החלטה בתיק ע"נ 480-09

הערעור הנדון עניינו בשאלת הקשר בין מחלת הכרסת (להלן : " המחלה" או " צליאק") לבין שירותה הצבאי של המערערת.

רקע

1.     המערערת ילידת 13.10.87 התגייסה לצה"ל בפרופיל 97, ביום 03.10.06.

2.     פרופיל המערערת הורד ביום 28.03.07 ל- 21, ושונה סופית לפרופיל 30, ביום 08.05.07. ביום 01.04.07 שוחררה מטעמים רפואיים.

3.     ביום 01.05.07 הגישה המערערת תביעה למשיב להכיר במחלת הצליאק ממנה היא סובלת כמחלה שאירעה תוך ועקב השירות.

4.     המשיב בהחלטתו מיום 22.03.09, היא ההחלטה מושא הערעור, דחה את תביעת המערערת וזאת בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר גילון מיום 10.02.09.

טענות המערערת

5.     לטענת המערערת בתצהירה, היא עברה טירונות בבסיס זיקים במשך שלושה שבועות, טירונות אשר כללה אימונים פיסיים. בסיומה הועברה לאילת להתחלת קורס חובלים אשר כלל אימונים פיסיים קשים ומפרכים ולימודים. במהלך קורס החובלים חשה כי היא נמצאת במתח פיזי ונפשי רב ביותר שלא ידעה כמותו. בנוסף מעת תחילת שירותה אכלה בעיקר אוכל בצקי כגון פתיתים, פסטות הרבה לחם בכמויות שלא הייתה רגילה קודם לכן. לאחר שלושה שבועות התחילה להרגיש כאבי בטן קשים מלווים בשלשולים קשים. היא פנתה אל חובשת אשר נתנה לה תרופות נגד כאבי בטן ונגד שלשולים. מאחר ואלו לא פסקו פנתה לרופא היחידה אשר הפנה אותה לבירור רפואי שלא העלה דבר. מאחר והטיפול הרפואי שקיבלה לא עזר נאלצה לעזוב את קורס החובלים לאחר שלושה שבועות והועברה לקורס ימאיות בחיפה. גם במסגרת קורס הימאיות המשיכו כאבי הבטן והשלשולים, כאשר המשיכה לשרת כרגיל עד לסיום הקורס בעודה מקבלת טיפול רפואי, למעט שלושה גימלים. במהלך הקורס נשלחה לבסיס בצפון למיון נשק אך בשל מצבה שכבה במיטה מרבית הזמן.

6.     לטענתה במהלך הבירור הרפואי עד לגילוי המחלה, הרופאים אשר טיפלו בה סברו שהיא סובלת מקלקול קיבה זמני ולכן הורו לה להימנע מאכילת פירות וירקות ומוצרי גבינה ולאכול בעיקר בצקים.

7.     לטענתה רק טרם תחילת תפקידה כמשקי"ת קורס קשלטי"ם, בעת שהייתה בחופשה "רגילה", הודע לה כי במסגרת הבירור הרפואי עלה כי היא סובלת ממחלת הצליאק, ועל כן שוחררה משירות סדיר ביום 01.04.07 בפרופיל 21.

8.     המערערת הגישה חוות דעת מטעמה של פרופ' אהרון לרנר, חוות דעת ראשונה ללא תאריך וחוות דעת נוספת מיום 03.05.09. בחוות הדעת מטעמו של פרופ' לרנר צוין כי המערערת הייתה בריאה לחלוטין עד לגיוסה וכי כיום היא סובלת ממחלת הכרסת. לטענת פרופ' לרנר התנהלות המערכת הצבאית בעניינה של המערערת לא הייתה תקינה ואינה עולה בקנה מידה של טיפול סביר, וכי הבירור האבחנתי והטיפול בצבא היה איטי, וכי הטיפול עד האבחנה לא היה מתאים. לטענתו 5 חודשים של תלונות קלאסיות הם זמן ארוך מידי להגיע לאבחון של מחלת כרסת. 

9.     באשר לגורמים למחלת הכרסת מציין פרופ' לרנר כי קיימים מספר גורמים בשירותה של המערערת, אשר קשורים להתפרצות מחלת הכרסת. לעניין זה טוען פרופ' לרנר כי יש קשר בין מחלת הכרסת לבין סטרס גופני או פסיכולוגי אליו נחשפה המערערת בזמן שירותה. לטענתו, שפע מחקרים בעניין הראו כי לחץ נפשי או גופני הורס את שלמות ותפקיד ההגנה של המעי וגורם לעבירות יתר של המעיים לחלבונים זרים גורמי  מחלות.

