גונדה נ' הראל חברה לביטוח

פסק דין

תביעה להשבת כספי פרמיית ביטוח אשר שילם התובע לנתבעת באשר לטענתו גילה בדיעבד כי בפועל לא זכה לכיסוי ביטוחי.

לטענת התובע, דירתו היתה מבוטחת לאורך מספר שנים בביטוח תכולה ומבנה בחברת הביטוח הנתבעת. לטענתו, לאורך השנים חודשה הפוליסה מידי שנה בשנה ויתרה מכך, בשנת 2007, ביוזמתו הוזמן סוקר הנתבעת וזאת, על מנת לעדכן את ערכי תכולתו וזאת, על מנת שלא תבוטח בחסר. לטענת התובע, כפועל יוצא מהסקר כאמור הועלה אמנם שווי התכולה ובהתאמה גם הועלתה גם הפרמיה אשר שילם התובע ללא כל עוררין. לטענת התובע, בדיעבד התברר לו , מבלי שנמסר לו הדבר על ידי הנתבעת, כי בעת חידוש הפוליסה בשנת 2008 הוספו, כתנאי לתוקף הפוליסה, תנאיי מיגון שונים אשר הוא לא היה מודע לקיומם ובכלל זה תוספת סורגים ומערכת אזעקה. לטענתו, הואיל ולא ידע על תוספת הדרישה לאמצעי מיגון גם לא קיים את הדרישה. זאת ועוד, לטענתו – לו ידע על תנאי המיגון לא היה מאריך את הביטוח בנתבעת – אלא, היה עובר לחברת ביטוח אחרת אשר אינה דורשת תנאים אלו- כפי שעשה בפועל לאחר הגילוי. בהקשר זה מציין התובע כי כיום דירתו ותכולתו מבוטחים בחברת ביטוח אחרת אשר לא דרשה , כתנאי לכיסוי, את תנאי המיגון הנוספים.

לטענת התובע, למעשה הוא שילם בעבור פוליסה חסרת תוקף באשר לו אמנם היה מתרחש אירוע ביטוחי כי אז היתה מתנערת ממנו הנתבעת בתואנה כי לא מילא אחר תנאי המיגון. בנסיבות אלו, לטענת התובע, הוא זכאי להשבת הפרמיות אשר שולמו על ידו במהלך תקופת השנתיים בהן למעשה לא היתה הפוליסה בתוקף בסך של 4,568 ₪.

לטענת הנתבעת, התביעה עוסקת בנזק תיאורטי שכן, בפועל לא אירע אירוע ביטוחי ומשכך, אין כל רלוונטיות לשאלה האם אמנם בעת קרות מקרה ביטוחי היה ניתן תוקף לכיסוי הביטוחי. זאת ועוד, התובע יזם את הסקר בשנת 2007 ומשכך, ידע על השינויים בפוליסה ובכלל זה, על תנאי המיגון הנוספים והסכים להם. לטענת הנתבעת בנוסף, אין עוררין כי התובע קיבל את הפוליסה וחתם עליה ומשכך, אין לו להלין אלא על עצמו עת – לטענתו- לא קרא את תנאיה במסגרתם פורט באופן מפורש נושא המיגון. לחילופין, לטענת הנתבעת, טענתו של התובע נוגעת רק לאירוע ביטוחי מסוג גניבה או פריצה ואולם, יתרת הפוליסה העוסקת באירועים ביטוחיים אחרים ונזקים אחרים – כגון נזקים למבנה- עמדה בתוקפה גם ללא תניית המיגון ומשכך,גם לו תתקבל טענת התובע ולפיה לא היה לו כיסוי ביטוחי במקרה של פריצה הרי שלא ניתן לומר כי לא סופק לתובע דבר.

הדיון וההכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בטענותיהם הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

אקדים ואומר כי מצאתי כמהימנה טענת התובע ולפיה אמנם לא ידע על כך שבמסגרת רשימת הביטוח נכללו בשנים 2008 ו – 2009 תנאי מיגון שונים מאלו שהיו בפוליסות הביטוח הקודמות. בהקשר זה,תימוכין לטענתו זו של התובע ניתן למצוא בכך אין עוררין כי תנאי המיגון האמורים לא היו קיימים בפוליסות הביטוח הקודמות אשר הונפקו לו על ידי הנתבעת וכן, בכך, שמיד משהתחוור לתובע דבר תנאי המיגון הנוספים, הוא הפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת ועבר לבטח את תכולת דירתו בחברת ביטוח אחרת אשר לא התנתה תנאים אלו כתנאי לתחולת פוליסת הביטוח. אציין בנוסף כי הנתבעת בחרה שלא להעיד את סוכן הביטוח של התובע אשר לכאורה היה בעדותו בכדי לשלול טענותיו אלו של התובע ומחדלה זה מהווה אף הוא חיזוק לגרסת התובע.

השאלה לדיון הינה, לפיכך, מה ההשלכה של חוסר ידיעתו זו של התובע והאם זכאי התובע, בנסיבות אלו להשבת פרמיית הביטוח אשר שילם במהלך השנים האמורות.

חובת הגילוי של המבטח מחד וחובת קריאת הפוליסה של המבוטח מאידך –

סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, קובע כי יש להבליט הגבלות שהן בגדר תנאי או סייג לחבות:

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יציינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליה".נ

בהקשר זה נקבע כי החובה החלה על חברת הביטוח, לציין באופן מפורש את הסייגים לחבותה, נובעת, בראש ובראשונה, מחובת תום הלב במהלך משא ומתן לקראת כריתת חוזה, לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, בע"א 420/83 אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627, 650 נקבע על ידי כבוד השופט ברק:

 "לשם כך יש לשקול, אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על כך, שאין בידו כיסוי "מלא". לכאורה, נראה כי דרישת תום הלב הקבועה בסעיף12 לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת. הלכה פסוקה היא, כי חברת הביטוח, שאינה מקבלת במלואה את הצעת המבוטח, חייבת להעמידו על כך".נ

בנוסף בע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(1) 3 נקבע:

 "הדוקטרינה האומרת שפוליסות ביטוח הן חוזים מסוגUBERRIMAE FIDAE הדורשים מן המבוטח גילוי מלא, באה להגן על מבטחים מפני העלמת עובדות, שלא יכולות להיות ידועות להם ממקורותיהם. אך הוראותיו של חוק החוזים (חלק כללי) הן דו-צדדיות, והן דורשות תום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (סעיף12 ), הימנעות מהטעיה, כפי שהיא מוגדרת בסעיף 15 , ותום לב בביצוע החוזה (סעיף39 ) משני הצדדים; וחברת הביטוח אינה יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".

אציין כי חובת הגילוי הורחבה במסגרת הפסיקה ונקבע כי בנוסף לחובת הגילוי, כוללת החובה גם חובת הוידוא – דהיינו לא די בכך שחברת הביטוח פירטה את הסייג אלא שעליה לוודא כי המבוטח מודע ומבין את הסייג כאמור. כך , בע"א 846/70 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 780, 781 נקבע כי :

"אך אפילו בהנחה שהפוליסה עצמה מבהירה שהצורך בגיל ובוותק נהיגה חל גם על המבוטח כנהג ולא רק על נהג אחר, סבורני שהיה זה מחובת חברת הביטוח להסביר את הדבר למבוטחים ולהזהיר אותם שאינם מקבלים את הביטוח המבוקש"

בדומה בע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד (מט) (2) 749, בעמ' 774, קבע כבוד הנשיא שמגר: