שקולניק דרור נ' מרכזי תרבות וספורט לעובד ולמשפחתו בע"מ

פסק דין

מבוא ורקע כללי בתמצית

1.לפניי תובענת התובע ע"ס 150,000 ₪ כנגד הנתבעת המפעילה מרכז ספורט בנס ציונה, וזאת בגין סירוב הנתבעת לחדש את חברותו של התובע במרכז הספורט.

2.לטענת התובע בקצירת האומר, משך כ-17 שנה ועד שנת 2005 היה חבר מן המניין בנתבעת. לדבריו, ביום 29.4.04 הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת בבימ"ש השלום בראשל"צ (ת.ק. 1485/04), וזאת בשל חילוקי דעות בינו לבין הנתבעת, הנתבעת זכתה בדין ונפסקו לה הוצאות ששולמו על ידו. התובע מציין כי עם תום המינוי השנתי, ניגשה אשתו דאז למשרדי הנתבעת וביקשה לחדש את המנוי המשפחתי, ובתשובה נאמר לה כי הם אינם מוכנים לחדש את המנוי לתובע, הוא ניגש בעצמו לברר מדוע, מנהל הנתבעת סירב לפרט בפניו את הסיבות ואמר לי כי אינו רצוי במרכז הספורט.

3.לדברי התובע, סילוקו ממרכז הספורט בעוד שאר בני משפחתו וחבריו ממשיכים להיות מנויים במרכז, גרמה לסכסוכים בינו לבין בני משפחתו וחבריו, אשר המשיכו להיות מנויים במרכז, וסכסוכים אילו אף גרמו לו לעוגמת נפש רבה

4.סכום התובענה מורכב מפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת איסור הפליה כאמור בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים התשס"א – 2000. סכום נוסף של 50,000 ₪ נתבע עקב סירובה של הנתבעת לאפשר לתובע לבוא בשעריה בלא סיבה סבירה, וזאת תוך פגיעה בזכויותיו כאדם המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן נתבע סכום נוסף של 50,000 ₪, בגין עוגמת נפש וכאב וסבל נפשיים מרובים שנטען כי הנתבעת הסבה לתובע.

5.הנתבעת בכתב הגנתה ציינה בין היתר ובתמצית, כי היא חברה פרטית ולא ציבורית, ועניינו של התובע הינו מקרי יוצא דופן בו היא דחתה מנוי. לדברי הנתבעת, כל חבר אשר מחדש את חברותו במרכז הספורט בתום כל שנה יחויב על פי נוהלי החברה. לחתום על כללי התנהגות במרכז, כללים אילו ידועים כהוראות כללי נוהל ונוהג ובהם מוסדרות זכויות וחובות החלים על חברי המרכז. (ר' נספח א').

הנתבעת מציינת כי התובע העלה תלונות רבות בפני מנהל המרכז באשר לתפקוד המרכז והתנהלות המערכת, תלונות אותן השמיע בפומבי בצורה לא מכובדת וגסה, ולהתנהגותו שלא היתה רצויה היתה השפעה על תדמית הנתבעת ועל החברים הנמנים עימה. עוד מציינת הנתבעת, כי התובע אף הודיע למנהל המרכז, כי נהג להקליט את שיחותיהם, תלונותיו של התובע היו קנטרניות וחסרות כל בסיס, והוא יצר תחושה בקרב הנהלת המרכז כי הוא מחפש בכח איך להתעמת עימה. לדברי הנתבעת, המדובר במתלונן סדרתי, אשר בשנים האחרונות ניהל הליכים משפטיים בבתי משפט כנגד גופים שונים.

6.הנתבעת מציינת כי בתום תקופת המינוי השנתי בשנת 2004, היא לא הסכימה לחדש את חברותו במרכז בטענה כי אינה מעוניינת להמשיך את חברותו של מי שאינו שבע רצון במפגן מהמרכז, מתעמת בכל דרך אפשרית עימה, ואף תובע אותה בתביעות סרק.

לשיטת הנתבעת, היא פעלה בהתאם להוראות הנוהל והנוהג, ולה הזכות המלאה לקבוע מי יהיה חבר בה ומי לא. במקרה דנן, המדובר בתובע אשר הסב לה נזקים ואין רצון שאדם כזה יהא חבר בה.

דיון והכרעה

7.הוצגו לתובע בחקירתו נספחים א' ו-ב' לתצהירו של נציג הנתבעת (הוראות נוהל ונוהג, ובקשה והצהרה), הוא אישר כי הוא מזהה את חתימתו וחתימת אשתו על נספח ב', הוא נשאל האם עיין בהוראות הנוהל והנוהג והשיב בשלילה, לדבריו: "במועד החתימה, לא קראתי כדרכם של ניירות עמוסי אותיות קטנות, במקום שאתה בוטח בו אתה לא קורא..אף אחד לא מנע ממני לקרוא את ההוראות הנ"ל. לשאלת בימ"ש, אני לא הייתי מודע לכך שבכללי הנוהג שמורה לנתבעת הזכות שלא לחדש מנוי לחבר לתקופה נוספת". (עמ' 11 שו' 16-29).

