פסק-דין בתיק ת"א 10966-05

התביעה ורקע עובדתי

1.      לפניי תביעה לפיצוי כספי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

2. התובעת 1 והנתבעת 1, חברות העוסקות במתן קורסי הכנה לבחינות פסיכומטריות לצורך קבלה למוסדות השכלה גבוהה, ומתחרות על אותו פלח שוק במגזר הערבי.

התובע 2, מנהלה והבעלים של התובעת 1, ונתבעים 2-4 היו בעלי ומנהלי הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

3. ענינה של התביעה, טענה לפיה נתבעת 1 (להלן: " סיגמא או הנתבעת"), פרסמה במועדים שונים בעיתונות בשפה הערבית פרסום משמיץ אודות התובעת 1 (להלן: " איי. קיו או התובעת") העולה כדי לשון הרע, במטרה לבזותה ולפגוע בפרנסתה.

4. עם הוודע תוצאות המבחנים הפסיכומטריים של מועד אפריל 2005 לצורך קבלה למוסדות להשכלה גבוהה, ומשתלמידיה של איי. קיו זכו בציונים גבוהים, החליטה התובעת למנף את ההצלחה. בהתאם פרסמה ביום 27/5/05 מודעה בשלושת העיתונים הנפוצים במגזר הערבי ("כל-אל-ערב", "אלסינארה" ו"פנורמה") ובהן שמות תלמידיה וציון כל אחד מהם בבחינה. מודעה זו פורסמה באותם עיתונים בשינויים קלים גם ביום 03/06/05 וביום 10/6/05.

5. ביום 03/06/05 וכתגובה לפרסום התובעת, פרסמה הנתבעת מודעה בערבית בעיתונים כל-אל-ערב, ואלסינארה. המודעות עוצבו על רקע צהוב וכיתוב בצבע כחול, בה נראים דמויות צללים וציוניהם. כמו כן שולבה דמותו של פינוקיו (הדמות מסיפור הילדים האיטלקי הידוע שנכתב ע"י קרלו קולודי- הבהרה שלי-א.ד) ונכתב בערבית פתגם שמשמעו המקבילה בעברית " לשקר אין רגליים " (תרגום מילולי: "חבל השקר קצר"), ובתחתית נכתב (בתרגום לעברית):" הציונים האמיתיים מדברים " ולידו מלבן קטן עם סמל הנתבעת. מודעה נוספת דומה פורסמה בעיתון פנורמה ביום 10/06/05 כשהמילה "שקר" הושמטה ממנה, ככל הנראה בשל התראות ששלחה איי קיו לעורכי העיתונים לאחר הפרסום מ-3/6/05.

טענות הצדדים

6. לטענת התובעים, שילוב הצבעים המיוחד של צהוב וכחול מזוהה עם איי.קיו מאז ומתמיד כחלק מהמיתוג שלה, ולכן הגם שלא הוזכר שמה בפרסום המשמיץ של הנתבעים, ברור היה שהכוונה אליה ורק אליה. הפרסומים הנ"ל מהווים לשון הרע. הם נעשו בחוסר תום לב, בחוסר ניקיון כפיים, ופורסמו בזדון על מנת לפגוע, להטיל דופי בציונים אותם פרסמה התובעת ולהציגם כשקריים. הפרסום גרם לתובעים, צער בושה וסבל נפשי. עסקה של התובעת נפגע כלכלית בעקבות הפרסום. מיד אחרי מודעת איי. קיו גברה ההתעניינות בלימודים אצלה, ברם לאחר פרסום הנתבעת המשמיץ, תלמידים החלו מביעים ספקות בציונים שהוצגו בפרסום התובעת.

השקעתם של התובעים בפרסום ירדה לטמיון ונגרם הפסד רווחים פוטנציאליים.

7. לטענת הנתבעים, מקום התביעה אינו באולם בית המשפט אלא בזירת התחרות העסקית. התובעים עצמם פרסמו ומפרסמים נגד הנתבעים פרסומים פוגעניים הן לפני המודעות מושא תביעה זו והן אחריה.

קובלנה פלילית אותה הגישו התובעים נדחתה (ק"פ (חי') 1002/06) והערעור על ההחלטה נדחה ודי בכך כדי לדחות תביעה זו מחמת מעשה בית דין.

לטענת הנתבעים, לא מדובר בלשון הרע אלא בפרסומת מתחרה, שבדרך הומוריסטית וסאטירית ביקשה להתריע נגד מגמה שהסתמנה בשוק קורסי ההכנה למבחן הפסיכומטרי לפיה חברות שונות פרסמו מודעות לא מדויקות שפגעו באמינות הענף כולו. אין במודעת סיגמא שימוש בביטויים בוטים או מתלהמים. להעברת המסר, נבחרה דמות אהודה, חביבה, סימפטית -פינוקיו. הפתגם במודעה שמשמעו "השקר אינו מאריך ימים" בא להתריע מפני פרסומים לא מבוססים ולא כוון כנגד אדם/ מכון ספציפי. אין לזהות דווקא את התובעת עם הפרסום.

הם עותרים לדחות את התביעה מהטעם שמדובר ב"זוטי דברים ".

לחילופין טוענים הנתבעים להגנת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב שבסעיפים 14,15 לחוק.

דיון והכרעה

8. כב' השופט רניאל שהחל לטפל בתיק, קבע בהחלטה מיום 04/05/06 כי טענת הנתבעים לפיה מחד הפרסום כלל לא כוון כלפי התובעת ומנגד טענת "אמת דיברתי" הינן טענות חלופיות סותרות, וכי על הנתבעים להודיע באיזה טענה עובדתית הם בוחרים.

בר"ע שהוגשה על החלטה זו נדחתה ע"י כב' השופטת בר זיו.

בהודעת הנתבעים מיום 26/10/08 הודיעו כי הם מוותרים על הטענה לפיה לא התכוונו לתובעים, אם כי לאורך כל ההליך הם מדגישים כי התכוונו לתובעת אך לא רק אליה באופן קונקלוסיבי אלא גם למכונים אחרים.

9. במהלך שמיעת הראיות העידו התובע 2 מר ח'ליל גרייב, ויעקב ח'רעובה רואה חשבון של איי. קיו.