פסק דין
לפניי תביעה לפיצוי בגין הפלייה לפי חוק איסור הפלייה במוצרים, ושירותים וכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים התשס"א – 2000 (להלן: "החוק").
באשר למערכת העובדתית אין כמעט מחלוקת בין הצדדים.
התובע, הינו איש קבע בחיל הים. ניגש יחד עם חברתו לחיים ביום 18.02.10 בשעות אחר הצהריים למסעדת "אזאד" לסעוד את ליבם, כאשר התובע היה לבוש מדי צבא.
אחראית המשמרת מסרה בעת שהיו על הדק המהווה חלק מהמסעדה והודיעה לתובע ולחברתו כי מדיניות המסעדה היא שלא להכניס אנשים במדים.
אין חולק כי הדברים נאמרו בלשון מנומסת. ואין חולק גם כי לא התעוררה כל מהומה במקום עצמו.
הדיון לגופו:
אומר כי קמה מחלוקת בין הצדדים אשר אינה לאירוע עצמו, אלא בדרך פרשנותו של החוק, והאם קיימות עילות נוספות אשר ניתן להשתמש בהן על מנת להשיג את הפיצוי אותו תובע התובע במקרה דנן.
המסגרת הנורמטיבית אשר צריכה להכרעה בעניין דנן, ומצויה בחוק איסור הפלייה למוצרים ושירותים וכניסה למקומות בידור, ציבוריים, תשס"א – 2000, כשבסיום דיון בסוגיה זו, אציין עוד מס' אפשרויות אשר על פיהן ניתן לקבוע פיצוי גם שלא דרך חוק זה.
אין חולק כי תכלית החוק הינה קידום וכן, מיגור דעות קדומות אשר במקרה דנן, חלק זה של החוק אינו רלוונטי, בדרך ישומו תוך החלתו במגזר הפרטי.
המחוקק – בנסותו להתמודד עם הבעיה החברתית של ההפליה, לרבות כניסה למקומות אשר בבעלות פרטית, ראה לחוקק החוק ובכך להחיל את עקרון השיוויון גם על עסקים פרטיים.
המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא האם הרשימה המופיעה בחוק כוללת גם את "אי מתן אפשרות כניסה לחיילים לובשי מדים".
סוגיה זו, לא הוכרעה באופן החלטי בבית המשפט העליון, ובבתי המשפט השונים, הן המחוזי והן השלום, המחלוקת היא מחלוקת פתוחה.
כשלעצמי, סבור אני, כי ראיית הרשימה כרשימה סגורה, הינה למעשה "מכת מוות" לחוק עצמו שכן, אין איש יכול לצפות פני עתיד, וכל סיטואציה היכולה להתרחש וסגירת הרשימה על ידי הגדרתה כרשימה סגורה, יכול ותאיין את החוק בצורה אשר מקרים עתידיים וחמורים אשר אינם באים כמצוות החוק, לא יהיה בהם סעד לצדדים הנפגעים בבית המשפט.
אני רואה לנכון להסכים, לעניין זה עם חוות הדעת, דעת יחיד של כב' השופט שפירא בע"א (חיפה) 3724/06 קיבוץ רמות מנשה נ' מזרחי, (פורסם בנבו). (להלן: "פסק דין רמות מנשה") לפיה, העילות הקבועות בסעיף 3 א' לחוק אינן מהוות רשימה סגורה, ובסעיף זה פורטו סוגי הפלייה עיקריים בלבד, כאשר:
"ואולם פירוש החוק צריך להיות שכל הפליה שבסיסה מתן יחס שונה לשווים הפליה סגורה האסורה על מי שבוחר לנהל עסק ציבורי או לספק שירות לכלל הציבור".
לדידי, ובשונה מהמחלוקת אשר נשמעה על ידי כב' השופט שפירא, בסוגיה דנן הוכח גם הוכח שהמדיניות של המסעדה ובעליה, הוא הנתבע, כי התובע לא הוכנס למסעדה יחד עם חברתו מפאת העובדה שלבש מדים, כאשר לא היתה כל מדיניות גלויה אשר ניתן היה להבחין בה אם בשלט או בהודעה כלשהיא לכלל הציבור, ולפיכך, חזקים הדברים.... "כל אירוע בו ניתן יחס שונה לשווים, ושאינו נכנס בגדרו של סעיף 3 (ד) הנ"ל , הוא בגדר של הפלייה אסורה, גם אם אינו נכלל באופן מפורש תחת אחד מתת סוגי ההפלייה שבסעיף 3 א' (לחוק)".
למען ההגינות המשפטית יצויין כי קיימת החלטה אשר ניתנה על ידי כב' השופט זילברטל בבר"ע 478/08 (ירושלים) ג.י.א.ת השקעות בע"מ נ' ארז מור (פורסם בנבו) אשר קבע כי רשימת העילות בחוק הינה רשימה סגורה, תוך דחיית העמדה של כב' השופט שפירא בעניין רמות מנשה.
לויכוח בפסיקה, נתן דעתו גם כב' השופט יצחק כהן (מחוזי נצרת) במסגרת ע"א 198/09 מיום 5.11.09 (פורסם בנבו). שם הצטרף לחוות הדעת של כב' השופט שפירא, והעדיפה על פני החלטת כב' השופט זילברטל בהיותה לא מקובלת לדידו.
יפים דבריו של כב' השופט כהן בפסק דינו כמאמר המשנה (אבות, יג', יד'): "חביב אדם שנברא בצלם"; וכן ראה מהות ותכלית חוק יסוד כבוד האדם וחרותו שיש כאלה אשר כבר סוברים כי גם מכוח חוקי יסוד אלה, ניתן לתבוע תביעות אשר הינם בתחום הכלכלי, דרישה לפיצוי כספי ולא להסתפק בדלת אמות המשפט המנהלי או הציבורי.