צעצוע בר בע"מ נ' בלטש טלה ואח'

פסק דין חלקי והחלטה

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית מבוססת על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע). התביעה שכנגד מבוססת על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000 (להלן – חוק איסור הפליה). במרכז שתי התביעות מצוי אותו אירוע. עניינה של החלטה זו בשאלת האחריות, העולה מן התביעה והתביעה שכנגד (ראו החלטה מיום 30.11.10).

2. התובעת בהליך העיקרי היא חברה, אשר בבעלותה בר סטודנטים בשם הצעצוע (להלן – הבר). הנתבעת היא הגב' יפה בלטש טלה (להלן בתביעה העיקרית – הנתבעת או הגב' בלטש טלה). הנתבע הוא מר שלום זרביב (להלן בתביעה העיקרית – הנתבע. השנים ייקראו להלן יחד - הנתבעים). השנים הינם, והיו במועדים הרלוונטיים להליך זה, בני זוג. עניינה של התביעה במספר פרסומים, אשר לפי הטענה נעשו על ידי הנתבעים. בפרסומים הועלו טענות המתייחסות לאירועים שהתרחשו, על פי הנטען, בכניסה לבר ביום שישי 21.11.08, לפנות בוקר. התביעה העיקרית סבה על פרסומים אלה (נספחים א'1, א'2, א'3 לכתב התביעה).

3. ספציפית, סבה התביעה על הטענה העיקרית בפרסומים, והיא כי התובעת מנעה מן הנתבעים להיכנס לבר במועד האמור בשל כך, שהנתבעת היא ממוצא אתיופי תוכן הפרסומים, כמו גם כותרתו של אחד מהם "מצטערים, אין כניסה לאתיופים!!", זהה למכתב אשר אין חולק שנכתב על ידי הנתבע (כותרת הפרסום השני היא "'הצעצוע בירושלים: אין כניסה לאתיופים". יש להעיר, כי חרף הכותרת האמורה, הטענה שבמכתב ביחס לתובעת מתמקדת באירוע ביום 21.11.08 (ובשוליה גם באירוע נוסף, אליו אדרש בסמוך), להבדיל מטענה כללית למדיניות מפלה על ידי התובעת. . התביעה סבה גם על כך, שהנתבעים קראו, באמצעות פרסומים שונים, לסטודנטים ולבני הציבור בכלל, שלא לבלות בבר, להחרימו, להפיץ את הסיפור בקרב מספר גדול ככל הניתן של אנשים, ואף להשתתף בהפגנה בעניין. בהקשר זה נטען, כי הנתבעת פעילה בקרב ציבור הסטודנטים, והיא עובדת של האוניברסיטה העברית. עוד נטען, כי הנתבעים פנו לעניין זה למספר גופי תקשורת, ובהם עיתונים וערוצי טלוויזיה, על מנת להביא להפצת הסיפור. התביעה מופנית גם נגד הגב' עינת לוי (להלן – נתבעת 3 או גב' לוי), אשר נטען כי הפיצה פרסומים ברוח הנטען לעיל.

תוכן הפרסומים, כמו גם כותרתו של אחד מהם "מצטערים, אין כניסה לאתיופים!!", זהה למכתב אשר אין חולק שנכתב על ידי הנתבע (כותרת הפרסום השני היא "'הצעצוע בירושלים: אין כניסה לאתיופים". יש להעיר, כי חרף הכותרת האמורה, הטענה שבמכתב ביחס לתובעת מתמקדת באירוע ביום 21.11.08 (ובשוליה גם באירוע נוסף, אליו אדרש בסמוך), להבדיל מטענה כללית למדיניות מפלה על ידי התובעת.

