ענב ואח' נ' דרפקין

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית בסך של 8,100 ₪ בגין הפרת חוזה, שעניינו בהובלת דירה.

רקע:

התובעים ביקשו להוביל את תכולת דירתם על ידי הנתבע, שהינו עוסק בהובלה.

התובעים התקשרו עם הנתבע בהסכם לפיו יעביר הנתבע את תכולת שתי דירותיהם לדירה אחרת. מועד ביצוע ההובלה נקבע ליום 20/8/10, בעלות של 2,000 ₪.

טרם מועד ההובלה הועברו על ידי הנתבע לתובעים 30 ארגזים.

במועד שנקבע להובלה הגיעו שני פועלים מטעם הנתבע לדירת התובעת, ולבסוף בוטלה העיסקה בין הצדדים.

עקב ביטול העיסקה נמסרה ההובלה לידי מוביל אחר, אשר התבצעה ביום 22/8/10.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעים ניתנה הצעת מחיר ופרוט העבודה בע"פ וסוכם הסך של 2,000 ₪. במועד ההובלה הגיעו פועלים מטעמו של הנתבע באיחור של שעה. כאשר הגיעו הפועלים נאמר לתובעת על ידם כי אין הם מסוגלים לבצע את ההובלה מאחר ואין ברשותם משאית ועל כן פנו לדרכם. לטענתם כעולה בכתב התביעה צפתה בשני העובדים צועדים לעבר משאית שהמתינה להם.

לאור האמור טוענים התובעים כי הנתבע הוא זה שהפר עימם את החוזה, ומבקשים כי ישפה אותם בהתאם לנזקים המפורטים בכתב התביעה.

לטענת הנתבע מכחיש הוא את נסיבות ביטול החוזה בין הצדדים, בכתב הגנתו טען כי הביטול נעשה על ידי התובעת, ובעדותו בבית המשפט ציין כי הדירה לא היתה ארוזה.

לשיטתו אין לנתבע אינטרס לבטל עבודתו, שהרי טרם ההובלה הביא לביתם 30 ארגזים, ומעלה טענת קיזוז בסך של 150 ₪.

כמו כן הגיעו מטעמו שני עובדים, עם משאית ונהג.

לאור האמור מבקש לדחות את טענותיהם של התובעים גם בכל הקשור לנזקים הנטענים.

דיון והכרעה:

אין חולק כי הצדדים התקשרו בהסכם עם הנתבע לשם מעבר תכולת דירתם, אך כן יש חולק מי מהצדדים ביטל את החוזה ועל מי חלה חובת הפיצוי.

בקצירת האומר הערך העליון בתחום דיני החוזים הוא כיבוד הבטחות, ממנו נובע ערך של קיום חוזים. דיני החוזים באים להבטיח את אינטרס ההשבה, אינטרס ההסתמכות ואינטרס הציפיות. כאשר זה האחרון בא להבטיח את שיקום ציפיותיו של צד אשר נכזב בשל הפרת חוזה על ידי צד אחר. משלא ניתן לאכוף חוזה יש לקבוע מה שיעור הפיצוי המגיע לתובע בגין כך.

בענייננו, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות, השתכנעתי כי החוזה שנכרת בין הצדדים, אמנם חוזה בע"פ אך מחייב, הופר על ידי הנתבע.

כמו כן לא טרח הנתבע להביא לעדות את הפועלים מטעמו, וכבר נקבע לא אחת כי אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין הנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד.