1.
התובענה שבפני הוגשה כתביעת 'משמורת והסדרי ראייה' לכלבה העונה לשם - 'פ' (להלן: "פ"), שגידלו התובע והנתבעת עת חיו יחדיו, ללא נישואין, טרם פרידתם זמ"ז.
2. מייד עם עלות התיק לפניי, נזכרתי בדברי הלקח והמוסר שהשמיע לנו החכם מכל אדם, שלמה המלך, בסיפרו 'קהלת': "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם - כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל" [קהלת ג,ט] - מפרש רבי אברהם בן עזרא (המאה ה-11), אחד מפרשניו המובהקים של המקרא: "זה הפסוק על מחשבות בני אדם שלא חכמו והשכילו, כי בראותם שמקרה אחד לאדם ולבהמה בחיים ובמוות, חשבו כי רוח אחד לכל ואין לאדם מותר מן הבהמה"; הבל איפוא לחשוב כי "מותר האדם מן הבהמה אין" - כך מבהיר לנו החכם מכל אדם, ומשכך ראיתי לנכון לבקש מהתובע מייד בסמוך להגשת התובענה (החלטה מיום 14.12.09) כי יבהיר מהי
העילה המשפטית העומדת בבסיס עתירתו ל-'
משמורת והסדרי ראייה על בעל חיים' בפרט שכאמור אין המדובר בעניינינו ב'בני זוג' רגילים, אלא ב'זוג חברים' אשר לכל היותר גידלו כלבה משותפת.
ער אני לגישה האחרת, כפי שהובאה ע"י כב' בשופט ש. שוחט (תמ"ש 32405/91), ברם למרות האמור שם, סבור אני כי למרות שאכן בעל חיים איננו 'חפץ' במובן זה שקיימים כלפיו זכויות וחובות - ומי כמו המשפט העברי (שמן הסתם שלמה המלך הכיר והשתמש בו...) מכיר בזכויות וחובות אלו (איסור צער בעלי חיים וכיו"ב), אולם מכאן ועד ל-מותר האדם מן הבהמה אין הדרך רחוקה.
מכל מקום אין בכוונתי להתפלמס בפסק-דין זה עם גישות אחרות הרואות ב'כלב' תחליף אפשרי ל'משפחה' כאמור בפסה"ד האמריקאי כפי שצוטט ע"י כב' השופט ש. שוחט בפסק דינו הנ"ל (סעיף 16 שם), הואיל ומכל מקום בא כוחו המלומד של התובע בתגובתו 20.12.11 איבחן בין 'המוזיקה הרגשית' של התובענה, שהינה משקפת את הרגשתו ודם ליבו של התובע, לבין העילה המשפטית של התובענה שהינה למעשה
'חלוקת שימוש במטלטלין משותפים' כשלשיטתו מדובר בכלבה
משותפת לו ולתובעת,
ומכח שיתוף קנייני זה הינו זכאי לשימוש
משותף ב'פ' (ראה החלטה מיום 20.12.09).
3. כך או כך, בסופו של דבר יסודה של התובענה הינו
בהכרעת הסוגיה המשפטית-קניינית בעניין הבעלות על 'פ':
האם לתובע קיימת זכות קניינית ב'פ' - אם מכח בעלות משותפת בפועל, אם מתוך כוונה ספציפית שהיתה לצדדים לנהוג בכלבה שיתוף ספציפי ואם מכח כל דין אחר החל על הצדדים ככל שחל; ככל שהמסקנה תהא כי 'פ' שייכת אך ורק לנתבעת ואין לתובע כל זכות
קניינית בה, ממילא לא מתגבשת לו כל זכות בכלבה, לא זכות ל'שימוש' ולא כל זכות אחרת ל'משמורת והסדרי ראייה', שכן בסופו של דבר הכל נובע מהזכות
לקניין בכלבה. (ראה גם סעיף 6 להחלטתי מיום 27.5.10).
4.
האם הצדדים היו 'ידועים בציבור'
?
