הנתבעת הסתמכה על עדות הגב' קרני פלזנטל-זיו, סמנכ"ל תוכן בחברת הוט.
5. למרות שהבסיס העובדתי מוסכם, השאלות שבמחלוקת רבות, בהן שאלות מקדמיות, שהראשית בהן היא זכותה של AGICOA לתבוע בשם המפיקים מבלי לצרפם לתביעה, ושאלות שבתחום עילת התביעה וחישוב הנזק. בגדר שאלות אלה טוענת הוט כי רכשה את הזכויות לשדורי המשנה מאת הערוצים עצמם ומאת המפיקים עצמם, לפי הסכמים שחלקם בכתב וחלקם בע"פ, כי AGICOA לא הוכיחה שנגרם נזק כלשהוא למפיקים, ובנסיבות אלו אינה זכאית אף לפיצוי הסטטוטורי; וכי גם אם יש לבחון את הפיצוי הסטטוטורי, אזי אין לחשב את הנזק לפי הסכום הסטטוטורי מכיוון שהוא נועד למקרים שבהם הנזק נמוך, ולא כבעניננו.
6. החוק החל בעניננו הוא חוק זכות יוצרים 1911, שעל פי סעיף 1(2) בו זכותו של בעל זכות יוצרים להעלות יצירה ולהעתיקה בכל דרך, ולהרשות זאת לאחרים. הפרת זכות יוצרים, על פי החוק, היא עשיית מעשה הנתון לבעל הזכות, לרבות הפצה לצרכי מסחר.
7. העברת שדורי משנה ללא הרשאת בעל זכות היוצרים היא בגדר הפרת זכות יוצרים. כך נקבע בד"נ 6407/01
ערוצי זהב ושות' ואח' נ'
Tele Event Ltd. פ"ד נח(6)6 (2004), ובע"א 2173/94
Tele Event Ltd. נ' ערוצי זהב ושות' פ"ד נה(5) 529, 549-552 (2001). אין צורך ולא אדון בכל טענות הוט שעומדות בסתירה לקביעה זו של בית המשפט העליון (שנטענו מבלי להבהיר מדוע יש לשנות מן ההלכה שנקבעה).
כאמור בענין
Tele Event , זכות היוצרים הנפרדת לצורך שידורי משנה נלמדת מהוראות סעיף 6 בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 וכללים 2 ו-6 בכללי התקשורת (בזק ושידורים) (בעל רשיון לשידורים), התשמ"ח-1987.
התובעת טענה כי הנתבעת נטלה חלק בהליך Tele Event, ועל כן חלים השתק פלוגתא והשתק עילה בשאלה זו. אין צורך להרחיב בענין זה, כי אם להחיל בפשטות את פסקי הדין על עניננו.