יחיאלי נ' ליבנה

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו לטענתו, כפועל יוצא ממצג שווא של הנתבע במסגרתו, הוצגה לו במסגרת עסקת רכישת דירה כמוצמדת אל הדירה, חניה, אשר התברר כי אינה החנייה המוצמדת לדירה בהתאם לרישום בפנקס רישום המקרקעין.

לטענת התובע, ביום 9/11/03 שכר מאת הנתבע דירה מספר 5 ברחוב גאולה מספר 31 בתל אביב (להלן:"הדירה"). לטענת התובע, במעמד השכרת הדירה הוצגה לו כצמודה לדירה ומשכך, כחלק ממנה – חניה מקורה המצוייה בקומת המרתף של הבנין (להלן:"החניה המקורה"). לטענת התובע, ביום 2/11/06 נרכשה על ידו הדירה מאת הנתבע .לטענת התובע, אמנם במסגרת הסכם המכר נקבע כי הצמדות הדירה הינן לפי הרשום בפנקס רישום המקרקעין ואולם,לטענתו, הוצג לו מצג כי החניה המוצמדת לדירה בפועל הינה חניה מקורה ולא החנייה המוצמדת בפועל לדירה לפי הרשום בפנקס רישום המקרקעין. את טענתו משתית התובע על כך שלהסכם המכר צורפו תשריטי קומת המחסן וקומת המרתף בו מצויה החניה המקורה ולא צורפו תשריטי קומת הקרקע – בה קיימת בפועל החנייה המוצמדת לדירה. זאת ועוד, בטופס הדיווח לשלטונות המס, סומנה החניה הנמכרת כחניה מקורה. יתרה מכך, לטענת התובע, במהלך השנים - הן בתקופת השכרת הדירה והן, כשנה וחצי לאחר רכישתה על ידו, הוא עשה בפועל שימוש בחניה המקורה.

אלא, שכשנה וחצי לאחר רכישת הדירה, עת נמכרה דירה אחרת בבנין (דירה מספר 6), התברר לו כי החנייה המקורה בו הוא עושה שימוש מוצמדת , בהתאם לקבוע בפנקס רישום המקרקעין, לדירה מספר 6 ואילו לדירתו מוצמדת חניה לא מקורה בקומת הקרקע של הבניין.

לטענת התובע, מיד שהתחוור לו דבר הטעות, פנה אל הנתבע ודרש ממנו להסדיר נושא החנייה וזאת, טרם מכירת הדירה האחרת (דירה מספר 6) ואולם, פניותיו לא נענו על ידי הנתבע עניינית ובסיכומו של דבר נמכרה דירה מספר 6 עם החנייה המקורה , הוא נדרש להפסיק לעשות בה שימוש והחל להשתמש בחנייה המוצמדת לדירתו – בקומת הקרקע.

לטענת התובע, בנסיבות האמורות, חייב הנתבע לשלם לו את ההפרש בין שווי החנייה המקורה לבין שווי החנייה בה הוא עושה שימוש בפועל בסך של 20,000 ₪ וכן, לשפותו בגין הוצאותיו הנובעות מהגשת התביעה ומהטיפול בנושא.

לטענת הנתבע, בהסכם המכר, מתוך כוונה מפורשת לא נרשמו, מספר החניה ו/או תיאורה, אלא שנקבע מפורשות כי ההצמדות לדירה הינן לפי הרישום בפנקס רישום המקרקעין ומשכך, היה על הנתבע לבדוק איזה הצמדות קיימות לפי הרישום בפועל. לטענתו, אמנם התובע, מתוך טעות, עשה שימוש בחנייה לא נכונה וזאת, כפועל יוצא מכך, שלאחר סיום בניית הבנין, אמנם שרר חוסר סדר בשאלת ההצמדות. יחד עם זאת, לטענת הנתבע, עת החליט התובע לרכוש את הדירה היה עליו , או על עורך הדין מטעמו, לבחון את ההצמדות לדירה כפי שהן רשומות מפורשות בפנקס רישום המקרקעין ולוודא התאמתן לשימוש שנעשה על ידי התובע בפועל ולסברותיו של התובע באשר להצמדות לדירה.

לטענת הנתבע, הוא לא הטעה את התובע אלא שכאמור, עמד על כך שבהסכם יקבע כי ההצמדות הינן לפי הרשום בפנקס רישום המקרקעין.

באשר לטענה ולפיה, בטופס הדיווח לשלטונות המס נקבע כי החנייה הינה מקורה, טען הנתבע כי הוא קרא את ההסכם שהוא המסמך המשמעותי והמהותי אשר תומך בטענתו ואולם, לא קרא את כל אסופת הטפסים הנלוות להסכם מתוך הנחה כי אינם סותרים את האמור בו.

לטענת הנתבע, עת התבררה טעותו של התובע, הוא ניסה אמנם להפנות אותו אל בעלי הדירה אשר אליה צמודה החניה המקורה וזאת, על מנת שינסו להסדיר הנושא טרם המכירה ואולם, הדבר לא צלח בידי התובע ואין לו להלין בנושא על הנתבע אשר אך ניסה לסייע בידו.

יתרה מכך, לטענת הנתבע, ככל שאמנם מדובר בטעות, הרי שמדובר בטעות הדדית, אשר אינה זדונית ואשר אין לזכות התובע בגינה בפיצויים כלשהם .

משכך, לטענת הנתבע, אין לתובע כל עילה לתביעה כנגדו ודין תביעתו להדחות.

בדיונים אשר התקיימו בפני בית המשפט , העידו התובע, הנתבע,עו"ד יניב הרשקוביץ אשר ערך את הסכם המכר בין הצדדים, עו"ד ראובן חיים אשר ערך את ההסכם בנוגע לדירה מספר 6 ומר ג'רבי שלומי – שכן בבניין בו נמצאת הדירה.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

אקדים ואציין כי הוכח להנחת דעתי שהתובע אמנם עשה שימוש בחניה המקורה וזאת, עד למכירת דירה מספר 6. תימוכין לאמור, ניתן למצוא הן בעדותו של התובע והן, בעדות העד מטעמו מר ג'רבי שלומי אשר העיד כי החנייה שלו ממוקמת בחניון התת קרקעי וכי החנייה בה עשה התובע שימוש היתה זו שממולו (ראה עמ' 13 שורות 20-26).

מאידך , כטענת הנתבע, התרשמתי כי טרם מכירת הדירה לתובע, שררו אמנם חוסר סדר וחוסר בהירות בעניין החניות.

בהקשר זה, תימוכין לטענתו של הנתבע בנושא, ניתן למצוא בעדות העד מטעמו של התובע, אשר העיד , בעמ' 14 שורות 1-5,כי :

"ש. בשנים הראשונות האם זה נכון שכל אחד החנה במקום שונה?

ת. לא היתה קביעות. אבל ב- 90% אנשים חנו במקומות הנכונים.

לשאלת בית המשפט איך אני יודע שהמקומות היו נכונים אני משיב- נכנסה בשלב מסויים חברת הניהול ששמה שלטים על כל החניות של בעלי הדירות, היו בערך שניים שחנו בחניות לא שלהם"