גנדלמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת בסכום של 2,786 ₪ בגין השבת סכומים ששולמו על ידו כתוצאה מחיובה של הנתבעת את כרטיס האשראי שלו, שנמצא ברשותה, בסכום של 1,974 ₪ בגין גלישה באינטרנט בזמן שהותו בחופשה באיטליה תוך שימוש בכ- 30 מגה בייט , בניגוד להסכם שנכרת בין הצדדים לפיו הוצע לתובע על ידי הנתבעת לרכוש חבילת גלישה "חופשית" באינטרנט עד לנפח של- 10 גיגה בייט תמורת תשלום של 55 ₪ לחודש בלבד.

ביום 5/6/10 כאמור טס התובע לחופשה לאיטליה כאשר ניצל נפח קטן מתוך החבילה, בזמן שהותו שם 30 מגה בייט , אשר הוביל בסופו של דבר לחיובו בסכום של פי ארבעים מהסכום עליו סיכמו הצדדים.

התובע העיד כי, לא ידע על כך שהחבילה שרכש תקפה רק בישראל וכי היה עליו לרכוש "חבילה אחרת" בזמן שהותו בחו"ל, אם היה יודע בוודאי שלא היה לוקח איתו את המחשב האישי ומשתמש בסכום שאינו סביר , הן ביחס לחבילה שרכש והן ביחס לכל קנה מידה אחר.

נציג הנתבעת העיד כי, הצדדים חתמו על הסכם הרכישה שמציין באופן מפורש שהוא אינו חל על שירותים שניתנים בחו"ל, במקרה כזה על הצרכן להתקשר לנתבעת לצורך קבלת חבילה ויידוע באשר למחירים שם, אשר הינם פונקציה של היעד אליו מבקשים לטוס והמחיר שגובה הספק.

התובע הצטרף לתוכנית אצל הנתבעת העונה לשם : " משתלם להיות סטודנט" – האומנם השתלם ?

השאלה שלפני היא האם הנתבעת הטעתה את התובע אם לאו ?

אין מחלוקת ביחס לבסיס ההסכם שנחתם בין הצדדים, כאשר לטענת התובע נציג מטעם הנתבעת היה ער לכך שבכוונת התובע לטוס לחו"ל ולעשות שימוש במודם לצורכי גלישה ולא טרח ליידע אותו באשר לתעריפים.

נציג הנתבעת טען כי, החובה לברר את גובה התעריפים ו/או רכישת חבילות לחו"ל מוטלת על התובע אשר העיד כי בירר ושאל את נציגת השירות באשר לגלישה בסייקפ – הא ותו לא.

האם במקרה כגון דא, לא חלה חובת גילוי של הנתבעת להציע ללקוח שלה חבילת גלישה ו/או לוותר על "התענוג" הכרוך בתשלומים גבוהים לאין ערוך אל מול התעריפים שמציעה הנתבעת בארץ, בין היתר משום שהאחרונה צריכה לשלם לספק בחו"ל ?

התובע ביקש להדגיש את חוסר תום ליבה של הנתבעת שהפנתה את תשומת ליבו לחריגה, כשזו כבר הגיעה לסכום של כ- 2,000 ₪ וסירבה לפצות אותו בסכומים ששולמו על ידו שלא במסגרת ההסכם.

התובע עותר כעת להשבת הסכום ששולם על ידו לנתבעת, בדרך של מימוש הוראת הקבע ומשלוח ידה לכיסו של התובע בכל סכום שתחפוץ , מבלי לבצע בירור ובמיוחד כאשר הסכום עולה עשרות מונים על זה שהתחייב בו, כשעסקינן במסלול של סטודנט , אותו מסלול "משתלם".

חוק הגנת הצרכן, מטרתו לאפשר לצרכן לבצע עסקה כאשר יש בידיו את מלוא המידע הנאות בכדי שיוכל לחשב צעדיו הכלכליים ולגבש החלטה בתנאי וודאות.

חובת הגילוי הרחבה קיבלה חיזוק בחוק בדמותם של שני סעיפים , סע' 2 העוסק בהטעיה וסע' 4 המחייב גילוי פרטים מהותיים בעסקה.

לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, "משחק" הכוחות לכתחילה פועל לטובת הנתבעת שהינה חברה גדולה אל מול הצרכן הבודד, ממילא ידה של הנתבעת על העליונה.

תילי תילים של פסקי דין מתייחסים לפער בין הכוחות, כאשר האזרחים נאלצים לחתום על אותם הסכמים דרקוניים, האחידים, כאשר לאזרח המבקש להתקשר אין זכות לשנות את תנאי ההסכם . "ההסבר" שניתן לצרכן, בעת החתימה על אותם הסכמים אחידים, על ידי נציגי החברה, במקרה הטוב כשזה ניתן, לוקח מספר שניות , לרבות זמן החתמת הלקוח על ההסכם, במקום שבו מצביע הנציג.

לראשונה, כך על פי רוב, מבין הצרכן את "זכויותיו" כאשר הוא נזקק לסיוע הנתבעת ונתקל בתקלה , או אז מפנים אותו לאותו הסכם שבמקרה הטוב מצוי ברשותו ובמקרה הרע הוא יקבל אותו, לאחר תחנונים אין ספור ופניות שבחלקן אף לא מתקבלות אלא בסיועו של ביהמ"ש.

חוק הגנת הצרכן, כשמו כן הוא, בא להבטיח את זכויות האזרח אל מול בתי העסק, תוך צמצום הפערים ביניהם ככל הניתן ומכאן החשיבות של חובת הגילוי המוגברת ואכיפתה על ידי בתי המשפט.

מן הכלל אל הפרט.

במקרה שלפני, העיד התובע כי אין כל הגיון כלכלי בפעולה שננקטה על ידו, אלמלא נקבל את גרסתו לפיה סבר כי העסקה של הגלישה שנכרתה בין הצדדים, באותו התעריף של 55 ₪ לחודש, ללא הגבלה בתחום הנפח עליו הוסכם, תחול גם בחו"ל.