1. נאשמת 1, עורכת דין במקצועה, הורשעה בעבירה של אספקת סם, אותו החדירה אל בין כותלי הכלא במהלך ביקור, שיזמה לשם תכלית זו. את הסם סיפקה לנאשמים 2 ו-3, שריצו אותה שעה עונשי מאסר בפועל שנגזרו עליהם. הנאשמים הורשעו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. המדובר בסם מסוג קוקאין, במשקל 2.93 גר', אשר הוסלק בתוך שפתון. בנוסף הכיל השפתון 20 כדורי קלונקס ושני כדורי ויאגרה.
2. העבירה בוצעה ביום 14.11.07. במשך למעלה משנתיים התנהלו בין המאשימה לבין הנאשמים הליכי ביניים שונים, שעניינם היקף תעודת החיסיון שהוצאה בתיק זה, והיקף חובת גילוי חומר החקירה שנאסף בתיק. כתב האישום נשען באופן בלעדי על תוצרי האזנת סתר שנעשתה לטלפון של הנאשמת ולפגישה שנערכה בכלא (למעט נאשם 3 שהסם נתפס על גופו מיד לאחר הפגישה). העובדה שהנאשמת עורכת דין הפכה את פעולת ההאזנה למורכבת, והסוגיות המשפטיות הכרוכות בה גרמו הן לריבוי הליכי הביניים והן להתמשכותם. אחד ההליכים בבית המשפט העליון (בש"פ 7064/08
מדינת ישראל נ' ליאורה ברקו) התנהל בפני הרכב של שלושה שופטים, בשל ראשוניותם של העניינים שנדונו בו. נראה כי סוגיות אלה הן שהניעו את פרקליט המחוז להימנע מלעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 51 (א)(1)(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המאפשרת לו להגיש כתבי אישום בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים לבית משפט השלום, והביאו אותו להגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי.
שמיעת המשפט לגופו התאפשרה רק לאחר שהסתיימו הליכי הביניים, והחלה במאי 2010. המשפט עצמו נסב גם הוא סביב השאלות בדבר חוקיות האזנת סתר, חוקיות התמלול של תוצריה וחוקיות השימוש בהם, ושאלות אלה בלבד. משהודעתי לצדדים את החלטתי, לאחר סיום פרשת התביעה, כי מסקנתי היא שאין לפסול את תוצרי האזנת הסתר וכי יש ליתן להם משקל מלא, בחרו הנאשמים שלא להעיד ופרשת ההגנה הייתה קצרה ביותר.
זו ההשתלשלות בעטיה נמצאים אנו עתה, לעת גזירת הדין, כשלוש וחצי שנים לאחר שנעברה העבירה.
3. אדון עתה באופן נפרד בעניינו של כל אחד מן הנאשמים.
נאשמת 1
4. הנאשמת היא עורכת דין במקצועה. בחסות המקצוע, המקנה לה אפשרות להיכנס לכלא על מנת לפגוש את לקוחותיה, הסכימה לשתף פעולה עם תכניתו של נאשם 2 ולהחדיר סמים לכלא עבורו, במהלך פגישה שנועדה, על פי תכניתם, לשם מימוש תכלית זו. הנאשמת ביזתה, במעשיה, את מקצוע עריכת הדין. הציבור בכללותו, ובתי המשפט בפרט, רואים בעורכי הדין נציגים נאמנים של החוק, "קציני בית משפט", והנה לנגד עינינו עשתה הנאשמת מעשה, השומט את בסיסו הערכי של המקצוע. מעשה העבירה שביצעה הנאשמת, אינו מסתכם, אפוא, בעצם הפרת החוק. הנאשמת פגעה, בראש ובראשונה, בציבור עורכי הדין אשר מתוכם באה, בדימויים הציבורי כאנשי חוק, ובאמון שמערכת אכיפת החוק רוחשת להם. לפגיעה באמון עלולות להיות השלכות מעשיות, כגון הטלת תנאי פיקוח מחמירים על פגישות של עורכי דין עם לקוחותיהם בין כותלי הכלא. לו כך יקרה, יכול ותיפגע זכות ההיוועצות, אשר איש לא יחלוק על חשיבותה הרבה.
