ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
50305-12-10
25/07/2011
|
בפני השופט:
אושרי פרוסט-פרנקל
|
- נגד - |
התובע:
יפית משה
|
הנתבע:
ישראל בכר
|
פסק-דין |
פסק דין
זוהי תביעה כספית בסך 30,000 ₪ אותה הגישה התובעת אשר שכרה דירה מהנתבע, כנגד הנתבע.
התובעת, שכרה את הדירה מהנתבע לראשונה ביום 1/12/04 ועל פי עדותה, שלא נסתרה, מזה כשש שנים מחודש החוזה בהסכמה ללא הארכה בכתב, כל פעם לשנה נוספת בשכר חודשי של 3,000 ₪ המשולם לנתבע ב-12 שיקים שהתובעת מוסרת לו מראש.
לטענת התובעת, בחודש ספטמבר 2010 טען בפניה הנתבע, כי כתוצאה מהעובדה שהוא חילק דירה קיימת לשתי דירות, (שחלקה האחד מושכר לתובעת), קיימת בעייתיות מול עירית ת"א וכי הוא יעדכן אותה בנושא זה. לטענתה, ומבלי שהודע לי, מבלי שסוכם עימה, כשבוע לאחר אותה שיחה הגיעה לביתה לאחר העבודה ומצאה את הדירה מבולגנת וקיר גבס שהוקם במקום המטבח, מה שהשאיר אותה ללא מטבח, ללא כיור וללא גז. בדיעבד הסתבר לה, כי הנתבע נכנס ללא ידיעתה ביחד עם עובד מטעמו והקים קיר גבס שחסם את המטבח, ארונות המטבח, כיור המטבח, שיש, גז בישול והותיר אותה להתגורר בדירה ללא מטבח. בנוסף, הוציא מארונות המטבח שהיו קיימים עד לאותו שלב כלי מטבח יקרים ואחסן אותם בקופסאות בסלון הדירה בה התגוררה. הוא אף לא טרח ליידע אותה לאחר מעשה. לטענתה, היא התקשרה מיד לנתבע שטען שלא היה לו זמן וביצע את קיר הגבס תחת אילוץ שנבע מקנסות שהטילה העיריה על דירות מחולקות. לשיטתו, ככל שלא קיים מטבח בדירה, אין מדובר בדירה. הוא אף הציע שהשניים ידונו בענין הפחתת שכר הדירה.
התובעת מציינת כי כיוון שמסרה לנתבע שיקים עד תום תקופת השכירות, כארבעה חודשים מראש (השכירות היתה אמורה להסתיים בדצמבר 2010) המשיכה להתגורר בדירה מחוסר ברירה וחיפשה דירה חדשה. בעל הדירה הבטיח שהענין יוחזר לקדמותו ולא היה מוכן להוריד את שכר הדירה.
מחוסר ברירה עזבה את הדירה בדצמבר 2010 למרות שלטענתה דובר בין הצדדים על המשך השכירות כפי שהיה בכל שנה קודמת. בנוסף, הנתבע סרב להשיב את שיק דמי השכירות שניתן עבור חודש דצמבר 2010 ולכן ביטלה אותו.
לטענת התובעת, לא היה לה מקום לאכול בבית ונאלצה לאכול מידי ערב מחוץ לדירה במסעדות, נגרמה לה עגמת נפש, השפלה, חוסר נוחות, חדירה לפרטיות והפסד כספי בגין חיפוש דירה ובנוסף, משלמת היום על הדירה החלופית 5,300 ₪ במקום 3,000 ₪ לחודש בגין הדירה נשוא תביעה זו.
הנתבע טוען, כי חוזה השכירות משנת 2004 אינו רלוונטי, אך לא הציג בפני כל חוזה שכירות אחר, מה שמצביע על כך כי בהתנהגות ובהסכמה בעל פה הוארכה תקופת השכירות בכל שנה מחדש. איני מקבלת את טענתו כי ביקש מהתובעת לעזוב את הדירה בדצמבר 2009, כיוון שבפועל המשיכה להתגורר בדירה. כך גם איני מקבלת את טענתו שבהסכמתה נכנס לדירה ביחד עם פועל, הוא לא הוכיח זאת ופעל בניגוד למה שכתוב בהסכם והותיר את התובעת ללא אמצעי מחיה מינימאליים בדירה. כך גם אין לקבל את טענתו, כי התובעת הסכימה להשתמש במטבח של היחידה הסמוכה, בה מתגורר זוג. מדובר במינימום של פרטיות והנתבע אף לא העיד את אותו זוג כדי שיתמוך בטענתו כי כך סוכם וכי הוא הסכים שהתובעת תיכנס בכל עת לדירתו.
גם אם אקבל את טענת הנתבע, כי הוא שלח כבר ביום 5/11/10 ובו דרישה לפינוי הדירה, הרי שמדובר לפחות בחודשיים לאחר ביצוע קיר הגבס בדירה ואציין שהתובעת מכחישה את מועד שליחת המכתב שלטענתה התקבל אצלה רק לאחר ששלחה לו את טענותיה בכתב בדבר מעשיו המתוארים בכתב התביעה.
הנתבע פעל שלא כדין, עת נכנס לדירה בה התגוררה התובעת על פי הסכם וביצע בה עבודות אשר גרמו לדירה לא להיות ראויה לדיור. העובדה שהתובעת נותרה לגור בה עד למציאת דירה אחרת, אינה גורעת ממעשיו.
ערה אני לעובדה שאין מדובר בשכירות לעולמי עד והנתבע היה רשאי, בתוך זמן סביר מראש, להודיע לתובעת שעליה לעזוב את הדירה.
מכיוון שהדירה לא היתה ראויה לדיור, ישלם הנתבע לתובעת כדלקמן:
9,000 ₪ בגין 3 חודשים בהם התגוררה התובעת בדירה, ללא מטבח, כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מספטמבר 2010 ועד התשלום בפועל. (עבור חודש דצמבר לא שולם שכ"ד).
5,000 ₪ בגין עגמת נפש; אגרת בית משפט 87 ₪.
רשות ערעור תוך 45 יום.
ניתנה והודעה היום כ"ג תמוז תשע"א, 25/07/2011 במעמד הנוכחים.
אושרי פרוסט-פרנקל, שופטת
הוקלד על ידי: דבורה גרוס