נדחתה תביעה נגד מכון "פרופורציה" בגין ניתוח כושל לתיקון דפורמציה באוזן

רקע

1.         בפניי תביעה כספית וחוזית ע"ס 35,000 ש"ח, שעניינה ניתוח פלסטי לתיקון דפורמציה מולדת באוזן ימין שעברה התובעת במכון הנתבעת 1, פרופורציה פי.אם.סי בע"מ, ואשר בוצע על ידי הנתבע 3, ד"ר רפאל סמואלוב, מכוח הסכם קבלנות שנכרת בינו לבין המכון.

2.         התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מהיר ובבסיסה עומדות שתי עילות מרכזיות:             האחת - חוזית, לפיה הנתבעים התחייבו, כך נטען, בפני התובעת, הסובלת ממום מולד באוזן ימין, כי לאחר הניתוח תראה אוזן ימין בדיוק כמו אוזן שמאל, היינו ללא דפורמציה. נטען בתביעה, כי מכיוון שהניתוח לא השיג תוצאה מושלמת של הסרת הפגם, הפרו הנתבעים את התחייבותם החוזית כלפי התובעת.

השנייה - הפרת חוק זכויות החולה, כך שהנתבעים לא מסרו לתובעת מידע בנוגע לסיכונים הכרוכים בביצוע הניתוח או בנוגע לתועלת הצפויה ממנו, זאת לצורך קבלת הסכמתה לביצוע הניתוח.

3.         התביעה הוגשה, כאמור, נגד המכון וד"ר סמואלוב. בראשיתו של ההליך יוצגו שני הנתבעים ע"י משרד עו"ד אחד, הוד סוקול ושות', אולם בהמשך עתר משרד עו"ד הוד סוקול לשחרור מייצוג הנתבעות 1 ו- 2 בהליך דנן, ואלה האחרונות קיבלו ייצוג משפטי נפרד מד"ר סמואלוב. על רקע חילופי הייצוג המשפטי האמור, תיקנו הצדדים את כתבי טענותיהם והנתבעות 1 ו-2 הגישו הודעה לצד שלישי כנגד ד"ר סמואלוב, מכוח הסכם קבלנות שביניהם.

עיקר טענות התובעת

4.         התובעת (להלן: "התובעת"), ילידת שנת 1957, פנתה לצורך ביצוע ניתוח פלסטי אל חברת פרופורציה פ.אם.סי בע"מ (פרופורציה המרכז הארצי לניתוחים פלסטיים בע"מ, כשמה כיום) (להלן: "המכון"). הרצון בביצוע הניתוח נבע מכך, שהתובעת נולדה עם דפורמציה באוזן ימין  ומשהיה רצונה לבדוק אפשרות ביצוע ניתוח לתיקון הדפורמציה הקיימת, כך שאוזן ימין תראה כמו אוזן שמאל, היא פנתה אל המכון אשר, לטענתה, פרסם מודעות באינטרנט והציע לקהל הרחב ניתוחים פלסטיים.

5.         באחד מסניפי המכון הממוקם בחיפה, אליו הופנתה התובעת, מועסק ד"ר סמואלוב רפאל (להלן: "הרופא" או "ד"ר סמואלוב"). בתאריך 23.11.04 נפגשה התובעת עם הרופא והסבירה לו אודות מצבה ורצונה לתיקון הדפורמציה האמורה. הרופא, אשר בחן את מצבה הרפואי של התובעת, המליץ לה על ניתוח פלסטי באוזן ימין והבטיח, כך נטען, כי האוזן תראה לאחר הניתוח ללא כל דפורמציה, בדיוק כמו אוזן שמאל. נטען, כי הנתבעת דרשה סך 8,000 ש"ח עבור עלות הניתוח. התובעת ביקשה לשקול את ההצעה שנראתה בעיניה גבוהה מדי ולא נתנה את הסכמתה במיידית לניתוח. במועד מאוחר יותר בתאריך 25.11.04, פנתה נציגת המכון אל התובעת והציעה לה תשלום מופחת מזה שהוצע לה בפגישה הראשונה ודרשה תשלום ע"ס 5,000 ש"ח עבור הניתוח. נטען, כי הפעם הגיעה התובעת אל המכון לבדה, ללא ליווי בעלה, המזכירה החתימה אותה על "טופס ביצוע תשלום", היא שילמה את עלות הניתוח ע"ס 5,000 ש"ח ונקבע לה תור לניתוח ליום 02.12.04. התובעת טוענת, כי בפגישה זו לא נכח הרופא, ד"ר סמואלוב, והיא לא נפגשה עמו. 

