פסק-דין בתיק ב"ל 10443-10

1.         התובעת הגישה בקשה לקבלת מענק לידה ומענק אשפוז כמשמעם בסעיף 42(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק), לאחר שילדה את בנה בלידת בית מתוכננת. לחלופין מבקשת התובעת לקבל את המענקים האמורים מטעמי צדק, על-פי הוראות סעיף 387 לחוק. הנתבע דחה את תביעתה שכן אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק, משום שילדה בביתה, ולא נזקקה לאשפוז.

2.         ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין, בתמצית:

א.         ביום 29.07.09 ילדה התובעת בביתה את בנה החמישי.

ב.         ביום 7.10.09 הגישה התובעת תביעה לקבלת מענק לידה ומענק אשפוז, על פי חוק או מטעמי צדק. בבקשתה ציינה כי:

"... לפני כחודשיים ילדתי את בנינו בביתנו בירושלים. זו הייתה לידת בית מתוכננת ועבור עזרת מיילדת מוסמכת ומוכשרת.... שילמנו 4,500 ש"ח...".

ג.          בחודש נובמבר 2009 נדחתה תביעתה מהטעם הבא:

"... לפי סעיף 42(א) מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית למענק לידה. היות וילדת בבית ולא נזקקת לאשפוז אינך זכאית למענק לידה..." (נספח לכתב התביעה).

3.         התובעת איננה חולקת על כך שלא נזקקה לאשפוז בגין הלידה וכי למעשה, לא נתמלאו בה התנאים לקבלת מענק הלידה ומענק האשפוז על פי החוק. ואולם, לטענתה יש להגמיש את התנאים לקבלת המענקים בעניינה, כפי שנעשה ביחס לנשים שילדו את ילדן בביתן, והגיעו לבית החולים ב-24 השעות שלאחר הלידה. לחלופין טוענת התובעת כי יש להעניק לה את המענקים האמורים "מטעמי צדק" על-פי הוראות סעיף 387 לחוק ולתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה-1975 (להלן- התקנות). לשיטתה, קיימת לקונה חקיקתית בתקנות, וחסרה בהן התייחסות מפורשת לנושא של לידת בית מתוכננת או אקראית, ועל בית הדין להשלים חסר זה.

4.         מנגד טוען הנתבע כי הזכאות למענקי לידה ואשפוז מותנית באשפוז המבוטחת, ובהיעדרו לא קמה לה זכות לקבל את המענקים. מוסיף הנתבע עוד כי הזכאות למענק אשפוז הינה של בית החולים או המוסד הרפואי שבו אושפזה המבוטחת בקשר ללידה, ומשכך תנאי מחייב הוא כי המבוטחת נזקקה לאשפוז בפועל. גם בקשת התובעת לקבל את המענקים מ"טעמי צדק" דינה להידחות. התקנות מונות רשימה סגורה של נסיבות שבהתקיימן ניתן לשקול להעניק למבוטחת אשר לא נזקקה לאשפוז את המענקים המבוקשים כאמור בסעיף 42(א) לחוק. עניינה של התובעת אינו נמנה עמהן. מוסיף הנתבע כי הסעד שמבקשת התובעת מחייב שינוי חקיקתי.

5.         אומר כבר בראשית דברי כי דין התביעה להידחות. חוק הביטוח הלאומי, והתקנות מכוחו בנוסחם היום אינם מאפשרים תשלום  מענקי לידה ואשפוז ליולדת אשר ילדה בביתה בלידת בית מתוכננת. מקובלת עלי במלואה טענת הנתבע כי הסעד שמבקשת התובעת מחייב שינוי חקיקה.

6.         סעיף 42 לחוק קובע את התנאים לקבלת מענק אשפוז ומענק לידה:

"(א) מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית -

             (1)    למענק אשפוז;

             (2)    למענק לידה;

             (3)    לקצבת לידה, אם ילדה יותר משני ילדים בלידה אחת...". (ההדגשה הוספה- ד.פ).

סעיף 43(ב) לחוק דן במענק האשפוז, וקובע מי  זכאי לקבלו:

"(ב) מענק האשפוז ישולם לבית החולים או למוסד הרפואי שבו אושפזה המבוטחת בקשר ללידה, על פי תביעה שתוגש באמצעות בית החולים או המוסד הרפואי, על גבי טופס שקבע לכך המוסד.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), אם אירעה הלידה מחוץ לישראל בבית חולים או במוסד רפואי שהתביעה למענק אשפוז אינה ניתנת להגשה באמצעותו, ישולם מענק האשפוז למבוטחת בסכום השווה להוצאות האשפוז שהיו לה בקשר ללידה...".

בעב"ל (ארצי) 1245/00 דיוויס נ' המל"ל (ניתן ביום 3.11.05) סקר בית הדין הארצי בהרחבה את ההליכים שקדמו לעיגונו של מענק הלידה בחוק. בית הדין הארצי התייחס לתכלית העומדת בבסיס ההחלטה ליתן ליולדת מענק לידה - לתמרץ את היולדת ללדת בבית החולים ולא בביתה ( עניין דיוויס, סעיף 9 לפסק דינה של השופטת ורדה וירט-ליבנה). דברים אלו נאמרו, אומנם, ביחס למענק הלידה בלבד, אך הינם שרירים ותקפים גם ביחס למענק האשפוז, ובפרט משנקבע בחוק כי, ככלל, יוענק האחרון למוסד הרפואי או לבית החולים שבו ילדה המבוטחת, ולא למבוטחת עצמה.