פסק דין
השאלה שלפנינו בקליפת אגוז
השאלה שלפנינו פשוטה היא וחוזרת חדשות לבקרים בנוסחים שונים בפני בתי המשפט לתביעות קטנות. נוסעת לחו"ל שקנתה חבילת נופש ו/ או שירותים בחו"ל מספק ישראלי והתאכזבה. האם ומתי תוטל אחריות על הספק לו שילמה בישראל? או שאין מדובר אלא על מתווך בלבד שאין עליו אחריות כלל? והאחריות היא על נותן השירות בחו"ל?
לצורך כך נתאר בקצרה את העובדות בענייננו (שעליהן אין מחלוקת), אחר כך נתאר את הצד המשפטי והמדיניות הרצויה ומתוך כך נפשוט את הסוגיה שלפנינו.
נעיר רק כי בדרך כלל, העיקרון הפשוט והחד משמעי הוא כי המגמה היא להטיל אחריות על הספק שיהיה אחראי לכך שהנוסע יקבל את שהובטח לו על ידי הספק. ניסיון להטיל את האחריות על הנותן השירות בחו"ל איננו יכול להתקבל.
הכל כפי שנפרט. ולהלן העובדות.
העובדות שאין עליהם חולק- כיסא הגלגלים שלא הגיע לייעדו
התובעת שלפנינו גב' רבקה סלע (להלן: "התובעת") ובן זוגה מר אלקס סלע (להלן: "בני הזוג סלע") שחשקה נפשם זמן רב לצאת לטיול שורשים במרוקו ("זריחה מרוקאית") ביחד עם בני משפחה קרובים. הזמינו טיול מאורגן באמצעות הנתבעת חברת "ארקיע אינטרנשיונל בע"מ" (להלן: "הנתבעת"). הואיל וכמה ימים קודם לטיול הוסר גבס מרגליה של התובעת והתקשתה בהליכה, השאילה מארגון "יד שרה", לצורך הטיול כיסא גלגלים מיוחד (להלן: "כיסא הגלגלים") תוך התחייבות להשיבו בתום השימוש. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת עשתה כן רק לאחר שקיבלה את אישורה והסכמתה של נציגה מטעם הנתבעת הגב' סוניה, כי אכן יכולה היא לקחת עמה את כיסא הגלגלים לטיול. ואף קיבלה סיוע מהנתבעת.
בהגיעם לשדה התעופה בן גוריון מסרו בני הזוג סלע את כל מטענם כולל כיסא הגלגלים. דע עקא, שבהגיעם לשדה התעופה בקזבלנקה, נוכחו כי כיסא הגלגלים חסר. ניסיונותיהם של בני הזוג סלע לאתר את כיסא הגלגלים בשדה התעופה בקזבלנקה עלו בתוהו. משום כך, נאלצה התובעת לוותר על חלק ניכר מהאתרים, וכן נאלצה לקחת מוניות. משום כך, מבקשת התובעת בתביעתה לחייב את הנתבעת בסכום כולל של 15,000 ₪ (5,000 ₪- עלות כיסא הגלגלים ו- 10,000 ₪ - בגין אי הנוחות, העדר הנאה מהטיול ועוגמת נפש וכו').
עם שובם ארצה כשפנו בני הזוג סלע אל הנתבעת וביקשו לפצותם בגין הנזקים שאירעו להם, נענו על ידה כי אין היא אחראית לנזק הנטען מאחר שימשה אך ורק כסוכנת נסיעות ותו לא.
אכן הנתבעת בכתב הגנתה כופרת באחריות כלשהי מטעמה. לטענתה, אין היא אלא סוכנת ומתווכת בין המוביל האווירי, חברת "רואיל אייר מרוק" (להן: "המוביל האווירי ו/או רואיל אייר מרוק") לבין התובעת . כך שלמעשה הנתבעת שימשה כסיטונאית בלבד.
כמו כן, לדידה, בהתאם לאמור בחוק התובלה האווירית, התש"ם – 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית") ולאמנה לאחוד כללים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתמה בוורשה מיום 12.10.1929, או כפי שתוקנה בהאג ב- 28.09.1955 (להלן: "האמנה"), כל תלונה בנוגע להיזק כבודה, ובמקרה שלפנינו אובדן כיסא הגלגלים, הינו בתחום אחריותו הבלעדית של המוביל האווירי. כך שבהיותה סיטונאית תיירות אין לה נגיעה או אחריות על האובדן. מכיוון שכך, על הנתבעת להפנות את תביעתה למוביל האוויר – חב' "רואיל אייר מרוק".
הנתבעת חזרה והדגישה בכתב הגנתה, כי היא ביצעה את הזמנת התובעת במסירות, בנאמנות וכדבעי. התובעת חזרה והדגישה שוב ושוב, כי היא משמשת אך ורק כמתווכת בין התובעת לבין הספקים השונים בחו"ל, וכי לא הייתה לה כלל שליטה על כיסא הגלגלים. אי לכך, לטענתה בהתאם לאמור בחוק התובלה האווירית והאמנה התביעה צריכה להיות מפונית למוביל האווירי ותו לא.
הנתבעת הוסיפה בכתב הגנתה וטענה, כי למרות שהיא אינה אחראית לאובדן, מיד עם פניית התובעת אליה, ניסתה היא לסייע לתובעת ככל הניתן. כך, מסרה היא לתובעת את אמצעי ההתקשרות עם חברת "רואיל אייר מרוק". והסבירה לתובעת בפרוטרוט כי בהתאם לאמור בחוק התובלה האווירית והאמנה עליה להפנות את טרונייתה למוביל האווירי "רואיל אייר מרוק". אולם, התובעת בחרה להגיש את תביעתה כנגדה. זאת חרף ההנחיות שניתנו לה בעניין.
בשלב זה נציין, כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 15.06.2011 כשניסה בית המשפט בנוכחות נציג הנתבעת להיכנס לכתובת האתר של חב' "רואיל אייר מרוק", ניסיונו לא צלח. משום כך, בית המשפט ביקש מנציג הנתבעת לברר את מצבה של חב' "רואיל אייר מרוק" ואם יש נציג מטעמה בישראל. בית משפט הבהיר, כי ככל שהנתבעת תצליח לאתר את נציגות חב' "רואיל אייר מרוקו", בית משפט ייקבע מועד דיון נוסף, ואז תינתן החלטה בהתאם.
אלא שביום 30.06.2011 שלחה הנתבעת הודעה לבית המשפט, ובה ציינה כי אין לחברת "רואיל אייר מרוק" נציגות בישראל. על כן, הציעה הנתבעת כי התובעת תפנה במישרין לחב' "רואיל אייר מרוק" באמצעות כתובת אתר האינטרנט שצוין בכתב ההגנה.
והיות ואין מחלוקת על העובדות, נעבור לשאלה המשפטית.
מהי אחריותו של ספק שירות לחו"ל כלפי מזמין השירות?
(הגישות השונות – מאחריות מוחלטת עד להתעלמות מוחלטת)
מבחינה עקרונית וכמדיניות, ניתן לענות על שאלה זו שתי תשובות קיצוניות. התשובה הקיצונית הראשונה היא להטיל אחריות מוחלטת על ספק חבילת הנופש. קרי, מי שמוכר חבילת נופש, טיסה/בית מלון/סיורים וכו' אחראי על כל מה שסופק לתייר. דהיינו, אין לתייר לתבוע אלא בעל דין אחד, את זה שמכר לו בארץ מוצאו את השירות.