חניה נ' רפ"ק גולדשטיין

החלטה

בפני בקשת התובעים לקביעת אי התקיימות תנאי החסינות על פי סעיף 7 (ג') לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ולחילופין להורות על השהיית ההחלטה עד לשמיעת הראיות בתיק. הנתבעים מתנגדים לבקשה שלא להכיר בחסינות. בהמשך להחלטה מיום 13.7.11 ומשלא נתבקש לקיים דיון בעל פה ניתנת ההחלטה על סמך הטיעונים בכתב.

עניינה של התובענה הוא טענתם של התובעים כלפי שלושת הנתבעים, שוטרים במשטרת ישראל, כי במהלך פינוי עמונה בשנת 2006 נגרמו להם נזקי גוף בשל התנהגותם של השוטרים הנתבעים. כלפי הנתבעים מס' 1-2 נטען לאחריותם הפיקודית על התנהגותם של פקודיהם וביחס לנתבעת מס' 3 נטען כי נקטה אלימות פיזית אכזרית כלפי חלק מהתובעים. מתוך תיאור העובדות שבכתב התביעה עולה כי הטענה הנוגעת לאלימות שהפעילה הנתבעת מס' 3 מתייחסת לתובע מס' 4 שטוען כי הנתבעת מס' 3 בעטה באשכיו בעל שהתבקשה על ידו להעביר לו את התפילין שלו.

הודעתה של המשנה לפרקליט המדינה, גב' א' סון, על קיומה של חסינות ובקשתה לדחיית התביעה מפרטת את הנימוקים שהביאו אותה להכיר בחסינות. באשר לנתבעים 1-2 היא מפרטת כי המדובר בטענות הנוגעות לאי מניעת שימוש בכוח על ידי פקודים. באשר לנתבעת 3 היא מציינת כי לא מצאה תימוכין לטענה של התובע מס' 4 שהועלתה שנה וחצי לאחר האירוע וזאת נוכח הכחשת הנתבעת מס' 3 כי נהגה כך כלפי התובע מס' 4. היא מצאה כי אין תשתית כי הנתבעים 1-3 פעלו בזדון או בשוויון נפש כלפי אפשרות גרום נזק במעשיהם.

בקשתם של התובעים נשענת על כך שיישום החוק המתיר למדינה להעניק חסינות לעובדיה במקרה זה היה שגוי. התובעים מפרטים את הראיות התומכות בתביעה ומצביעים על כך שלכאורה מעשיהם של הנתבעים היו רשלניים ואף למעלה מכך. הם מפנים לעדויות השונות שנמסרו במח"ש בכל הנוגע להתנהגותם של השוטרים.

באשר להתנהגות הנטענת כלפי הנתבעת מס' 3 - כמפורט בבקשה התובע מס' 4 מסר כי בזמן שביקש מאחד השוטרים זו בעטה באשכיו. עוד מצורפת הודעת הנתבעת מס' 3 שנחקרה כחשודה ושללה כי תקפה מישהו בזמן האירוע (נספח ט' לבקשה).

כפי שטענו הנתבעים בחינת החלטת המשנה לפרקליט המדינה להכיר בחסינות עובדי הציבור היא בחינה מינהלית (בר"ע (י"ם) 660/08 הולנדר נ' משעול, (פורסם במאגרים, 19.2.09) ועל בית המשפט לבחון האם נפל פגם בהחלטת הרשות המינהלית להכיר בחסינות עובדי הציבור.

העמדת נימוקי ההכרה במקרה זה אינה מצביעה על פגם שנפל מלפני המשנה לפרקליט המדינה בעת שקיבלה את החלטתה. לא עולה כל טענה לגבי מסד הנתונים שעמד בפניה; השיקולים ששקלה והאיזון שערכה ביניהם. בגדר תחומיה של הביקורת השיפוטית על ההליך המינהלי נדרשת תשתית רחבה יותר כדי לקבוע כי נפל פגם בהחלטת הרשות. בכך שונה מקרה זה מהדיון שהתקיים בת.א. (ירושלים) 10590/08 מנחם לב נ' אמיר פארס הנזכר בטענות הצדדים. שם נקודת המוצא להמלצה למדינה לוותר על טענת החסינות הייתה כי לא כל התשתית העובדתית הנחוצה עמדה בפני הרשות המינהלית בטרם נתנה את החלטתה. במקרה זה אין כל תשתית לכך.

אציין כי שקלתי האם אין מקום לעורך הבחנה בין הנתבעים 1-2 לנתבעת 3 נוכח השוני במיוחס להם ואולם לאחר שעיינתי בעצמי בגרסתו כפי שמובאת בבקשה ובנספח ז' וכן בגרסת השוטרת (נספח ט') לא מצאתי כי המדובר בהחלטה שהיא כה בלתי סבירה עד כי יש להתערב בה.

משלא הונח בסיס להניח כי החלטת הרשות המינהלית לוקה בפגם, אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית כדי להביא לביטול הודעת ההכרה כמפורט בהחלטות שניתנו בעניין זה ומצוטטות בתגובת המדינה לבקשה.

לסיכום, לא מצאתי כי הונח בסיס מספיק לקבוע כי לא התקיימו תנאי החסינות וכי נפל פגם בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה.

בשולי ההחלטה אעיר כי לא שוכנעתי שיש מקום להעתר לעתירות החלופיות שנכללו בבקשה. הודעת ההכרה היא מפורטת ולתגובת המדינה גם צורף תצהיר. לפיכך איני סבור שיש צורך במתן תצהיר נוסף ביחס לבדיקות שנערכו והמסמכים שעמדו מול עיני המשנה לפרקליט המדינה. הפירוט שניתן מספיק.

עוד לא מצאתי כי יש מקום להורות על דחיית ההחלטה עד לתום שמיעת הראיות שכן משמעות החלטה כזו היא ביטול ההחלטה לעניין החסינות מקום בו לא קיימים התנאים המצדיקים זאת.

לאור האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעים מס' 1-3 נדחית והמזכירות תשנה את שמות הצדדים להליך בהתאם. הוצאות הליך זה יפסקו, ככל שאתבקש לכך, בעת מתן פסק הדין.

התובעים יגישו את התצהירים מטעמם עד ליום 1.11.11; הנתבעת הנותרת, מדינת ישראל, תגיש את ראיותיה עד ליום 15.12.11.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"א, 27 יולי 2011, בהעדר הצדדים.