פסק דין
זוהי תובענה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת לשווק את שקית החימום האישית (להלן: "המוצר" או "שקית החימום") בשם המקורי ובאריזתו הנוכחית ו/או בכל אריזה אחרת, הדומה דמיון מהותי לאריזת התובעים; לחייב את הנתבעת ליתן לתובעים את מלוא הפרטים והמסמכים באשר לשיווק המוצר ואת התמורות שנתקבלו על ידה בגינו וכן לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין מלוא הנזקים ובגין ההפרות והעוולות החמורות בסכום שלא יפחת מסך של 200,000 ₪ כמו גם בתשלום פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך שלא יפחת מ- 200,000 ₪ בגין עוולת גניבת עין וכל הפרה של זכויות יוצרים.
הצדדים לתביעה
התובעת מס' 1, אס.פי.בי. ציוד בע"מ (בפרוק מרצון), הינה חברה אשר עסקה בייבוא, ייצור ושיווק של, בין היתר, שקיות חימום אישיות (להלן: "התובעת 1"); התובעת מס' 2, טי.טי.אל.אם. מערכות (ישראל) בע"מ, גם היא חברה העוסקת בייבוא, ייצור ושיווק של מוצרים שונים, ביניהם, שקיות חימום אישיות (להלן: "התובעת 2" וביחד תיקראנה להלן: "התובעות"); התובע מס' 3, מר שי פופר, הינו מנהלן ובעליהן של התובעות 1 ו- 2 (להלן: "התובע 3" וכולם ביחד: "התובעים"). מאז שנת 2004 אוחדה הפעילות העסקית של שתי התובעות לתוך התובעת 2 ודוק, שמשנת 2001 ועד להיום, באופן עקבי ורציף, עסקו בשיווק המוצר בכל רחבי הארץ.
הנתבעת, אליקל בע"מ, בבעלותו ובניהולו של מר אלי אבן חן, הינה חברה, העוסקת בייבוא, ייצור ושיווק מוצרים, ביניהם, שקיות חימום אישיות (להלן: "הנתבעת").
הרקע
התובעות מייצרות ומשווקות מזה כעשור שקית חימום אישית המכונה "High Quality Body Warmer" (להלן: "שקית חימום אישית" ו/או "המוצר"). ייצור השקיות בפועל נעשה על ידי חברה סינית Tianjin Comfort (להלן: "T Comfort") עמה סיכמו התובעות על תנאי בלעדיות בארץ. השקית מכילה חומר בעירה תוך שהיא יוצרת חום של כ- °52 מעלות צלזיוס למשך כעשרים שעות, כשעיקר השימוש בה מיועד לאנשי שירות הביטחון, מטיילים, מטפסי הרים, גולשי סקי שלג, יצואני בעלי חיים וחברות פרסום.
התובעות מכרו כ- 5 מליון יחידות של שקיות החימום בכל רחבי הארץ באריזתם המקורית והייחודית, כאשר חלק ניכר מהכמות נמכר למשרד הביטחון בהתאם למכרזים בהם זכו התובעות לאספקת המוצר בין השנים 2001-2009 וכן לשוק הפרטי.
הנתבעת, הוקמה בשנת 2005 על ידי מר אלי אבן חן, לאחר ששימש בשנים 2000-2004 כראש ענף ציוד לוגיסטי בצה"ל. הנתבעת עוסקת בסחר, ייעוץ וניהול פרויקטים, אספקת ציוד לרבות שקיות חימום אישיות. בשנת 2009 זכתה הנתבעת במכרז של משרד הביטחון לאספקת 250,000 יחידות של שקיות חימום מן הסוג, שמיוצרות ומשווקות על ידי התובעים. לאחר זכייתה במכרז פנתה הנתבעת גם לחברות ולמשווקים אזרחיים במטרה לשווק את שקית החימום.
ההתנהלות המשפטית בין הצדדים
לאחר שיווק שקיות החימום על ידי הנתבעת הגישו התובעים בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני לבית המשפט דכאן, במסגרת ת"א 2207-11-09, שיאסור על הנתבעת למכור ו/או לשווק ו/או להפיץ, בארץ ובעולם, את שקית החימום האישית ו/או כל שקית אחרת הדומה בעיצוב, בצבע ו/או בכיתוב לשקית החימום של התובעים; להימנע משיווק ו/או אספקה של המוצר לאנשי משרד הביטחון ולחיילי צה"ל; לאסוף את כל שקיות החימום האישיות של הנתבעת המצויות בשוק ולהעבירן לב"כ התובעים כמו גם ליתן צו המורה לנתבעת להסיר לאלתר מרשת האינטרנט את דף האינטרנט המתייחס למוצר.
