הנשיאה ד' ביניש:
ברקע עתירה זו פרשה קשה, שאירעה לפני למעלה מארבע שנים, כאשר הילדה עביר עראמין (להלן: המנוחה, או עביר), קטינה בת 10 מהכפר ענאתה, מצאה את מותה שעה שיצאה עם חברותיה בהפסקה מבית ספרה ונפגעה בראשה, ככל המסתבר מירייה של כדור גומי, וכעבור יומיים נפטרה מפצעיה. העותרים שבפנינו הם הוריה של עביר, המבקשים כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיב, או היועמ"ש) למצות את הדין עם שוטרי מג"ב ששהו באותה העת בכפר, ושלטענתם הם שפגעו בעביר והרגוה. ביום 10.2.2010 ניתן על ידינו צו על תנאי המורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יורה על פתיחתו מחדש של תיק החקירה שנסגר תוך ביצוע השלמת חקירה ושקילת האפשרות להעמיד לדין. לאחר בחינת התיק הודיעה לנו באת-כוח המשיב כי הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד מי מהמעורבים בפרשה. יאמר כבר עתה, כי מהיריעה העובדתית שנפרשה בפנינו בעתירה זו עולה, כי יש יסוד להניח כי מותה של הילדה נגרם מאירוע הירי ברחוב אליו יצאה, אך הטיפול בפרשה והחקירה לקו בכשלים רבים מלכתחילה וכיום לא ניתן עוד להיעתר למתן הסעד המבוקש ולהעמיד את המשיבים 2 ו-3 לדין.
רקע עובדתי
1. בבוקרו של יום 16.1.2007, שעה שיצאה מבית ספרה ופסעה עם חברותיה ברחוב, נפגעה עביר מחפץ קהה באחורי ראשה, פגיעה שהובילה לשבר בגולגולתה ובסופו של דבר למותה. לכאורה, על פי חוות הדעת הרפואיות נקבע כי האפשרויות הן שהשבר נגרם כתוצאה מפגיעת קליע מתכת מצופה גומי או מפגיעת אבן. בעת צאתה של עביר לרחוב שהה בקרבת מקום ג'יפ של משמר הגבול, שהגיע לכפר על מנת לתצפת ולאבטח את עבודות הבנייה של גדר ההפרדה באזור גבעת זאב. ארבעה שוטרי משמר הגבול (להלן: השוטרים), ששהו בכפר לצורך תצפית על בניית גדר ההפרדה, נתקלו בבוקר אותו היום בהפרות סדר ומוקדי יידוי אבנים, ופעלו במשך הבוקר להתמודד עם הפרות הסדר תוך ניסיון לצאת מהכפר, ובתוך כך עשו שימוש באמצעים לפיזור הפגנות לרבות גז מדמיע, רימוני הלם וירי כדורי גומי לעבר המתפרעים.