6.         התובעת טוענת, כי היא הוזמנה לביצוע הניתוח ליום 02.12.04, ובמעמד זה היא הוחתמה על מסמך הנושא את הכותרת "טופס הסכמה ניתוח קוסמטי" בו הביעה, בין היתר, את הסכמתה לטיפול. התובעת טוענת, כי הרופא החתים אותה על המסמך האמור דקות ספורות לפני הניתוח, ללא שהוסבר לה תוכן המסמך, פרטי הניתוח, הסיכונים, הסיכויים  ותוצאותיו. לשיטת התובעת, במועד זה השתמש הרופא במילה "סגלסה" ברוסית שמשמעותה "מסכימה". לטענת התובעת, חתימתה על טופס הסכמה לניתוח דקות ספורות לפני ביצועו, הייתה הפעם הראשונה והיחידה בה נתבקשה לחתום על טופס הסכמה לניתוח, כל זאת ללא מתן כל הסבר, כמפורט מעלה. 

7.         כעבור מספר ימים, במהלך פגישת הביקורת שנקבעה לתובעת לתאריך 07.12.04, הסיר הרופא את התחבושת מעל ראשה של התובעת, וזו הופתעה לגלות שהדפורמציה הקיימת באוזן ימין לא רק שלא תוקנה, אלא אף החמירה. בכתב התביעה נטען, כי הרופא הבטיח לתובעת כי במידה ולא יחול שיפור במצב אוזן ימין הוא יבצע ניתוח "מתקן", ברם בביקור שנערך חודש לאחר הניתוח, טען הרופא כי מוקדם מדי מכדי לבצע ניתוח מתקן. במהלך פגישה אשר נערכה בין הצדדים ביום 11.1.05, דרשה התובעת השבת התמורה ששילמה בגין הניתוח אשר תוצאותיו לא היו לשביעות רצונה. נטען בתביעה, כי המכון הציע ניתוח מתקן והתנה את ביצועו בתשלום סכום כספי נוסף בסך 800 ש"ח, אולם התובעת סירבה לכך. 

8.         על רקע השתלשלות האירועים המפורטים מעלה הוגשה התביעה שבפניי, במסגרתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים ע"ס 35,000 ש"ח, בהסתמך על הטענות לפיהן הנתבעים הפרו את התחייבותם החוזית כלפי התובעת, לכך שהניתוח יביא לתיקון הדפורמציה באוזן ימין, וכן הפרת החובה הקבועה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה") העוסקת בדוקטרינת 'הסכמה מדעת לטיפול רפואי'.