8.נראה כי סעיף 2. ג'. בהוראות הנוהל והנוהג אינו מתאים לענייננו. סעיף זה קובע כי הנהלת המרכז רשאית לקבל או לדחות "בקשות הצטרפות למרכז או לחלופין להתנות את קבלתו של מועמד בתנאים שיראו לה...". בענייננו אנו, התובע לא היה במעמד של מועמד, אלא מי שכבר היה חבר במרכז וביקש להאריך את חברותו לתקופה נוספת. אף הנתבעת, בכתב הגנתה ציינה, כי עם תום תקופת המנוי השנתי בשנת 2004 "לא הסכימה הנתבעת לחדש את חברותו של התובע...". הנתבעת לא טענה כי המדובר בקבלת מועמד אלא עיננו הרואות כי המדובר בחידוש חברות של חבר קיים.

9.סעיף 16 ז' להוראות הנוהל והנוהג קובע: "הנהלת המרכז רשאית להפסיק באמצע העונה חברותו של חבר, או שלא לחדש חברותו של מי שהיה חבר, בשל בעיות משמעת או בשל כל סיבה אחרת, והכל לפי שיקול דעתה הבלעדי של הנהלת המרכז".

סבורני כי המחלוקת סובבת סביב הוראת סעיף 16 ז' הנ"ל ויישומה בעניינו של התובע.

10. למען הסר ספק, יובהר בזאת כי התובע מחויב באמור בהוראות הנוהל והנוהג אשר הוא אישר בכתב כי קרא אותן. הכלל הוא, כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חותם. חזקה עליו שחתם על המסמך לאות הסכמתו לאמור בו, יהא תוכנו אשר יהא (ר' ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור פד"י לד (4) 29; ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497; ע"א 1598/96 בנק איגוד נ' לופו פ"ד נד (2) 559; ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נד(3) 591).

11.הנתבעת צרפה לתצהיר מטעמה העתק פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בראשל"צ מיום 23.9.04, בתביעת התובע כנגדה. בפסק הדין נאמר בין היתר, כי המדובר בתביעה משוללת יסוד ומיותרת לחלוטין. ביהמ"ש מציין כי נעשו מאמצים רבים להסביר לתובע שאין בידו תביעה מבוססת, אך הוא התעקש לנהל את ההליכים תוך שמיעת עדים שלא היה בהם לסייע לו. בסופו של פסק הדין, מציין ביהמ"ש כי לפניו תביעה חסרת שחר, שחבל שמלכתחילה הוגשה. התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם לנתבעת 2,000 ₪ הוצאות משפט.

12.העד מטעם התובע, מר אקרמן יעקב אישר בחקירתו, כי את התביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות הגיש התובע בשם רבים מחברי המרכז (עמ' 5 שו' 12-17; סעיף 10 לתצהירו).

התובע בעדותו אישר את דברי אקרמן בהצהרתו שאת התביעה הקטנה הוא הגיש עבור כל המינויים. לדבריו: "התבקשתי ע"י חלק מהחברים, היה וועד שאותו זמן היינו ארבעה והם רכזו מספר גדול מאוד של חברים שביקשו מהם לייצג אותם מול הקאנטרי בדרישה לפיצוי, ואז הוחלט שמישהו אחד ילך לתביעות קטנות... ואז הוחלט שנגיש תביעה קטנה, כי אין עם מי לדבר והתביעה הזאת מן הסתם תהיה פריצת דרך או תחייב את הקאנטרי כלפי שאר המנויים... הם ביקשו ממני ואני הסכמתי... וגם פה הסכמתי לעשות את זה" (עמ' 9 שו' 27-32 ועמ' 10 שו' 1-9).

13.המצהיר מטעם הנתבעת אישר בעדותו כי התובע לא הועמד בפני וועדת משמעת, הוא נשאל האם התובע סולק מהמרכז בשל תלונותיו והעובדה שהגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת, תשובתו: "לא חידשנו לו את המנוי ב-2005 בגלל התנהגותו היום יומית. כל הזמן העלה טענות ומענות, כל הזמן קבלתי אותו בסבר פנים יפות במשרד עד שהגיע למצב שהתחיל להשמיץ את הנהגת ההסתדרות והנהלת המקום בתוך המשרד לעיני שלושת המזכירות". (עמ' 13 שו' 25-31).