אי.אמ.איי.מיוזיק פאבלישינג ישראל בע"מ ואח' נ' וואלה תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

מוזיקה מהמילה היוונית "מוזה", היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן; דרך הבעה, המשתנה בהתאם לתקופה, לאופי ולתרבות בה היא מתקיימת. המוזיקה נועדה לרומם את רוחו של אדם, לרפא את מכאוביו, ליתן דרור ליצריו ולהעשיר את עולמו.

דיני זכויות יוצרים נועדו לבטא את ההכרה בערכה של היצירה המוזיקלית, לצד יצירות אחרות, לטובת החברה בכללותה, תוך שמירה על זכותם של היוצרים ועל קניינם. זכות היוצרים היא נכס בלתי מוחשי. קשה ליוצרים בתחום המוזיקה לעקוב אחר השימושים שנעשים ביצירות ולגבות את התמלוגים או הפיצויים המגיעים להם בגין שימושים אלה, ולכן הם מפקידים את ניהול עניינם בידי אגודות שקמו במיוחד לשם כך. בישראל זו אקו"ם – אגודת המלחינים והקומפוזיטורים - שתפקידה לשמור ולנהל את זכויות היוצרים החברים בה. במדינות אחרות אלה תאגידי ענק, שקמו למטרה דומה.

הטכנולוגיה הדיגיטלית יצרה שוק חדש ליוצרים ולמשתמשים במוזיקה. היא מאפשרת גישה חופשית ליצירות, שיתוף ושימושים מסחריים במוזיקה, שלא היו מוכרים קודם לכן, ואין להם עדיין ביטוי מוחשי בדיני זכויות היוצרים.

הזכות להתיר שימוש ביצירות מוזיקליות למטרת פרסומת באינטרנט, היא העומדת במרכזו של הליך זה.

האם שמורה בידי יוצר או מלחין האפשרות לסרב לשימוש ביצירתו למטרות פרסומת, גם אם הקנה את זכות השימוש בה לגורם אחר?

היש בשימוש ביצירה למטרת פרסומת משום פגיעה בזכות הקנין של היוצר ביצירתו, או בזכות המוסרית שלו?

האם יש להיצמד לנוסחאות הישנות או להסכין לשינויים מהירים, המחייבים חשיבה נועזת ומהפכנית?

המחלוקת חורגת מגדר התביעה ומאפיינת את הניסיון להדביק באמצעות פסיקת בתי המשפט, את צעדי הענק של הטכנולוגיה האלקטרונית, המוליכה את עולם היצירה למחוזות חדשים ולא נודעים.

בטרם אפנה לדיון בשאלות הטעונות הכרעה אציין, כי התובעות בחרו להגיש תביעתן כנגד שתי נתבעות בלבד – וואלה תקשורת בע"מ והחברה המרכזית לייצור משקאות קלים.

עם התקדמות ההליך, חלה תפנית בעמדתן של התובעות ובסיכומים הן כבר מפנות את עיקר טענותיהן כלפי אקו"ם, שצורפה כצד ג' ולא נתבעה על ידן כלל.

הנתבעות וצד ג' חרגו אף הן בסיכומים מהמפורט בכתבי הטענות ובתצהירים מטעמן, והפליגו למחוזות אחרים שלא בא זכרם קודם לכן.

בנסיבות אלה, אדרש בהחלטתי למכלול הטענות שהעלו הצדדים בסיכומיהם, מבלי להתייחס לתפנית שחלה בטיעוני הצדדים.

הצדדים להליך

התובעת 1 (EMI) היא חברה מאנגליה העוסקת בהוצאה לאור של מוזיקה, כולל להיטי פופ רבים, ואף מייצגת מלחינים וכותבים ידועים ומוכרים, ביניהם דייויד בואי, ג'אנט ג'קסון, סטינג ועוד רבים אחרים.

התובעת 2 (אי.אם.איי) היא חברה מישראל, העוסקת בהוצאה לאור של מוזיקה וקשורה בהסכמים פנימיים עם EMI, המסמיכים אותה לנהל בישראל את השימוש בזכויות בכל השירים שבשליטת EMI.

התובעת 3 (MMG) היא מוציאה לאור ישראלית של יצירות מוזיקליות, וקשורה בהסכמים גם עם מוציאים לאור בינלאומיים, אותם היא מייצגת בישראל.

התובעת 4 (תרצה אריאל) היא אלמנתו של היוצר מאיר אריאל ז"ל והיורשת היחידה של עזבונו, לרבות זכויות היוצרים ביצירותיו.

התובעת 5 (Doors Music) היא מוציאה לאור של יצירות מוזיקליות, שהוקמה ע"י חברי להקת ה- Doors. היא העניקה למו"ל Wixen Music רישיון לניצול זכויותיה ברחבי העולם, והוא זה שהתקשר בהסכם רישיון עם MMG בישראל.

התובעת 6 (ARC) היא מוציאה לאור של יצירות מוזיקליות בארה"ב, שהתקשרה בהסכם עם חברת Trisan Music מאנגליה, אשר העניקה ל- MMG רישיון לנצל את הזכויות בישראל.