9.         בסיכומיה (סעיף 2), טוענת התובעת כי נולדה עם דפורמציה "קלה" באוזן ימין. התובעת ביקשה לעבור ניתוח שיתקן את הדפורמציה, כך שאוזן ימין תראה כמו אוזן שמאל. אולם, לטענתה, הניתוח כשל ותוצאותיו היו קשות, לא רק שהעיוות באוזן ימין לא תוקן אלא הוא אף החמיר, ועקב כך הציעו לה המכון והרופא ניתוח מתקן, לו היא סירבה. עוד הלינה התובעת על אופן התנהלות הרופא, אשר במהלך הביקור מיום 23.11.2004 לא קם מכיסאו, לא ניגש אליה לבדוק אותה, הסתכל עליה ואמר "אפשר" בהשיבו לשאלת התובעת באם אוזו ימין תיראה בעקבות הניתוח כמו אוזן שמאל, והפנה את התובעת אל הפקידה להסדרת עניין התשלום (סעיף 4 לסיכומים). התובעת עמדה בסיכומיה על הסתירות הקיימות, לשיטתה, בגרסתו של הרופא בכל הנוגע להתחייבות שמסר הרופא לתובעת לעניין סיכויי ההצלחה של הניתוח (סעיף 11 לסיכומים). בנוסף לאמור נטען, כי טענותיו של הרופא לגבי תוכן ההסברים שמסר לתובעת לא תועדו ברשומות הרפואיות שהוא ערך בקשר לתובעת לפני הניתוח. אמנם במסמך מתאריך 23.11.04 נרשם, כי "הוסבר סוג הניתוח, סיבוכים ותוצאות", אך אין בכך כדי לענות על דרישת הרישום הראוי, שכן מדובר בניסוח כללי וסתמי שאפשר לייחסו לכל ניתוח ואין בו כדי ללמדך על הסבר ראוי וספציפי לתובעת, הניתן בסוג זה של ניתוחים והמתייחס למקרה האינדיבידואלי שלה (סעיפים 12-13 לסיכומים). בהקשר זה, הפנתה התובעת לאמור בגיליון ניתוח ומסמך שחרור מתאריך 02.12.04 (נספח ה' לתצהיר הרופא), שם כתב הרופא באנגלית " Deformity of at ear, Correction of Deformity  ". לשיטתה, מדובר בתיקון ולא שיפור (סעיף 14 לסיכומים).

10.        סתירה נוספת אשר, לשיטתה, התגלתה בגרסת הרופא נוגעת לתיאור המום באוזן ימין  טרם הניתוח, כאשר בתצהירו (סעיף 7) כותב הרופא, כי התובעת סובלת מדפורמציה 'קשה' באפרכסת אוזן ימין, בעוד שבמכתב השחרור מיום 02.12.04 עליו חתום הרופא נכתב סבלה מדפורמציה 'קלה' באוזן ימין, ואילו בנספח ג' לתצהיר הרופא נרשם, כי " Rt bat ear סובלת מאוזן ימין בולט כלפי חוץ". נטען, כי הנטל להוכיח מצבה הרפואי של התובעת לפני הניתוח מוטל על כתפיו של הרופא, מכוח אחריותו וחובתו לנהל רישום רפואי מפורט בעניינה של התובעת. העדר רישום רפואי בדבר קיומה של "דפורמציה קשה" מחזק את גרסת התובעת, מה גם שהרופא הודה בחקירתו כי לא קיים בעניינה של התובעת רישום רפואי, כאמור (סעיף 18 לסיכומים). אין במסמך המצורף כנספח ד' לתצהיר הרופא - מכתב הרופא למכון לאחר קבלת תלונת התובעת - כדי לסייע בידו בעניין זה, גם אם שם מופיע כי מדובר בדפורמציה קשה וכי קיים שבר בסחוס של האוזן, מאחר ולשיטת התובעת מכתב זה נכתב ע"י הרופא לאחר שהתובעת הביעה טרוניה ביחס לתוצאות הניתוח ודרשה את כספה חזרה, ללא שמופיע בו תאריך עריכתו והוצאתו, ומשכך אין לבסס עליו ממצאים (סעיף 19 לסיכומים).

