עמרני נ' סטיל ואח'

פסק דין

1.התובע, יליד 1950, השתתף כחניך בחוג קרב מגע בהדרכתו של הנתבע 1.

הנתבעת 2 היתה המבטחת של הנתבע 1 בביטוח אחריות מקצועית.

2.לטענת התובע, במהלך שיעור ביקש ממנו הנתבע 1 כי יסייע לו להדגים תרגיל בפני חניכי החוג תוך כדי הדגמת התרגיל בעט הנתבע 1 ברגלו של התובע וכתוצאה מבעיטה זו נחבל התובע קשות ברגלו ונגרמו לו נזקים, שבגינם הוגשה תביעה זו.

התובע טוען כי הנתבע התרשל, שכן הבעיטה היתה מפתיעה מאחר שהתרגיל נועד להדגים אפשרויות הגנה מפני איום במקל ובעיטה אינה אחת מההגנות האפשריות שנקבעו מראש לתרגיל זה.

3.הנתבע מסכים שהתובע נפגע ברגלו כתוצאה מבעיטה במהלך הדגמת תרגיל ואולם, לטענתו, התרגיל הודגם מס' פעמים ואף תורגל על ידי הקבוצה בשיעורים קודמים באופן שוטף. הנתבע טוען גם כי גם לפני ההדגמה שבמהלכה נפצע התובע כתוצאה מהבעיטה הכלולה בתרגיל, בוצעה הדגמה נוספת, איטית, תוך כדי הסבר ולימוד לקבוצה ותוך כדי סימון הבעיטה.

לפיכך, טוען הנתבע כי אין להטיל עליו אחריות כלשהו לפציעתו של התובע, בפרט כאשר הפציעה היתה חלק ממהלך רגיל של תרגול ואימון ונכללה לכן בגדר הסיכונים המקובלים לפעילות ספורטיבית מן הסוג הזה.

4.הצדדים חלוקים גם בשאלת נזקיו של התובע לאחר שהנתבעים טוענים כי נזקיו של התובע, כפי שנטענו בכתב התביעה ובתצהיר התובע, מוגזמים ומופרכים וכי התובע שב לפעילות רגילה ואינו סובל ממגבלה משמעותית כלשהי.

5.הפציעה, כאמור, ארעה במהלך השתתפותו של התובע באימון "קרב מגע" שהוא אימון ספורט שמעצם טבעו מדמה תקיפות הדדיות.

כבר בפסק הדין בעניין ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש נקבע כי:

"מי שמשתמש במתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית, עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות..."

(ע"א 145/80 פד"י ל"ז 1 113, 126).

6.יוצא כי המחלוקת אינה בשאלה אם קמה חובת זהירות של הנתבע 1 כלפי התובע, מאחר שוודאי כי קמה חובה כזו כאשר הנתבע 1 שימש כמאמנו/מדריכו של התובע, ואולם חובה זו קמה אך ורק כלפי אותם סיכונים שאינם טבעיים ורגילים לפעילות ולאותן סכנות שאינן ברורות ונחוצות.

7.במילים אחרות, בצדק התמקדו שני הצדדים בסיכומיהם בשאלה העובדתית, היינו, כיצד ובאילו נסיבות, ארעה פציעתו של התובע והאם דובר בתרגיל ידוע שהודגם מראש או בבעיטה מפתיעה שהתובע לא יכול ולא צריך היה לצפות לה כחלק מהתרגיל.

8.בעניין זה, כמו למעשה בתיק כולו, היו בפני שתי עדויות בלבד – עדות התובע מחד ועדות הנתבע 1 מאידך.

איש מהצדדים לא מצא לנכון להביא לבית המשפט עדים נוספים, משתתפים נוספים שנכחו באותו שיעור, וזאת חרף העובדה שלשני הצדדים לא היתה, ככל הנראה, כל בעיה אמיתית להביא עדים כאלה לתמוך בגירסתם.

כל אחד מהצדדים טען לעניין זה בסיכומיו וטען כי יש לזקוף מחדל זה, שבאי הבאת עדים נוספים, לחובת הצד שכנגד, ואולם, אינני מקבלת את טענות התובע כאילו יש לזקוף מחדל זה לחובת הנתבע.

9.אני סבורה כי יש לזקוף מחדל זה לחובת התובע, שעליו הראיה.

על התובע הנטל להוכיח את התביעה ובכלל זה עליו להוכיח את הנסיבות שבהן נפצע ולהוכיח כי בנסיבות אלה קמה אחריות על הנתבע.

התובע כשל מלהרים נטל זה.