גם במעשה כשלעצמו יש תוספת חומרה, שהרי בנוסף על היותו עבירת סמים, על כל המשתמע מכך, היה בו כדי להפר את סדרי הכלא ואת המשמעת הנחוצה לשם ניהולו התקין. בנוסף, לשם ביצוע מעשה כזה, נדרשת תעוזה רבה, התרסה כלפי החוק. כך גם נדרש תכנון, הכולל את רכישת הסמים או קבלתם מאדם אחר שרכש אותם, הסלקתם, והגעה לבית הכלא לשם החדרתם. המדובר בפעילות הדורשת זמן, ובמהלך הזמן יכולה הייתה הנאשמת ליתן לעצמה דין וחשבון הכיצד היא מתדרדרת למקומם של לקוחותיה. הרהור כזה, לו חלף במוחה, היה מונע ממנה ומכל אוהביה את ההשפלה הכרוכה בירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
לנוכח הצטברותם של שיקולים אלה סבורה המאשימה כי יש להטיל על הנאשמת עונש מאסר לתקופה משמעותית.
5. במהלך הטיעונים לעונש נשמעו מספר עדויות מטעמה של הנאשמת, ובנוסף הוצגו מכתבים מאנשים שונים, המתארים את טוב ליבה, את נדיבותה, ואת מסירותה לחבריה וללקוחותיה, אשר את הנזקקים שבהם יצגה לעיתים אף ללא תמורה. חבריה תארו את הצלחתה הרבה כעורכת דין, את יכולותיה הגבוהות ואת העתיד שהיה צפוי לה אלמלא נכשלה במעשה העבירה. כך גם תארו בכאב רב את שעבר עליה מעת שנעצרה, את ההרס של עתידה המקצועי, ואת המשבר הכלכלי הקשה אליו נקלעה בעקבות פרשה זו.
העדות הבולטת ביותר הייתה עדות אימה של הנאשמת. האם, ניצולת שואה, גוללה בפניי את קורות משפחתה, אשר הגיעה ארצה לאחר המלחמה. אביה של הנאשמת היה רופא מוערך, שנפטר בגיל צעיר ממחלת הסרטן, בעת שהנאשמת הייתה בשירות צבאי. מותו, כך העידה האם, היכה את המשפחה מכה קשה, והיה על הנאשמת להיאבק בקשיים כלכליים על מנת שתוכל לתמוך במשפחה וללמוד משפטים בעת ובעונה אחת. עוד תארה האם את ההלם שפקד אותה כשבתה נעצרה בשעת לילה מאוחרת, ואת הטרגדיה שחווה המשפחה מאז.
על רקע הנסיבות האישיות הללו, ועל רקע אישיותה החיובית של הנאשמת, כפי שהצטיירה מן העדויות הרבות, ביקש ב"כ הנאשמת להקל עימה, ולהימנע מהטלת עונש שיחייב את כליאתה מאחורי סורג ובריח. לטענתו, בנוסף למתואר לעיל, יש להביא בחשבון את הזמן הרב שחלף מעת ביצוע העבירה. לטעמו, אין לפקוד את עבור הזמן לחובת הנאשמת, אשר ביקשה לנהל משפט כשמלוא חומר החקירה עומד לעיונה, וכאשר שאלת חוקיות האזנות הסתר - עליהן מושתתת ההרשעה, נבחנת כראוי ולעומק. עוד עמד על הפגיעה שנפגעה הנאשמת מעצם מעצרה, שנמשך 8 ימים, על כל המשתמע מכך כשהמדובר בעורכת דין העוסקת בתחום הפלילי, על מעצר הבית הממושך, שנמשך 8 חודשים, על הרס המשרד שהקימה במו ידיה ועל שמה הטוב שהוכתם ללא תקנה.
6. שיקולי הענישה בעניינה של הנאשמת מצויים בשני קצוות. כפי שראינו לעיל, המדובר בעבירה שנסיבותיה חמורות על פי כל אמת מידה רלבנטית. המדובר במעשה שיש בו ניצול ציני ופוגעני של מעמדה של הנאשמת כעורכת דין. מאחר שלא הודתה, לא ניתן היה לשמוע מפיה הסבר כלשהו לכישלון המחפיר שנכשלה. מנגד, כעולה מן העדויות שהובאו, המדובר באדם חיובי עד מאוד ביסודו, שניהל מאבק עיקש כנגד הקשיים שהציבו בפניו החיים, והצליח. להרשעה השלכה חמורה ביותר על עתידה של הנאשמת, שהרי כל עולמה היה המקצוע בו בחרה, ובו הצטיינה. בשל ההרשעה, לא תוכל לשוב ולעסוק בו שנים רבות, אם בכלל. מעבר להשלכה הכלכלית הקשה, המחיר שמשלמת הנאשמת בשל הפגיעה בשמה הטוב הינו מחיר כבד ביותר.