ביום 18.1.2007 פנה בא-כוח העותרים למחלקה לחקירות שוטרים בתלונה המתארת את נסיבות פגיעתה של עביר ובבקשה לפתוח בחקירה מיידית של האירוע. בעקבות פנייתו ערכה המחלקה בירור בקרב גורמי הביטחון והסתבר כי האירוע היה מוכר במג"ב איו"ש, וכי על פי הדיווח נערך תחקיר פנימי של אוגדת איו"ש. לאחר בירור זה הועבר הטיפול בפרשה למשטרת ש"י, שבסמכותה הטיפול באירועים מסוג זה בשטחי יהודה ושומרון. במסגרת החקירה שהתנהלה במשטרת ש"י נגבו עדויותיהם של כמה מתושבי הכפר; עדויותיהם של ארבעת השוטרים שהיו בג'יפ בעת האירוע; וכשבוע לאחר האירוע אף נערך שחזור של מסלולם של השוטרים בכפר (אף שזה נעשה באופן חלקי בשל היתקלות המשחזרים ביידוי אבנים). כחצי שנה לאחר מכן דיווח השוטר שערך את השחזור לחוקרים כי במהלך השחזור לא ניתן היה למצוא כתמי דם במקום בו נפלה עביר. יצוין, כי חלק מהשוטרים דיווחו על תשאול בעל-פה שנערך להם על ידי מפקד הפלוגה שלהם, אך ממצאי תחקיר כזה או אחר שנערך בקרב גורמי היחידה לא הועברו למשטרה ואינם מצויים בתיק החקירה. כמו כן הועבר למשטרה סיכום המחלה של עביר, שכלל את התרשמותו של הרופא המנתח שקיבל אותה בבית החולים הדסה, ד"ר כהן. הלה סבר, נוכח היעדרם של גופים זרים בראשה של עביר והיעדרו של פתח יציאה, כי הפגיעה לא נגרמה על ידי כדור אלא בשל נפילה על חפץ חד, כגון מדרגה. גופתה של עביר נשלחה למכון הפתולוגי, שם נותחה ע"י ד"ר קונסטנטין זייצב ובנוכחותו של ד"ר חן קוגל מטעם המשפחה. בדו"ח הנתיחה קבע ד"ר זייצב כי מותה של עביר נגרם "מנזק חמור למוחון וגזע המוח עם שבר דחוס בגולגולת (בעצם העורף מימין) בעקבות חבלה קהה, קרוב לוודאי ישירה (מכה), בראש. החבלה נגרמה באמצעות חפץ נוקשה וקהה ולא ניתן לשלול מנגנון של פגיעת קליע גומי מירי מטווח קצר, או חפץ אחר דומה (נוקשה וקהה)". מאוחר יותר הוסיף ד"ר זייצב כי חפץ דומה אחר יכול להיות אבן. ד"ר קוגל סבר שאף שפגיעת אבן הינה אפשרית, פגיעת כדור גומי הינה מסתברת יותר. דו"ח הנתיחה הועבר למשטרה רק כעבור שבועות מספר לאחר האירוע. כחצי שנה לאחר התלונה, ביום 24.7.2007, הוחלט בפרקליטות מחוז ירושלים לסגור את תיק החקירה מן הטעם של חוסר ראיות. על החלטה זו הגישו ביום 24.9.2007 הוריה של עביר ערר לראש תחום עררים בפרקליטות המדינה (להלן: הערר). ביום 4.2.2008, לאחר בחינת התיק, הוחלט על דחיית הערר. על החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.
טענות העותרים
2. בעתירתם, שהוגשה ביום 29.6.2008, ביקשו העותרים כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה כי יגיש כתבי אישום כנגד השוטרים - ובאופן נקודתי כנגד המשיב 2 ו-3, שנקבע כי הם השוטרים שביצעו ירי כדורי הגומי במקום בעת האירוע - בגין הריגה או גרימת מוות ברשלנות, על פי סעיפים 298 או 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), או, למצער, סיכון חיים תוך הפרה של הוראות פתיחה באש על פי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין.
בעתירה מצביעים העותרים על הסתירות והבעיות המצויות, לטענתם, בתיזה שהובילה את גורמי החקירה לסגירת התיק. עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה באשר לגורם שפגע בראשה של עביר והוביל למותה, ובאופן נקודתי באשר לאפשרות כי עביר נפגעה מאבן שנזרקה לעבר הג'יפ מכיוון אחד ממוקדי הפרות הסדר - בית הקברות שבכפר - ולא מכדור גומי שירו השוטרים. בהמשך, בתשובה לערר, ולאחר שהעותרים העלו בו את הטענה כי לא ייתכן שעביר נפגעה מאבן שהושלכה מבית הקברות (בשל קיומו של בניין גבוה בין בית הקברות ומקום הפגיעה), נטען על ידי הפרקליטות כי ייתכן שהאבן שפגעה בעביר הושלכה לאחר מכן, במהלך אירוע השלכת אבנים מאסיבי שהתרחש עם יציאת הג'יפ מהכפר.
