פסק דין
ביום 24.5.2009 רכש התובע 1 עבור בתו, התובעת 2, כרטיס טיסה ישירה מנתב"ג לקלניגרד שברוסיה בחברת התעופה KD AVIA (להלן: "חברת התעופה"). כרטיס הטיסה נרכש בסוכנות הנסיעות "אליפים" המנוהלת על ידי הנתבעת 2 (להלן יחדיו: "הסוכנת").
הטיסה, שעלותה 409$ נועדה ליום 4.9.2009. ביום 3.9.2009 התקשרה אימה של התובעת 2 לסוכנת על מנת לברר האם הטיסה תצא במועדה, והסוכנת השיבה לה באופן חיובי.
ביום הטיסה, כאשר בני המשפחה מלווים את התובעת 2 לשדה התעופה, התברר להם, מבן משפחה שנמצא ברוסיה, כי חברת התעופה נקלעה לבעיות כלכליות. אז התקשרו בני המשפחה לסוכנת וזו בדקה את העניין והודיעה לתובעים כי הטיסה אכן בוטלה, מן הטעם שחברת התעופה נקלעה לקשיים כלכליים וסיימה פעילותה באותו יום.
תביעה זו הינה לכיסוי הוצאות התובעים כתוצאה מביטול הטיסה, ובכלל זה עלויות הפרש כרטיס הטיסה החלופי והוצאות נוספות כגון מלון בדרך, מוניות, ימי חופשה שנאלצו לקחת ועוד. בסה"כ תובעים התובעים סכום של 7,500 ₪. לטענתם, הסוכנת התרשלה כיוון שלא בדקה את מצבה של חברת התעופה בסמוך למועד הטיסה. בגין עילה זו נתבעה גם הנתבעת 3, וזאת כיוון ששמה נכתב על גבי כרטיס הטיסה.
בכתב הגנתה אישרה הנתבעת 3 כי שימשה כמתווכת בין הסוכנת לבין חברת הנסיעות השטיח המעופף בע"מ (להלן: "חברת הנסיעות" או "השטיח המעופף"), וכי מי שאחראי לנזקם של התובעים היא חברת הנסיעות או חברת התעופה. בנסיבות אלו, הגישה הנתבעת 3 הודעה לצד ג' לחברת השטיח המעופף. השטיח המעופף אישרה כי כרטיס הטיסה נרכש באמצעותה מחברת התעופה, אולם שללה כל מחוייבות ואחריות לפשיטת הרגל של חברת התעופה.
במהלך הדיון, אישר נציג השטיח המעופף, בהגינותו, כי חברת הנסיעות מחוייבת לעדכן את הנוסעים על כל בעיה לגבי חברת תעופה כלשהי, אולם זאת כאשר היא יודעת על כך. במקרה שלפנינו, טען נציג השטיח המעופף כי לא הגיעה לחברת הנסיעות כל ידיעה מראש לפיה חברת התעופה עומדת להפסיק פעילותה בישראל, אלא ביום בו הופסקה הפעילות בפועל.
בכתב ההגנה, טענה חברת השטיח המעופף כי חברת התעופה הפקידה סכום זעום כערבון ברשות שדות התעופה וכי סכום זה לא הספיק לפצות את כל הנוסעים.
יצויין, ועל כך לא היתה מחלוקת, כי חברת השטיח המעופף סיפקה לתובעת כרטיס חלופי, אולם התובעת נאלצה להוסיף על הכרטיס את סכום ההפרש, בסך 1,110 ₪.
השאלה הטעונה הכרעה במקרה זה הינה היקף אחריותם של סוכנות נסיעות או ספק כרטיסי טיסה, מקום בו חברת התעופה מפסיקה באופן פתאומי פעילותה, בשל חדלות פרעון.
לטענת התובעים, מחדלה של הסוכנת היה בכך שלא ביררה מצבה של חברת התעופה בסמוך למועד הטיסה. לטענת התובעים, ברגע ששילמו כסף לסוכנת, היה עליה לעקוב אחר פעילותה של חברת התעופה ולבדוק מתי והאם קיים צפי ל"פשיטת רגל" של החברה. התובעים סבורים כי העובדה שהסוכנת ידעה במועד הטיסה [לאחר שנודע לתובעים] על מצבה של החברה, מצביע על כשל אצל הסוכנת.
התובעת הציגה מסמכים שפורסמו באתר ויקיפדיה ברוסית ובעיתון נוסף ברוסיה מהם עולה כי ביום 1.9.2009 הפסיקה חברת התעופה מכירת כרטיסי טיסה עקב קשיים כלכליים וחוב של כ- 14 מליון רובל, וב- 14 לספטמבר החברה הפסיקה את עבודתה. נכתב באחד הפרסומים כי ביום 1.9.2009 הודיעה חברת התעופה באופן פומבי על הפסקת מכירת כרטיסים עקב הקשיים הכלכליים [ת/1 ו- ת/2].
סבורני כי דין התביעה להידחות.
העובדה כי חברת תעופה קורסת ומפסיקה טיסותיה, אינה יכולה להביא, מניה וביה, לחיובם של סוכני הנסיעות שמכרו כרטיסי הטיסה, בנזקי רוכשי הכרטיסים. אלו, למרבה הצער, יצטרפו למעגל הרחב של נושי החברה שקרסה.
על מנת להקים חבות למי מהנתבעות, על התובעים להראות כי מי מהן התרשלה. בנטל זה לא עמדו התובעים. איני סבור שיש לקבוע רף התנהגות לסוכני הנסיעות לבדוק בכל בוקר ובמשך כל היום את מאות חברות התעופה ברחבי העולם או של מי מהחברות שכרטיסי הטיסה שלהם נמכרו. זהו רף התנהגות גבוה עד כדי בלתי אפשרי, והוא אף אינו יעיל.
סוכנות הנסיעות מחוייבת לנהוג בהגינות, נאמנות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי לעסקה [בר"ע 3278/01 רענן בר טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ, פ"מ תשס"א (1), 625, 628]. תפקידן של סוכנויות הנסיעות לשמש כמתווכים בין רוכש כרטיס הטיסה לחברת התעופה, והתחייבות מוכר הכרטיס הוא לוודא, בעת מכירת הכרטיס, כי אין סיכון בתשלום לחברת התעופה. אם קיים סיכון שכזה, על המתווך לעדכן את הנוסע טרם התשלום.
אף אם נודע לסוכנות הנסיעות על מצב החברה ועל הסיכון שבקיום הטיסה, עליה להודיע על כך לנוסע, גם לאחר רכישת הכרטיס, או לדאוג, בהסכם שבין צדדים להבהיר ללקוח כי עליו לעקוב אחר מצב חברת התעופה בעצמו.
ואולם, במקרה שלפנינו, לא הוכח כי במועד רכישת הכרטיסים [למעשה מ- 3 חודשים קודם לטיסה] היתה חברת התעופה בקשיים, ובוודאי שלא כאלו קשיים שהיה על הסוכנת לדעת קיומם והסיכון הגלום במכירת כרטיס הטיסה של חברת התעופה. לא הוכח לי גם מתי פורסם דבר היותה בקשיים ובאיזה אופן, ולא הוכח לי שהפרסום היה באופן שהסוכנת היתה צריכה לראותו.
פרסום בויקיפדיה או בעיתונות ברוסית אינו מחייב את הסוכנת היושבת בערד ואין לדרוש ממנה כי בכל בוקר תפתח את אתר הויקיפדיה ברוסית או תעקוב אחר כל העיתונים ברוסיה.
אציין, כי שקלתי לבחון אחריותה של חברת השטיח המעופף בנסיבות בהן לא הפקידה חברת התעופה מספיק ערבויות אצל מנהל רשות שדות התעופה, בהתאם לחובתה לעשות כן לפי תקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), התשמ"ב – 1982 כפי שהיו בתוקף במועד הרלוונטי.