נדחתה בקשה שהוגשה באיחור - הדרישה לצמצום הסחבת חלה גם על עורכי דין

בקשה שהוגשה ביום 21.4.11 לצו עיון במסמכים ספציפיים שלא גולו בתצהיר גלוי מסמכים, לא צורפו לכתבי הטענות ולא לתצהירי עדות ראשית, לפי תקנות 113 ו-116 לתקסד"א.

הבקשה הוגשה כ-5 חודשים לאחר קביעת מועדי ההוכחות ומתן הוראה להגשת תצהירים (25.11.10).

תשובת ב"כ המשיבה היא שדין העתירה להידחות כי המבקשת הסתמכה על התקנות הלא נכונות וגם העלתה את דרישתה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ע"י המשיבה. בתשובה לכך, הפנה בא כוח המבקשת גם לתקנה 117 לתקסד"א.

צודק בא כוח המשיבה, כי העתירה בפני ביהמ"ש, כלשונה, נסמכת על תקנות אשר אינן מבססות אותה, תקנות 113 ו-116 לתקסד"א.

הוראות התקנות הן הבאות:

"113.   בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו."

"116.   לא ציית בעל דין לדרישה שנמסרה לו לפי תקנה 114, רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת בעל הדין שמסר את הדרישה, ליתן צו לעיון במסמכים ולהעתקתם במקום ובדרך שייראו לו".

תקנה 116 לתקסד"א מפנה לתקנה 114 לתקסד"א הקובעת כדלקמן:

"114.   מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה".

המבקשת למעשה עותרת לצו לפי תקנה 117 לתקסד"א שהוראותיה הן הבאות:

"117.   בעל דין רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם צו לעיון במסמכים של בעל דין שלא נזכרו בכתבי טענותיו או בתצהיריו, ולהעתקתם; הבקשה תהא מבוססת על תצהיר המציין מה הם המסמכים שהעיון בהם מבוקש, וכי המבקש זכאי לעיין בהם ולהעתיקם והם מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל דינו".

תנאי לבקשה הוא כי היא נתמכת בתצהיר כאמור בתקנה. לכן גם הוספת התקנה 117 בתשובה לתגובה, שהוגשה לפי תקנה 241(ג1) לתקסד"א לא ריפאה את הפגם.

אך אין מדובר אך ורק בעמידה בדווקנות בסדרי דין. לטענת המבקשת, העיון במסמכים אלה נדרשים לה לשם ניהול הגנתה כנגד התביעה שכנגד של המשיבה. המועד להעלאת דרישות אלה הוא בשלבים הראשוניים של ניהול התיק ( פרק ט' לתקסד"א), ולפני קביעת התיק להוכחות ( תקנה 149(ב) לתקסד"א), וצודק בא כוח המשיבה שלאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו והבחירה על ידו את הראיות שיוצגו, העיתוי מאוחר.

המבנה הלוגי של פרק ט' לתקסד"א יוצא מנקודת מוצא שבהליכים המוקדמים של ניהול התיק מתגבשים הראיות שבדעת כל צד להציג, ובכלל זה הראיות שבידי הצד שאינו מעוניין שהם ישמשו לרעתו.

ההלכה קבעה כבר, כי השיטה לפיה יפורשו ההליכים המקדמיים היא של "קלפים פתוחים" [רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרניס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס' (3) 245 (2005 )].

מתפקידו של הנתבע בשלבים המוקדמים, לאחר שקיבל מהתובע תצהיר גלוי מסמכים עם פירוט המסמכים שלדעת התובע הוא מבקש לגלות, להציג לו דרישה לעיון במסמכים שגולו וגם אם הוא סבור שלא גולו מסמכים, לשלוח לו דרישה לפי תקנה 117 לתקסד"א בהזדמנות הראשונה. אחרת זכאי הצד שלכאורה לא גילה את כל המסמכים בשלב ראשון להניח כי הצד שכנגד שלו ויתר על כך.

מתקין התקנות תיקן את העיוות שיכול להיווצר ממצב שבו צד אינו זריז מספיק לעמוד על זכויותיו או שבשלב המקדמי אינו ער מספיק מה עליו לבקש בכך שהוספה תקנה 114א', החוסמת מהצד שלא גילה הצגת מסמך שלא גולה לפי תקנה 112 או שלא אופשר לעיון או להעתיקו ( תקנה 114). קובעת תקנה 114א' לתקסד"א כדלקמן:

"114א. בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לעניינים אחרים".

לשון אחר: המחיר שישלם המסתיר והלא מגלה הוא האפשרות שביהמ"ש ימנע ממנו הצגת המסמך כראיה.