11.        התובעת טוענת, כי הנתבעים הפרו את הוראות סעיפים 13 ו- 14 לחוק זכויות החולה, ובעיקר  הוראת סעיף 14(ב) לחוק המורה, כי כאשר מדובר בטיפול רפואי המוגדר כניתוח נדרשת הסכמה מדעת שתינתן במסמך בכתב, אשר יכלול תמצית ההסבר שניתן למטופל. הוראה זו היא משלימה לאמור בסעיף 13 (ב) לחוק, בו נדרש כי המטפל ימסור למטופל מידע רפואי הדרוש לו כדי להחליט אם להסכים לטיפול המוצע, ובכלל זה "תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע" (ס"ק 2). כן הפנתה ב"כ התובעת לע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל, פ"ד נ"ג (4) 526, שם נקבע כי החתמת מטופל על טופס ההסכמה, כשלעצמה, אינה תנאי מספיק לקיומה של הסכמה מדעת, שכן עסקינן בדרישה מהותית ולא טכנית. לטענת ב"כ התובעת, בענייננו, עיון בטופס הסכמה לניתוח עליו חתומה התובעת, מעלה כי מדובר בטופס סטנדרטי לניתוח קוסמטי באוזן ללא שמולאו בו פרטים מהותיים, וביניהם מהות הניתוח המתייחס אל התובעת באופן אינדיבידואלי, משכך אין בו כדי לענות על דרישת החוק.

12.        בנוסף לאמור, הפנתה ב"כ התובעת בסיכומיה לפסיקה המתייחסת לחובה המוטלת על המטפל (מכוח חוק זכויות החולה) לתת את דברי ההסבר בשפתו של המטופל, כאשר מדובר באדם ששליטתו בשפה העברית הינה חלקית ([ת"א (שלום - ירושלים) 2564/05 דלאשה נ' מדינת ישראל, (8.1.2007), שם דובר על השפה הערבית]. התובעת מבקשת להקיש מפסיקה זו על נסיבות העניין שלפנינו. נטען, כי הואיל והתובעת הינה עולה חדשה שאינה שולטת בשפה העברית, היה על הנתבעת לדאוג להחתימה על טפסי הסכמה לניתוח בשפה הרוסית המובנת לה, טפסים אשר הוכח כי מצויים בידה של הנתבעת. נטען, כי הנתבעת הייתה מודעת לצורך במתן הסבר בשפה המובנת למטופל וכך היא נהגה במקרה אחר שנדון ב- ת"ק (י-ם) 1281/08 קרסנורמנסקי נ' פרופורציה פי.אם.סי בע"מ (1.5.2008); שם וידאה הנתבעת כי בפגישה עם מטופל ישתתף גם רופא דובר השפה הרוסית.

13.        התובעת הפנתה לאמור בסעיף 17 (א) לחוק זכויות החולה, המחייב מטפל לתעד ברשומה רפואית, בין היתר, עברו הרפואי של המטופל ואבחון מצבו הרפואי הנוכחי. רישום רפואי לקוי/חסר בניגוד לחובה הקבועה בסעיף 17 לחוק, מעביר את נטל השכנוע מן התובע אל הנתבע, כפי שנקבע בע"א 9063/03 פלוני נ' הסתדרות מדיצנית הדסה (22.6.2005).

14.        עוד נטען, כי לו היה הרופא מעמיד את התובעת בפני האפשרות שהניתוח עלול להיכשל ולא להניב את התוצאה לה היא מייחלת, ובוודאי שלו היה אומר לה שיתכן והעיוות באוזן יחמיר, היא לא הייתה מסכימה לעבור את הניתוח.

טענות המכון הרפואי

15.        לשיטת המכון הרפואי, יש לדחות את טענת התובעת, לפיה היא אינה יודעת את השפה העברית, מאחר ומדובר בהרחבת חזית אסורה, כאשר טענה זו עלתה לראשונה רק בסיכומי התובעת. כן יש לדחותה, מאחר וטענה זו הופרכה בחקירתם הנגדית של התובעת ובעלה, כאשר תשובותיהם היו מתחמקות ורצופות סתירות. אף שהתובעת הביאה לישיבת ההוכחות מתורגמנית לשפה הרוסית, התברר במהלך הדיון כי הן התובעת והן בעלה הבינו את כל שנאמר בשפה העברית באולם ביהמ"ש.