4. התביעה שכנגד הוגשה על ידי הגב' בלטש טלה (אשר תיקרא בהקשרים הרלוונטיים – התובעת שכנגד). היא מופנית כלפי התובעת (אשר תיקרא בכל הנוגע לתביעה שכנגד – הנתבעת שכנגד), וכן שלושה נוספים (מר עדי טלמור, מר אמיר כהן ומר אלעד ורון, שלושתם, על פי הטענה, מנהלי הנתבעת שכנגד. השלושה ייקראו להלן, בכל הנוגע לתביעה שכנגד – הנתבעים שכנגד). בתביעה שכנגד נטען, כי בשני אירועים נפרדים, מנעו הנתבעים שכנגד את כניסתה של התובעת שכנגד לבר בשל ארץ מוצאה של התובעת שכנגד, ו/או בשל גזעה. האירוע הראשון התרחש, על פי הנטען בתביעה שכנגד, באוקטובר 2008. האירוע השני התרחש, על פי הטענה, בלילה שבין יום שישי 21.11.08 ובין יום שבת 22.11.08.

5. אדון תחילה בתביעה העיקרית. הממצאים העובדתיים שאקבע ישליכו, מעצם טיבם, גם על ההכרעה בתביעה שכנגד.

התביעה העיקרית

6. (א) לשון הרע. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כך:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם

2) ) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו"

(ב) השאלה האם ביטוי פלוני הוא בבחינת לשון הרע היא שאלה פרשנית. לעניין זה נפסק, כי "...יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר" (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558 (להלן – פסק דין הרציקוביץ')).

(ג) הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיווי. השאלה היא, "מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו" (דברי כב' השופטת ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607). בפרשת הרציקוביץ נפסק עוד, "כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע" (שם, בפיסקה 13).

7. על פי אמות מידה אלה, יש בפרסומים משום לשון הרע על התובעת. בפרסומים נטען כי התובעת מפלה לרעה מי שבאים לבלות בבר שבניהולה, על רקע גזעני. נטען כי התנהגות התובעת ומי מטעמה היתה משפילה ומבזה. נטען לזלזול של התובעת בחוק. טענות אלה מייחסות לתובעת, ביודעין ובמכוון, דרך פעולה פוגענית ובלתי מוסרית. יש בהן, על פי אמות המידה הנזכרות, כדי להשפיל את התובעת בעיני האדם הסביר, ולעשותה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. יש בהם כדי לבזות את התובעת בשל מעשים והתנהגות המיוחסים לה. יש בהם כדי לפגוע בעיסקה של התובעת. יש בהם, אפוא, משום לשון הרע על התובעת, על פי חוק איסור לשון הרע.

8. אחריות הנתבעים לפרסומים. הפרסומים נשוא התביעה נעשו במספר דרכים. נספח א'1 הוא פרסום באתר אינטרנט בשם קדמה. נספח א'2 הוא פרסום באתר אינטרנט בשם מבט. תוכן הפרסומים האמורים הוא, בתמצית, כמפורט לעיל.

9. נספח א'3 הוא פרסום נוסף שנעשה באינטרנט (חלק מנספח א'3 לכתב התביעה), ביום 10.2.09. הפרסום חתום על ידי שני הנתבעים. כותרתו היא "מצטערים, שוב אין כניסה לאתיופים". נכתב בו, כי "בעקבות האירוע המצער הלכנו (ראו כתבת ערוץ 10 בנושא) לבדוק את התופעה במקומות בילוי מרכזיים בתל אביב. התוצאה מחרידה – סלקציה שיטתית כנגד בני העדה האתיופית במספר לא קטן של פאבים בלב תל אביב. זה לא רק הצעצוע בירושלים ... לא נשתוק! בקרוב יתארגנו אירועי מחאה גם כנגד המקומות הללו".

10. נספח ב' לכתב התביעה כולל תשדורת מייל שהועברה על ידי הנתבע ביום 23.11.08, הכוללת, לדבריו במייל, "את המכתב עם פרטי אירוע הסלקציה הגזענית".

11. נספח ג' לכתב התביעה כולל תשדורות מייל בהן הועבר המכתב לנמענים שונים. בין היתר, כולל הנספח תשדורת כאמור שנעשתה על ידי נתבעת 3, ליותר מ – 30 נמענים. התשדורת כוללת טקסט החתום על ידי הנתבעת 3.