3. העותרים טוענים כי שתי הסיבות שהובילו לדחייתו של הערר מבוססות על טעויות עובדתיות: בנוגע לאפשרות פגיעת אבן בעביר הם שבים ומבהירים כי אין אפשרות בליסטית להגעת אבן מבית הקברות, הוא מוקד הפרת הסדר הרלוונטי, למקום בו נפגעה עביר. באשר לאפשרות השלכת האבן ממקום אחר בעת אירוע הפרת הסדר ש"ליווה" את יציאת הג'יפ מהכפר מבהירים העותרים ראשית כי אירוע זה כולו הופיע לראשונה בגרסה מאוחרת של עדות השוטרים, ולטענת העותרים בשל הצורך לספק הסבר אחר לפגיעת אבן בעביר, לאחר שהוכח כי האפשרות הראשונה אינה יכולה להתקיים. שנית, האירוע הנטען התרחש בעת יציאת הכוח מהכפר, שאירעה על פי יומן המבצעים בשעה 11:00 לערך, בעוד שעביר נפגעה כבר בשעה 09:15 לערך, ולפיכך לא יכולה הייתה להיפגע מאבן שהושלכה במהלך אירוע זה.
העותרים מתייחסים גם לטענה נוספת שעלתה בתשובת הפרקליטות לערר, שעל פיה לא ניתן כלל לראות את מקום הפגיעה בעביר מהמקום בו עמד רכב הכוח. לטענת העותרים, מהמקום בו, על פי גרסת השוטרים, עמד הג'יפ בעת הירי לעבר בית הקברות על מנת לפזר את מוקד הפרת הסדר שם, ניתן לראות בקלות את המקום בו נפגעה עביר, ואין מכשולים בין הנקודות.
לטענת העותרים, ההחלטה לדחות את הערר לא נתנה משקל כלל לעדויות עדי הראייה האזרחיים, הסותרות את עדויות השוטרים; ולעובדה כי אין חולק על כך שלא בוצע ירי אזהרה באוויר, ובכך - לטענת העותרים - הופרו הוראות הפתיחה באש. בנוסף טוענים העותרים כנגד האופן שבו נערך השחזור בשטח, וגורסים כי השוטרים הונחו על ידי החוקר היכן עליהם "למקם" את הג'יפ כך שתתאיין אפשרות הפגיעה בעביר. באי-כוח העותרים נתלים אף בראיה נסיבתית נוספת, והיא כדור גומי שלטענתם נמצא על ידי אחד התושבים במקום בו נפגעה עביר, והועבר באמצעותם אל גורמי החקירה. גם לראיה זו כלל לא התייחסו האחרונים בנמקם את דחיית הערר. בשל כל אלה טוענים העותרים כי ההחלטה לסגור את תיק החקירה, כמו גם ההחלטה לדחות את הערר, הינן בלתי סבירות בצורה קיצונית, ועליהן להתבטל.
טענות המשיב
4. בתגובתה הראשונה לעתירה טענה באת-כוח המשיב, בהודעה כתובה מיום 17.08.2008, כי ההחלטה לסגור את תיק החקירה התבססה בעיקרה על טענת השוטרים החד משמעית כי לא ביצעו ירי כדורי גומי לעבר המיקום בו הייתה המנוחה בעת פגיעתה; על העובדה כי מהשרטוטים ששרטטו השוטרים ומהעולה מהשחזור, נראה כי לא הייתה זווית ראייה בין המקום בו עמדה המנוחה למקום בו עמד הג'יפ; ועל ממצאי נתיחת הגופה שלפיהם לא ניתן היה לשלול את אפשרות מותה של המנוחה מפגיעת אבן.