לכאורה, ישנה חשיבות לשאלה זו, שכן הגדרת הצדדים כ'ידועים בציבור' יכולה בנסיבות מסויימות להקל על אופן הוכחת השיתוף
הכללי ביניהם - שיתוף שיתכן והיה בו כדי לכלול ממילא את השיתוף ב'פ', או אז, יתכן והיינו מטילים את חובת ההוכחה על הטוען להחרגת 'פ' מהשיתוף הכללי; ברם במקרה דנן אין כל חשיבות לשאלה זו (מה שהיה אמור להאריך את דיוני ההוכחות, את הסיכומים וכן את פסה"ד, לגבי קביעת העובדה בשאלה זו), שכן התובע עצמו הצהיר מפורשות בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי בשנתיים-שלוש שהוא והנתבעת חיו יחדיו
לא היה ביניהם כל שיתוף רכושי
(סעיף 3 שם) ולמעשה השיתוף
היחידי(!) ביניהם, כך לטענתו, היה
בכלבה בלבד! (ראה בעניין זה הבהרתו הנוספת של ב"כ התובע בפתיחת דיון ההוכחות - פרו' מיום 23.3.11 עמ' 5 ש' 18-25).
מכאן שאין כל חשיבות לשאלה אם הצדדים היו מוגדרים כ'ידועים בציבור' אם לאו, (בשאלת סמכותו העניינית של ביהמ"ש במידה והצדדים אינם 'ידועים בציבור'- הצדדים הסכימו לסמכות - ראה פרו' מיום 23.3.11 עמ' 5 ש' 14-15), שכן ממילא אין לנו כאן כל עניין בסוגיית 'חזקת השיתוף' כזו או אחרת, ו'חבל הצלתו' של התובע יכול להיות איפוא אך ורק בהוכחה מצידו על
שיתוף ספציפי בכלבה - כאשר כאן ישנן שתי אפשרויות אפריוריות:
אפשרות אחת: שהכלבה הייתה
משותפת לצדדים מלכתחילה;
אפשרות שנייה: שהכלבה הייתה אמנם רק בבעלות הנתבעת
אך בהמשך היא התכוונה/הסכימה לשתף בבעלות גם את התובע - ולעניין אפשרות זו יודגש כבר עתה, כי אין זה מספיק כי הבעלים (=הנתבעת)
הסכים לשתף את התובע, אלא יש גם צורך שהצד השני (=התובע)
הסכים מצידו להיות שותף בבעלות, שכן אם הבעלים התכוון לשתף את הצד השני בבעלות אך הצד השני
לא 'הרים את הכפפה' ולא היה מוכן להיות שותף - וכי אפשר 'לכפות' שיתוף 'חד-צדדי'?? (וכפי שנראה להלן, ישנה חשיבות להדגשת היבט זה בעניינינו).
5.
העובדות אשר אין עליהם מחלוקת
הצדדים הכירו ב 10/04 ונפרדו ב 7/07 - סה"כ חיו ביחד פחות מ-3 שנים.
במהלך חייהם המשותפים, כשנה טרם פרידתם, ב-7/06 לערך, אומצה 'פ' והתגוררה עם הצדדים.
אין מחלוקת בין הצדדים כי 'פ' לא נרכשה בממון אלא התובעת מצאה אותה והביאה אותה לחיי הצדדים.
אין גם מחלוקת כי 'פ' זכתה לאהבה וטיפול מסור מצד
שני בני הזוג ועל כך העידו תמונות רבות, קבלות על טיפולים וטרינריים מצד שני הצדדים ועדויות הצדדים.
אין גם מחלוקת כי עם פרידת בני הזוג נותרה 'פ'
בחזקתה של הנתבעת (למעט תקופת ביניים של כשלושה שבועות בהן חיפשה הנתבעת דירה מתאימה).
כעבור כשנתיים ממועד פרידת בני הזוג פתח התובע בתביעה ליישוב סכסוך בנושא דנן.
בעלות משותפת?
6. הוכחת בעלות משותפת וכוונת שיתוף ספציפית הינן שאלות שבעובדה, ונטל הראיה במקרה דנן הינו על התובע, בפרט שכאמור הכלבה מצוייה בחזקתה של הנתבעת מזה תקופה לאחר הפירוד, ועל כן,
על התובע הטוען לשיתוף הספציפי מוטל הנטל להוכיח כי אכן הבעלות הינה משותפת - אם מלכתחילה ואם מכח כוונת/הסכמת שיתוף.