פסק דין
התובע שכר דירה מהנתבעת. בכתב התביעה נכתב שכבר במועד כריתת חוזה השכירות "הוסכם, כי לאור כל הליקויים הקיימים בדירה, אשר אינם מאפשרים מגורים תקינים, הרי שהמשכירה התחייבה לתקן על חשבונה את כל הליקויים והתקלות ואת כבר מהמים הראשונים לחוזה". בהמשך באה רשימת ליקויים ארוכה, ובכללה תיקון מזגן שלא עבד כלל, עובש וטחב, בעיות בצנרת, נזילות, שיש שבור במטבח, ארונות שבורים, תיקון חלונות שלא נסגרים, תיקון שקעים בחשמל.
בסעיף 6 לכתב התביעה כתב התובע: "ויודגש כי כל הליקויים הללו לא אפשרו את המגורים בדירה והתובע הסכים לשכור אותה רק לאור הבטחת המשכירה כי הם יתוקנו בימים הקרובים. שהרי, כפי שעולה מהתמונות, המדובר בדירה אשר אינה ראויה למגורי אדם, בלא התיקונים האמורים."
התובע טוען שהנתבעת לא ביצעה את התיקונים ובהמשך הופיעו אף ליקויים נוספים שונים, שבגללם היה המשך מגוריו בדירה בלתי נסבל. התובע טען שבעקבות דרישותיו לתקן את הדירה יזמה התובעת הליך חסר תום לב של פינוי.
מקצת מטענות הנתבעת הופיעו בתביעתה לפינוי המושכר בלשון בוטה זאת: "למן תחילת תקופת השכירות נהג הנתבעת במושכר מנהג בעלים והחל להזמין למושכר בעלי מקצוע שונים לשם תיקונים ושיפוצים ללא ידוע הנתבעת וללא קבלת הסכמתה תוך ניסיון נבזה לגלגל לפתחה של התובעת את הוצאות התיקונים / שיפוצים באמתלה כי כביכול הובטחו לנתבע תיקונים כלשהם..." וגם "נראה כי התובע החליט לנצל את טוב ליבה של התובע וגמר בדעתו לשפר את תנאי מחייתו על חשבון התובעת תוך ניסיון נבזה לעשוק אותה ולנסות "לשאוב" מהתובעת כספים אשר לא מגיעים לו...". בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי "אין אלא להסיק כי תרמית התובע תוכנה בקפידה, קרי לשכור דירה בסך של 2,400 ₪ לחודש, לטעון כי הדירה לשביעות רצונו, ומיד לאחר הכניסה לדירה לדרוש דרישות לא הגיוניות לעריכת "אוברול" לדירה על חשבוני, כאשר לא הובטח לא מעולם לא בחוזה ולא בע"פ..." הנתבעת הכחישה את נזקיו השונים של התובע והצביעה על התנהגויות רבות ושונות שלו שהיוו בעצמן הפרה של ההסכם המצדיקות את פינויו ממנו.
כפי שעולה מכתב התביעה, התובע טוען שהדירה לא היתה ראויה למגורי אדם כבר בעת ששכר אותה – ובמשך הזמן הופיעו בה עוד ליקויים נוספים. כך גם העיד, אלא, שלאחר שהופנתה תשומת ליבו ללשון סעיף 7 לחוזה השכירות ("השוכר מצהיר כי ראה ובחן את המושכר ומצאו מתאים למטרותיו והינו מוותר על כל טענת פגן או אי התאמה"), ניסה לתקן את הדברים ולהציג את עיקר הליקויים בדירה, כליקויים שנוספו והופיעו בה, רק בעת מגוריו בה. איני מקבל "שיפוץ גרסה" זה. לפי גרסתו המקורית והעקבית של התובע, עד שהועמד על לשון סעיף 7 לחוזה, היתה הדירה "בלתי ראויה למגורי אדם" כבר בעת ששכר אותה. אף שסביר שבמשך הזמן צצו בה ליקויים נוספים לא ניתן לכמת אותם, או להעריך עד כמה הרעו את היכולת להשתמש בדירה.