בנימוקי דחיית הערר הוסיפו גורמי התביעה על הנימוקים הללו והסבירו כי לא ניתן לקבוע כי קיימות ראיות מספקות המלמדות כי המנוחה נפגעה מכדור גומי. זאת, על בסיס עדות הרופא אשר טיפל במנוחה, ד"ר כהן, שקבע כאמור כי החבלה לא נגרמה מפגיעת כדור, כמו גם על בסיס חוות דעתו של המומחה מטעם העותרים, ד"ר קוגל, שלא שלל את אפשרות פגיעתה של המנוחה מאבן. לטענת באת-כוח המשיב, ממצאים אלה מתיישבים עם העדויות בתיק החקירה המעידות על כך שהשוטרים הותקפו באבנים ובבקבוקים; כמו גם עם עדויות השוטרים לפיהן לא ביצעו ירי לעבר מקום הפגיעה ולא ראו תלמידות בית ספר במהלך האירוע. לפיכך, לא ניתן לשלול את האפשרות כי המנוחה נפגעה דווקא מאבן, והיות שכך אין סיכויי הרשעה מספקים בתיק המצדיקים העמדה לדין.
5. עוד עמדה בתגובתה לעתירה באת-כוח המשיב על ההלכה המקובלת, לפיה ההחלטה בדבר העמדתו של אדם לדין פלילי מצויה בלב סמכותו המקצועית של היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לשם כך, וכי התערבותו של בית המשפט בהחלטות מסוג זה של המשיב הינה מצומצמת ביותר. לטענת באת-כוח המשיב, נוכח העובדה כי תלונתם של העותרים נבחנה ונחקרה על ידי גורמי החקירה ולאחר מכן על ידי פרקליטות המחוז ופרקליטות המדינה באופן יסודי ומקצועי, אין עילה להתערב בהחלטה המקצועית באשר לדיות הראיות בתיק. בשולי הדברים הוסיפה באת-כוח המשיב וציינה, כי בנוגע לעצם ביצוע הירי ואופן ביצועו, הרי שלא ניתן לשלול את גרסת השוטרים כי חשו שנשקפת סכנה לחייהם, ועל כן נראה שירי כדורי הגומי בוצע על ידם כדין.
השתלשלות ההליכים בעתירה
6. ביום 13.10.2009 קיימנו דיון בעתירה, שלאחריו ניתנה החלטה בזו הלשון:
"המשיבים יבחנו בתוך 14 ימים את החומר שנצבר בתיק החקירה ואם יש נתונים נוספים שניתן לבדוק בעת הזו כמו התשדורת בקשר מזמן האירוע. בתום תקופה זו יגישו לעיוננו את החומר ורשאים הם להוסיף לו הודעה ובה פירוט ההסברים לחומר ולספיקות שהם מעלים. לאחר קבלתו של החומר נחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה."
ביום 29.10.2009 אכן הוגש תיק החקירה לעיוננו, ובאת-כוח המשיב אף ציינה כי נערכו בירורים בעניין תשדורת הקשר ביום האירוע, שהעלו כי דיווחי הקשר, כמו גם השיחות במכשירים הסלולאריים בין השוטרים ובינם לבין מרכז השליטה הקדמי לא הוקלטו וממילא אף לא תומללו. אף ההקלטות ברשת הקשר "גל מפקדים", השונה מרשת הקשר של השוטרים, נשמרות לחודשים ספורים בלבד, והן נמחקו זה מכבר. בירור נוסף שנערך נגע למספר הפרות הסדר שהתרחשו בכפר ענאתא בשנה הקודמת לאירוע נשוא העתירה. בירור זה העלה כי בשנת 2006 התרחשו חמישה אירועי הפרות סדר בכפר, כאשר בארבעה מהם נעשה שימוש באמצעים לפיזור הפגנות ובאחד מהללו מצוין מפורשות כי נעשה שימוש בכדורי גומי. למעט שני בירורים אלה, סברה באת-כוח המשיב כי אין נדרשות פעולות חקירה נוספות.