10.באשר לקשר בין אכילת דגנים, תזמונם וכמותם, מציין פרופ' לרנר בחוות דעתו, כי הכלכלה של המערערת בשירות הכילה הרבה לחם, פסטות ואוכל עתיר דגנים. כאשר בעקבות מחלת השלשול שלה ייעץ המערך הרפואי הצבאי למערערת להימנע מירקות, פירות ומוצרי גבינה ולצרוך בעיקר בצקים. היות והמערערת קיבלה עומס יתר של דגנים בזמן שהמעיים שלה מאוד פגיעות מהסטרס הפיזי והנפשי עד גבול היכולת ועד להתמוטטות, נגרמה פגיעה נוספת במעיים בצורת מעבר יתר של חלבונים זרים והתפתחות דלקת מעיים. כמו כן הייתה העמסת יתר של דגנים, פי אלף מהמותר, בתקופה מאוד קריטית, ובשל נסיבות אלו התפרצה מחלת הכרסת. 

11.גורמים נוספים אשר לטענת פרופ' לרנר השפיעו על התפרצות המחלה אצל המערערת הם חשיפה לצמא ואבק כגורמים להתבטאות מחלת הכרסת וכן שימוש בתרופות נגד שלשול , וכן זיהומי מעיים אשר יכולים לגרום לכרסת. לטענתו למערערת נלקחה רק פעם אחת לאורך כל החמישה חודשים צואה לתרבית ופרזיטים, אך בדיקה זאת אינה שוללת זיהום מעיים, כגון וירוס הרוטה הנפוץ בחורף או קמפילובקטר ג'ג'וני הנפוץ בארץ בעיקר בתנאי שדה וצבא, כאשר יכול להיות שתחילת השלשול של המערערת היה בגורם זיהומי אשר סייע להתפרצות הכרסת.

12.בחוות דעת נוספת מיום 03.05.09 ציין פרופ' לרנר, בין היתר, כי השפעת התנהלות המערכת הצבאית על מחלתה של המערערת באה לידי ביטוי בבדיקות צפיפות עצם שערכה המערערת ביום 28.11.07 אשר הראתה ירידה משמעותית בצפיפות העצם המעידה על אוסטיאופורוזיס.

טענות המשיב

13.המשיב הגיש חוות דעת מטעמו של ד"ר גילון מיום 10.02.09 וחוות דעת מיום 29.11.09 ומיום 14.12.09.

14.בחוות דעתו מיום 10.02.09 מציין ד"ר גילון כי הוא מסכים עם פרופ' לרנר כי המערערת סובלת מכרסת אך לדעתו אין קשר בין הגורמים אליהם התייחס פרופ' לרנר בחוות דעתו לבין מחלת הכרסת. לעניין זה מדגיש ד"ר גילון את נושא התורשה של המחלה והעובדה כי דודתה של המערערת חולה בכרסת. ד"ר גילון מציין בחוות דעתו כי גלוטן וחלבונים דומים הם ללא ספק הגורמים הסביבתיים בהתפתחות המחלה, וכי עיתוי הפסקת הנקה ומועד מגע מערכת העיכול עם חלבונים זרים הם גורמים מוכחים ומקובלים. באשר לאחרים כגון זיהומים בנגיפים שונים וזיהומי חיידקים הן תצפיות בודדות ובלתי מבוססות על מחקרים מבוקרים וכי גם התצפית על שכיחות זיהום קודם באנדיווירוס 12 לא הוכחה. עוד מציין ד"ר גילון בחוות דעתו כי לא הוכח כי המערערת חלתה בזיהומי מעיים בנגיפים שהוזכרו בחוות דעתו של פרופ' לרנר. באשר לסטרס פיזי ונפשי מציין ד"ר גילון כי אין כל הוכחה בספרות הרפואית הרצינית שהמתח הנפשי מהווה גורם כל שהוא בהתפתחות מחלת הכרסת לא כגורם אטיולוגי ולא בבחינת טריגר.

15.לטענת ד"ר גילון המחלה אינה נגרמת על ידי השירות הצבאי והתנאים הסביבתיים המיוחדים בהם נמצא החייל עקב שירותו. אכילת לחם בכמות גדולה אינה גורמת למחלה, וכי המערערת לא נמנעה ב- 18 שנות חייה מאכילת דגנים. בשירותה צרכה כנראה כמות גדולה יותר של דגנים מאשר בעבר וכתוצאה מכך מחלת הכרסת שקיננה בה באה לידי ביטוי קליני.