שטרן נ' ישראל בע"מ

פסק דין

התובעת, מנויה אצל הנתבעת, יצאה את הארץ ביום 16/10/09, בטיסה להולנד. התובעת נטלה את מכשיר הסלולרי שלה עימה, לשדה התעופה, על מנת לעשות בו שימוש עד להמראה ובעת מסירת המזוודות, על מנת למנוע אבדן במהלך הטיסה, הכניסה התובעת את המכשיר אל המזוודה אותה מסרה. לא היה בכוונתה לעשות במכשיר שימוש בחו"ל ובהתאם, אף לא פנתה אל הנתבעת בבקשה לאפשר שיחות בחו"ל. לדבריה, מאחר שלא תכננה לעשות במכשיר שימוש בחו"ל, היא אף לא חיפשה אותו במזוודה במהלך שהותה בחו"ל.

התובעת שבה ארצה ביום 23/10/09, וכאשר התפנתה לסידור חפציה, גילתה כי מכשיר הסלולרי חסר.

התובעת התקשרה מיד אל הנתבעת והודיעה על היעלמות המכשיר, אולם מאחר שהיה זה יום שישי, נאמר לה כי לא ניתן לומר לה מהו סכום החשבונית. ביום המחרת התקשרה התובעת, שוב, אל הנתבעת ואז נאמר לה כי סכום החשבונית עומד על סך של כ- 8,000 ₪. בהמשך, התברר לה כי השיחות בוצעו מהארץ לסודאן. עם שובה למקום עבודתה, נמסר לתובעת על ידי עמיתה, כי בהיעדרה, התקשרו מספר פעמים נציגי הנתבעת והעמית אמר כי התובעת שוהה בחו"ל. כאשר נשאלו אם ניתן לסייע להם, אמרו כי ישוחחו עימה כשתשוב.

התובעת פנתה אל הנתבעת פעמים רבות ובסופו של דבר, הופחת לה סך של 2,000 ₪ מהחשבונית והחוב, אשר נותר 6,388.72 נפרש ל- 12 תשלומים.

לטענת התובעת, חשבונה החודשי, בממוצע על פי השנה האחרונה, עומד על כ- 280 ₪ ועל כן ברי כי חשבון בסכום האמור, הינו גבוה לאין שיעור.

התובעת טוענת כי היה על הנתבעת להבחין, מבעוד מועד, בחשבון ההולך ותופח, המבוסס על שיחות מישראל לסודאן, ולפעול מיידית לסגירת הקו, שכן האמור מעלה את החשד כי המכשיר נגנב.

התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בסך של 6,000 ₪ בהם חוייבה ובנוסף, סך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש.

הנתבעת טענה כי מכשיר הסלולרי נגנב מן התובעת כאשר היה בחזקתה והדבר הוא באחריות התובעת ולא באחריות הנתבעת. הנתבעת טענה כי אין כל בסיס משפטי לחיובה בעלות השימוש במכשיר הסלולרי, גם אם זה נגנב, שהרי זו כלל לא הודיעה על הגניבה. הנתבעת הבהירה כי פניותיה אל עמיתה של התובעת לעבודה, היו רק לאחר שכבר ניתקה את הקו לשיחות היוצאות, לאחר שהחיובים בקו הגיעו לסך של 1,000 ₪, אולם לאחר הניתוק כאמור, זרמו חיובים נוספים ממפעילים בינלאומיים וכך הגיע החשבון לסכומו. הנתבעת מסרה כי כבר ביום 20/10/09, לאחר שסכום החיוב בחשבון התובעת הגיע לסך של 1,000 ₪, ולאחר שניסיונותיה להשיג את התובעת עלו בתוהו, ניתקה את הקו לשיחות יוצאות. לאחר מכן, ביום 22/10/09 נעשה נסיון נוסף להשיג את התובעת, אולם כאמור, היה זה כבר לאחר שהקו נותק.

סכום החיוב הכולל בגין שיחות לחו"ל באותם ימים עמד על סך של 6,548 ₪ אך כמחווה שירותית ניתן לתובעת זיכוי בסכום כולל של 2,181 ₪.

התובעת לא ביקשה לחסום שיחות לחו"ל ואף לא דיווחה על גניבת המכשיר עד לאחר שובה מחו"ל, מועד בו היה כבר הקו חסום לשיחות, ביוזמת הנתבעת.

בתיק ניתן פסק דין בלא נוכחות הנתבעת, פסק דין אשר בוטל בהחלטת בית המשפט בדיון נוסף שהתקיים ביום 20/6/11 ולאחר מכן, שמעתי את טענות הצדדים.

אחר שבחנתי ושקלתי את הטענות, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.

בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית ממשית, כאשר עובדות המקרה הן כדלקמן:

התובעת נטלה עימה לחו"ל את מכשיר הסלולרי והכניסה אותו למזוודה בעת שמסרה אותה בשדה התעופה. משך כל השבוע בו שהתה בחו"ל, לא הבחינה התובעת כי המכשיר אינו במטלטליה ורק עם שובה ארצה, גילתה דבר האבדן.

ארבעה ימים לאחר טיסת התובעת לחו"ל, נתקבלה אצל הנתבעת התראה בדבר שימוש חורג במכשיר של התובעת, כאשר החיוב הגיע לסך של 1,000 ₪. לאחר שניסיונות הנתבעת להשיג טלפונית את התובעת עלו בתוהו, ניתקה הנתבעת את הקו לשיחות יוצאות.

בהמשך, התקבלו החיובים מן המפעילים הבינלאומיים והתברר כי סכום החיוב גבוה פי כמה.

נוכח פניית התובעת אל הנתבעת, זוכתה הנתבעת בסך של 2,181 ₪ ונאלצה לשלם את יתרת החשבון, סך של 4,367 ₪ + מע"מ, ב- 12 תשלומים.

השאלה העומדת בפניי האם היה על הנתבעת לחסום את המכשיר לשיחות יוצאות לחו"ל עוד קודם למועד בו עשתה כן והאם היא נושאת באחריות כלשהי לעלויות שנגרמו לתובעת בגין ביצוע אותן שיחות לחו"ל, שיחות אשר בוצעו ממכשירה הסלולרי, כמנויה של הנתבעת.

לטעמי, המענה לכל אלה הוא בשלילה.