ביום 4.11.09 במסגרת הדיון בבקשה בפני כבוד הנשיאה, השופטת הילה גרסטל, הגיעו הצדדים להסכמה, וזאת לנוכח אמירת מנהל הנתבעת לפיה נותר בידו מלאי של 10,000 שקיות צהובות בלבד של המוצר ומבלי לפגוע בהתקשרות קודמת עם משרד הביטחון, לפיה: הנתבעת תסיר את העמוד הרלוונטי מאתר האינטרנט שלה, הנתבעת תפסיק לשווק בארץ את המוצר באריזה צהובה, הנתבעת תהא רשאית להמשיך ולשווק את המוצר מחוץ לגבולות ישראל באריזה צהובה ללא כל הגבלה.
לאחר מכן הגישו התובעים תביעה לבית המשפט השלום בכפר סבא. בתגובה הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית ולחילופין ביקשה הנתבעת להעביר הדיון לבית המשפט המוסמך. בהתאם להחלטת בית המשפט השלום בכפר סבא, כבוד סגן הנשיא השופט גולדס, הועבר התיק לבית המשפט המחוזי מרכז.
ביום 17/02/10 הגישו התובעים כנגד הנתבעת, לבית המשפט המחוזי מרכז, בקשה לנקיטה בהליכים של ביזיון בית המשפט בטענה, כי הנתבעת מפרה את פסק הדין שניתן במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני על ידי שיווק כמות גדולה של שקיות חימום באריזה צהובה לחנות "מסלול" בתל-אביב. בהתאם להחלטת כבוד הנשיאה השופטת גרסטל, מיום 9.5.10, הבקשה נמחקה.
טיעוני הצדדים
טענות התובעים
לטענת התובעים, עסקינן במקרה פשוט ביותר של הפרת זכות יוצרים ועוולת גניבת עין בכך שהנתבעת העתיקה מהם את שם המוצר, את הטקסט המופיע על גביו, את עיצובו ואת אתר האינטרנט. כל זאת תוך ניצול המוניטין, הניסיון והידע הרב שנצבר אצל התובעים במהלך השנים.
שקיות החימום המשווקות על ידי התובעים ידועות בשוק מזה כעשור ועיצובן מזוהה עימם, כאשר, מנגד, הנתבעת לא מכרה ולו שקית חימום אחת עד למועד זכייתה במכרז לאספקה של 250,000 שקיות חימום למשרד הביטחון בשנת 2009. הנתבעת ביקשה, אפוא, לטענת התובעים, למקסם את זכייתה במכרז, באופן בלתי חוקי תוך הפרת זכויותיהם על ידי כך שהיא דימתה עצמה להם ואת שקית החימום שלה לשקית החימום המוכרת שלהם.
התובעים טוענים, כי הם העניקו לשקית החימום את שמה, עיצבו את צבע האריזה תוך התאמת מפרט שקיות החימום של החברה הסינית המייצרת לדרישות משרד הביטחון, ניסחו את הטקסט המופיע על גבי האריזות, כשמרביתו הוראות הפעלה של המוצר ומידע חיוני עליו כמו גם מידע שיווקי. כל זאת בעוד החברה הסינית מייצרת (באותה תקופה) שקיות חימום שונות באריזה שונה ובשם מוצר שונה. תחילה שוק שקיות החימום בארץ הסתכם בתעשיית הביטחון, עד שהתובעים השקיעו עמל רב ורתמו את ניסיונם הרב בשיווק המוצר המקורי גם לקהל יעד אזרחי. באופן ייחודי שווק המוצר המקורי על ידי התובעים בצורה ישירה, כאשר על כל אריזה של המוצר המקורי, לרבות על שקיות שנמכרו בחנויות מסחריות, מוטבע כיתוב לפיו לרכישה מרוכזת ישירה ניתן לפנות ישירות לתובעים.
לשיטת התובעים, במעשיה אלה של הנתבעת יש משום הפרה של זכויות יוצרים וביצוע עוולות מסחריות כדלהלן: