פסק-דין בתיק ס"ע 14692-02-10

בפנינו תביעה שהגישה מעסיקתו של הנתבע לחייבו בפיצויים בסך כולל של 200,000 ש"ח בגין הפרת חובות החלים עליו מכח יחסי העבודה בין הצדדים ומכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: " חוק עוולות מסחריות"), וכן להחזר שכר עבודה ששולם לו בחודשים ינואר 2009 ועד דצמבר 2009 בסך כולל של 36,341 ש"ח. 

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

1.         התובעת, קרן שביט דמרי (להלן: " התובעת"), הינה בעלים של  משרד פרסום "שביט", העוסק במתן שירותי פרסום ללקוחות שונים. 

2.         הנתבע, גבריאל גי'ן (להלן: " הנתבע") עבד בשירות התובעת מיום 1.7.08 ועד ליום 20.1.10 כמעצב גרפי. הנתבע נקלט לעבודה אצל התובעת בעת שהיה סטודנט לעיצוב, ועבד אצל התובעת על בסיס שכר שעתי, כאשר שעות עבודתו וחלקיות משרתו השתנו בהתאם לצרכי התובעת.

3.         לגרסת התובעת, במהלך חודש 12/09 הודיע לה הנתבע כי הוא מבקש לסיים את עבודתו אצלה, וזאת מאחר והוא מתכוון לעבור להתגורר בארה"ב. הנתבע ביקש לעזוב את עבודתו ביום 20.1.09.

4.         לגרסת התובעת, ביום ו' ה - 15.1.09,  קיבלה שיחת טלפון מאחד מלקוחותיה, אשר הודיע לה כי לא קיבל מאת הנתבע עבודה שהוזמנה ושהיתה צריכה להישלח ללקוח.

5.         התובעת הגיעה למשרד, והתיישבה לעבוד בעמדתו של הנתבע על מנת לשלוח את ההזמנה ללקוח, כאשר לגרסתה, המחשב היה פתוח, ועל המסך הדואר האלקטרוני האישי של הנתבע. התובעת הבחינה בהתכתבויות של הנתבע עם לקוחותיה, במסגרתן ביצע עבורם עבודות שונות.

6.         התובעת מצאה גם על גבי "שולחן העבודה" במחשב של הנתבע עבודות פרטיות, חשבוניות והצעות מחיר שהעביר ללקוחותיו - מהם ניתן ללמוד כי הנתבע עבד בעסקו הפרטי על חשבון שעות עבודתו בשירות התובעת.

7.         לטענת התובעת, הנתבע עשה שימוש לרעה ביחסי העבודה בין הצדדים ובכלים של התובעת על מנת לקדם את עסקו הפרטי על חשבון שעות עבודתו אצל התובעת. הנתבע הפר את החובות החלים עליו מכח יחסי העבודה, לרבות חובת תום הלב, חובת הנאמנות וחובת ההגינות, וכן הפר את החובות המוטלים עליו מכח חוק עוולות מסחריות שכן עשה שימוש בסודות מסחריים של התובעת לצורך קידום עסקו הפרטי.

8.         מכאן באה התביעה שלפנינו, במסגרתה תבעה התובעת פיצוי בסך של 200,000 ש"ח בגין התנהגותו המעוולת של הנתבע, בהתאם לחוק עוולות מסחריות. כן תבעה התובעת כי הנתבע ישיב לה את שכר העבודה אשר שולם לו כאשר בפועל עסק בעבודות פרטיות במהלך עבודתו אצל התובעת.

9.         התובעת עתרה במסגרת כתב התביעה גם למתן צו מניעה אשר ימנע מהנתבע לעסוק בכל עיסוק שיש בו משום תחרות בתובעת ובעסקה, וכן עתרה למתן צו למינוי באת כוחה ככונסת נכסים לצורך חיפוש במסמכיו ונכסיו של הנתבע. יחד עם זאת, במסגרת סיכום טענותיה זנחה התובעת את הסעדים הנ"ל.

10.        בתשובה לטענותיה, טוען הנתבע כי הוא אכן עבד אצל התובעת לתקופה קצרה, בעת שהיה סטודנט, לאחר מכן עזב ופתח עסק בתום הפרסום ועבד בהיקפים קטנים ביותר. לאחר שהתובעת פנתה אליו לשוב לעבוד עימה, חזר לעבודתו אצלה, כאשר התובעת ידעה שהוא ממשיך במקביל לבצע עבודות קטנות בתחום הפרסום.

11.        לטענת הנתבע הוא לא התחרה בתובעת ולא פגע בה, וכל פעילותו כעוסק פטור הסתכמה בהכנסות של כ - 9,000 ש"ח ולא ברור כיצד זה מהווה פגיעה קשה בתובעת, כפי שזו טענה.

12.        להשלמת התמונה יצוין, כי עובר להגשת התביעה דנן, הגישה התובעת בקשות לסעדים זמניים -  בקשה לעיכוב יציאתו של הנתבע מן הארץ ובקשה לעיקול זמני על זכויות ונכסים של הנתבע.

13.        בקשותיה של התובעת לסעדים זמניים נדחו בהתאם להחלטותיו של כב' הרשם (כתוארו אז) יוחנן כהן מיום 19.1.10.

14.        כן יצויין, כי הנתבע אכן עזב את גבולות הארץ, ככל הנראה בחודש 2/10, ולא התייצב לדיונים שנתקיימו במסגרת התיק דנן, יחד עם זאת, בא כוחו התייצב לכל הדיונים, לרבות דיון ההוכחות ואף הגיש תצהיר הנתבע מאומת על ידי נציג הקונסוליה בניו יורק.

15.        בקשתה של ב"כ התובעת, ליתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר התייצבותו נדחתה במסגרת החלטתי במעמד דיון ההוכחות מיום 4.11.10, וזאת בשים לב לעובדה שהנתבע הגיש כתב הגנה לרבות תצהיר עדות ראשית מטעמו.

16.        מכאן פסק הדין שלפנינו.

הראיות: