פסק דין
התובע, אשר היה לקוח של הנתבעת, חוייב בטעות בתעריף גבוה מן המוסכם בין הצדדים, בגין שיחות לחו"ל.
הנתבעת פנתה ביום 10.11.10, ביוזמתה, אל התובע, ב- SMS והודיעה לו כי בשל טעות לא הופעל השירות החסכוני וכי העניין מטופל. חרף הודעה זו, חוייב התובע, ביום 12.11.10, במחירן המלא של השיחות. כאשר פנה, בו ביום, אל נציגי הנתבעת, נענה כי הצדק עימו וכי יזוכה בחשבון הבא. בפועל, קיבל לביתו ביום 19.12.10 המחאה ע"ס 1,329.70 ₪, הוא הפרש התשלום בצירוף ריבית והצמדה.
בחודש העוקב, חודש דצמבר 2010, חוייב, שוב, התובע בסכום עודף, בסך של כ- 340 ₪. שוב פנה אל הנתבעת ודרש כי כספו יוחזר לאלתר, לחשבונו, אולם הובהר לו כי נהלי הנתבעת מחייבים החזר בהמחאה או באמצעות זיכוי במסגרת חשבוניות התשלום החודשיות. בסופו של דבר, מאחר שהתובע סירב לקבל את ההפרש בהמחאה, בדומה לחודש הקודם, זוכה במסגרת חשבוניות התשלום, על פני חודשיים, בהפרש האמור.
עוד עולה כי לתובע הוצע פיצוי על ידי הנתבעת, הטבה כספית בסך של 180 ₪, אולם הוא סירב.
התובע פנה אל הנתבעת במכתב ביום 17.1.11 בו דרש פיצוי בסכום של 480 ₪ + מע"מ בצירוף 400 ₪ בגין עגמת נפש. כמו כן, מסרו הצדדים במהלך הדיון, כי לאחר הגשת התביעה, הוצע לתובע פיצוי גבוה פי כמה, אולם הוא עמד על דרישתו לפיצוי גבוה מכך.
משהוחזרו לתובע הפרשי הסכומים אשר שילם בעודף, נותרה תביעתו בפניי כאשר היא נוגעת אך לפיצוי אותו דורש התובע בגין אבדן זמנו ועגמת הנפש שנגרמה לו בשל התנהלות הנתבעת.
התובע מתרעם, בעיקר, על סירובה של הנתבעת להחזיר לחשבונו, באופן מיידי, את הפרשי הסכומים, כאשר ברור שאלו ניטלו במסגרת הוראת הקבע מחשבונו. לטענתו, סירוב הנתבעת להחזיר הכספים מיידית ועמידתה על כך שיבחר באפשרות של קבלת המחאה או זיכוי בחשבוניות הבאות, אינה ראויה ואינה הוגנת. התובע הסביר כי הפקדת המחאה הינה פעולה הגוזלת זמן והיה על הנתבעת להחזיר לו את כספו בדיוק באותו אופן בו ניטל ממנו – על ידי פעולה ישירה לחשבון הבנק שלו.
נציג הנתבעת הודה כי כיום מבוצעים החזרים ישירות לחשבון הבנק. אודה כי לטעמי, בנקודה זו, הצדק עם התובע, ויש לברך על שינו בנהליה של הנתבעת בנושא. כשם שהנתבעת ידעה לחייב את חשבונו של התובע בסכומים עודפים, כך היה ראוי שתזכה אותו באופן מיידי, באותה דרך ממש, בחשבונו, מבלי לאלצו להמתין זמן רב לזיכוי או לחילופין לשלוח אותו עם המחאה להפקיד בחשבון הבנק שלו.
משכך, מסקנתי היא כי התובע זכאי לפיצוי בשל התנהלות הנתבעת.
ואולם, סבורה אני כי תביעת התובע, לתשלום פיצוי בסך של 5,630 ₪ בגין אבדן זמנו ועגמת נפש, היא תביעה מוגזמת. היא מוגזמת גם בשים לב לפער הניכר הקיים בין דרישת התובע ביום 17.1.11 לבין דרישתו בכתב התביעה, אשר הוגש ביום 31.1.11. עיון בשני אלה, מעלה כי בין משלוח המכתב לבין הגשת התביעה, נוספו לדרישת התובע שעות עבודה רבות בגין שיחות טלפון וטרחתו בהפקדת ההמחאה ויש בכך טעם לפגם.
התובע הציג בפניי ראיות כי הוא גובה עבור שעת עבודתו 180 ₪ + מע"מ. בהתאם, טען התובע כי לצורך הטיפול בנושא נדרשו ממנו 18.5 שעות עבודה ולכך יש לצרף 2,400 ₪ בגין עגמת נפש.
כאמור, הגם שברי כי לתובע נגרמה טרדה בשל הפרשה, אזי אין להתעלם מכך שבפועל, טופל התובע במהירות ונענה מיידית כי המדובר בטעות אשר תתוקן. חיוב הנתבעת לפיצוי התובע נובע לא מתקלת המערכת שאירעה בגינה לא הופעל שירות החסכון, אלא בעיקר בשל סירובה להשיב לו את כספו באותה דרך בה נלקח ממנו ובשל פער הזמנים בין מועד החיוב למועד השבת הכספים.
אחר ששמעתי את טענות התובע, ובהעדר מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אני סבורה כי בשים לב לכך שהנתבעת השיבה לתובע את מלוא כספו, משוערך למועד החזרתו, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין זמנו ובגין עגמת הנפש וכן בגין הוצאות ההליך, בסך כולל של 1,000 ₪.
סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים.