רקע כללי וטענות הצדדים
:
1. התובעים הם ילידי השנים 1986-1988, תושבי כפר ג'בע - נפת ג'נין ( להלן
:" הכפר") , היו בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו תלמידי כיתה י', בבית ספר תיכון ג'בע.
2. ביום 09.04.03 בסביבות השעה 10:00 בוקר, עת שהו התובעים בכיתתם בבית ספר תיכון ג'בע, אחד מתלמידי הכיתה, בשם פאדי עלאונה, תובע מס' 25 (להלן: " פאדי") הביא חפץ אשר מצא לטענתו סמוך לכפר, באזור מחנה צבאי ישראלי שהינו "מחנה סאנור", אשר שימש כנטען את חיילי צה"ל לפני שפינו הם את המחנה.
3. יתר תלמידי הכיתה, יתר התובעים, התקבצו ליד החפץ, אשר סיקרן אותם. לפתע התפוצץ החפץ בתוך הכיתה, וכתוצאה מההתפוצצות נחבלו התובעים.
4. בדיעבד הסתבר לתובעים לטענתם כי אותו חפץ היה חומר נפץ, או פצצה, או רימון, או אמצעי לחימה נפיץ אחר השייך, לטענת התובעים, לנתבעת ואשר נמצא בשימוש צה"ל.
5. ממקום התאונה הובהלו התובעים לבתי חולים שונים בג'נין, בית חולים ג'נין הממשלתי, בית חולים ראזי, ולמרכז הצלב האדום בג'נין, כאשר הם סובלים מנזקי גוף שונים. הנזקים מפורטים בכתב התביעה.
6. התובעים טענו כי חיילי צה"ל הותירו בשגגה את חומר הנפץ בשטח "מחנה סאנור" אשר שימש את הצבא הישראלי כבסיס צבאי לצורך אימונים קודם לפינויו, והסמוך למקום מגורי התובעים.
7. התובעים טוענים כי הנתבעת התרשלה בעצם השארת שיירי תחמושות בבסיס סאנור, וכי מעשה הנתבעת מבסס עוולת רשלנות כהגדרתה בסעיפים 38 , 39 לפקודת הנזיקין, שכן האירוע נגרם על ידי דבר מסוכן שהיה בשליטתה הבלעדית של הנתבעת כנטען, ואשר ערכה אימונים רבים בשטח, וכתוצאה מרשלנותה נפגעו התובעים כנטען, לפיכך עליה הנטל להוכיח כי לא היתה קשורה לאותו חומר נפץ.
9. לחילופין טענו התובעים כי אינם יודעים ואין ביכולתם לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לקרות הנזק, מכיוון שהנזק נגרם על ידי אמצעים שהיו בשליטתה של הנתבעת, ומאחר ועצם קרות הנזק מתיישב יותר עם ההנחה שהנתבעת התרשלה או לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם ההנחה בדבר היפוכם של הדברים. לפיכך טענו הם כי יש להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, לפיו על הנתבעת הראיה להוכיח שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שתחוב עליה בנזיקין.
10. הנתבעת טענה כי נסיבות האירוע לא מצדיקות את היפוך הנטל מהטעם שהנזק אירע ע"י "דבר מסוכן" במובן הפקודה, בין היתר בגלל שהחפץ לא שייך לנתבעת ולא היתה לה שליטה עליו.
11. הנתבעת טענה כי התובעים או מי מהם נטלו את החפץ שהתפוצץ וגרם לפציעתם. במעשים אלו הסתכנו מרצון, ואף אשמים הם באשם בלעדי אשר ניתק כל קשר סיבתי אפשרי בין התנהגות הנתבעת לבין האירוע.
12. הנתבעת מכחישה כל קשר לחפץ שהתפוצץ, וטענה כי אם היה חפץ כלשהו במקום הארוע הרי שהוא הובא על ידי גורם שאינו שייך לכוחות הבטחון שלה, ולא הובא לשם במסגרת פעילות צהלי"ת. הנתבעת טענה כי השטח ממנו נלקח החפץ לא היה שטח צבאי. לחילופין טענה כי גם אם היה מדובר בשטח צבאי, הרי הוצבו שם גדר ושילוט האוסר כניסה לשטח.
13. הנתבעת טענה כי לא חלה עליה כל אחריות בנוגע לאירוע הנטען, וכי האירוע התרחש מסיבות שאינן קשורות אליה. הנתבעת טענה כי לא היא ולא מי מטעמה השאירו את החפץ במקום האירוע, וכי הקשר הסיבתי נותק על ידי מי שאין לנתבעת לגביו שליטה או אחריות.
14. הנתבעת הכחישה כל קשר לחפץ, וטענה כי לא מדובר בחפץ צה"לי, וכן הציגה תעודת עובד ציבור לפיה השטח של הכפר ג'בע לא היה בשליטתה של הנתבעת, אלא היה שטח "B" כמשמעו בהסכם הביניים
(ראה מוצג 5 שצורף לתצהירי הנתבעת) ( התעודה לא הוגשה באמצעות עורכה סא"ל אורי מנדס).
15. הנתבעת טענה כי התובעים מעולם לא העבירו לידי הנתבעת את התיק של האירוע שכלל תמונות או ניירות מתוך עיריית כפר ג'בע, על אף שפאדי הינו עובד בעיריית ג'בע, ואף לא ניסה לאתר את התיק.
16. בנוסף, טענה הנתבעת כי היא פנתה לרשות הפלסטינית עם צו המורה לה להעביר את החומר המצוי אצלה ובעיריית ג'בע בפרט, אולם בקשתה לא נעתה.
הנתבעת הציגה קלטות לשיחות שהיו בין התובעים ועדים אחרים לבין החוקר מטעם הנתבעת.
התנהלו מספר ישיבות הוכחות, מטעם התובעים העידו התובעים 1, 2, 3, 5, 6, 7, 8, 9, 12, 13, 14, 15, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 28, , וכן העיד מר פריד חליליה.
מטעם הנתבעת העידו מומחה החבלה איגור פקרמן, תת אלוף הראל, סא"ל אלון, והחוקר ש.א..