טענתו של התובע, שהנתבעת הבטיחה לו בע"פ כבר במעמד החתימה על חוזה השכירות, לשפץ את הדירה, אינה אלא טענה בע"פ נגד לשון החוזה, שכביכול נוסף לו בע"פ פרק משמעותי (ויקר). אין זה נראה סביר, שהצדדים אכן הגיעו להסכמה כזאת והיא לא פורטה בחוזה הכתוב, אף שתיקונים שוליים בהרבה מצאו בו ביטוי. יתירה מזו, אותה "תוספת" נטענת בע"פ ממש סותרת את ההצהרה שהצהיר התובע בסעיף 7 האמור ומרוקנת אותה מכל משמעות.
התובע דורש מהנתבעת 23,110 ₪. עיון בפרטי הסכומים חושף את חולשת התביעה שהוגדלה מאוד באופן מלאכותי: 9600₪ תובע התובע בשל דמי שכירות של ארבעה חודשים ששילם כאשר לא יכול היה להנות מהדירה. לא ירדתי לסוף דעתו של התובע, האם לשיטתו, עצם מגוריו בה באותה תקופה, לא מחייבת תשלום שכר דירה כלל? עוד מבקש התובע 1210 ₪ שהוציא על תיקונים. הנתבעת טענה ששילמה לו סכום זה. התובע מבקש 1000 ₪ בגין הפסד שעות עבודה בשל התיקונים ו- 7500₪ בגין אובדן ימי עבודה עקב מחלתו שנגרמה בשל מצבה התברואתי של הדירה וכן 2500 ₪ עוגמת נפש.
התובע מבקש לקבל גם פיצוי בגין פרטי נזק הנוגעים להליך משפטי אחר (תביעת הפינוי) שהסתיים מבחינתו בכישלון: 3600 ₪ שהוציא על עו"ד שיגן עליו מתביעת הפינוי (שהוגשה לדעתו, בחוסר תום לב – אף שבינתיים התקבלה) ו - 2500 ₪ שיחולו עליו אם יהיה עליו לפנות את הדירה (פינוי שכבר נעשה, מכח פסק-דין). לאור תוצאות משפט הפינוי ברור שהתובע בכל מקרה לא זכאי לפיצוי בגין פרטי נזק אלה. לשיטת התובע, מזה יש להפחית 4800 ₪ ש"קיזז" התובע. יוער, שבגין "קיזוז" זה תלוי ועומד בהוצל"פ הליך אחר.
לאחר שמיעת הצדדים במשך שעה ארוכה, שוכנעתי שהתובע שכר דירה שהיתה מתחילה במצב רע מאוד ובכלל זה מבחינה תברואתית ובטיחותית. הוא חתם על חוזה שכירות שבו הצהיר על התאמתה לצרכיו וויתר על טענות פגם, או אי-התאמה. למרות זאת הגיש תביעתו בטענה שכבר בעת ההתקשרות לא היתה הדירה ראויה למגורי אדם. ברור שעפ"י הצהרתו החוזית הוא היה מנוע מלהגיש תביעה שכזאת. את טענת התובע, שלצד ההסכם הכתוב היתה "תוספת" בע"פ שבה התחייבה הנתבעת לבצע תיקונים שונים אני דוחה. איני מאמין שניתנה התחייבות כזאת.
בהחלט ראוי שהדין ימנע השכרת דירות שמצבן נופל מתחת לסף תברואתי ובטיחותי ראוי. עם זאת, לא מצאתי בדין הקיים בסיס לכפות על משכיר דירה, שהשוכר הצהיר על התאמתה לצרכיו, לשפצה לאחר שהושכרה רק כדי לשפרה למצב טוב משהיתה בו בעת שהושכרה. דומה שפרשה זו רק מדגישה את הצורך הדוחק בפיקוח טוב יותר על שוק השכרת הדירות בישראל.
התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד אב תשע"א, 24 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.