7. פסקי הדין שהציג ב"כ המאשימה בתמיכה לטיעוניו אין בהם לשמש אמת מידה מדריכה בעניינה של הנאשמת. רמת הענישה שהוצגה מתייחסת למקרים בהם כמות הסם גדולה לאין שיעור, למקרה בו הודחה קטינה לביצוע עבירת הסמים, או למקרים בהם לנאשם הרשעות קודמות בעבירות סמים, לעיתים אף במעשה קודם של החדרת סם לכלא. מנגד הציג ב"כ הנאשמת גזרי דין של בתי משפט שלום שונים בארץ, אשר דנו נאשמים שהבריחו כמויות קטנות של סמים לכלא, לעונשי מאסר שניתן לבצעם בעבודות שירות. אלא שאיש מן הנאשמים הללו אינו עורך דין, והבדל בולט זה גורע ממידת השכנוע שיש לייחס לטיעון הנשען עליהם. נראה, כי המקרה היחיד המתאים לענייננו הוא מקרהו של עו"ד מאיר זיו, אשר הורשע בעבירת סמים כאשר החזיק על גופו 39 כדורי MDMA וכ- 4.5 גר' חשיש, מתוך כוונה להעבירם לאסיר (ת"פ (כפר- סבא) 2029/08). עו"ד זיו נדון לעונש של 8 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי. לטענת ב"כ הנאשמת, עניינה קל יותר מכמה טעמים. האחד, שלחובת עו"ד זיו היו הרשעות קודמות, האחר, שעו"ד זיו לא הושעה מלשכת עורכי הדין במהלך תקופת משפטו, ובנוסף, עו"ד זיו לא היה נתון במעצר בית ממושך כמו זה בו הייתה נתונה הנאשמת. ועל כל אלה, כמויות הסם אותן התכוון עו"ד זיו להחדיר לכלא היו גדולות באופן משמעותי מן הכמות שהנאשמת החדירה לכלא.
8. בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את ההיבטים השונים של שיקולי הענישה, הגעתי למסקנה כי ענישה שאינה כוללת רכיב של מאסר ממש, לא יהיה בה כדי לבטא את חומרתם יוצאת הדופן של מעשיה של הנאשמת. עם זאת, נסיבותיה האישיות וההשלכה הנרחבת שיש להרשעתה על עתידה המקצועי, יהיה בהן כדי למתן את אורך תקופת המאסר. לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:
1. 7 חודשי מאסר בפועל. מעונש זה ינוכו ימי המעצר.
2. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. התנאי, שהנאשמת לא תבצע כל עבירת פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.
נאשם 2
9. בצדק טען ב"כ המאשימה כי נאשם זה הינו מחולל פשיעה בכלא, מסקנה הנשענת הן על עובדותיה של פרשה זו והן על הכרעת הדין הקודמת (ת"פ 421/09 של בית משפט זה), בגינה מרצה הוא עתה עונש מאסר, חלקו במצטבר לעונש מאסר קודם, בגין עבירות נשק שביצע בהיותו אסיר. לחובתו עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות רכוש שביצע עוד בהיותו קטין, כשלאחר מכן הלכה מעורבותו הפלילית והתפתחה לעבירות סמים, אלימות ונשק, בגינן ריצה ומרצה עונשי מאסר כבדים. מעורבותו בפרשה הנדונה חולשת על העבירה מתחילת התהוותה ועד סופה: הוא ניהל שיחות תיאום עם הנאשמת, ניצל את הקשר איתה, ונתן הנחיות לנאשם 3 שאמור היה לקבל לידיו את הסם במהלך הפגישה.
10. לטענת ב"כ הנאשם יש להסתפק בהטלת עונש מאסר קצר, אשר ירוצה כולו או רובו בחופף לתקופת המאסר שהוא מרצה, וזאת לנוכח העובדה שהנאשם מרצה עונש מאסר בן 11 שנים ועוד 10 חודשים במצטבר, כשהוא נמצא עתה זה 8 שנים בכלא, בבידוד מוחלט. זכויותיו כאסיר לא ניתנות לו בשל תנאי ההפרדה בהם הוא שרוי. עוד טען, כי המדובר בכמות קטנה ביותר של סם, אשר על פי הנסיבות ברור שנועד לצריכתו העצמית, וכי ההרשעה בעבירה של החזקה שלא לצריכה עצמית באה רק משום שגם נאשם 3 החזיק בסם. אין המדובר, אפוא, בסם שאמור היה להיות מופץ בין כותלי הכלא. גם ב"כ הנאשם עמד על חלוף הזמן כשיקול לקולא, כשנאשם 2 לא הפריע לניהול המשפט, אשר התמשך אך בשל אותן סוגיות עקרוניות אשר הובאו, בדין, לפתחו של בית המשפט העליון.
11. הטלת עונש חופף על הנאשם תחטיא את מטרת הענישה, שהרי לא יהיה בכך אלמנט מרתיע. בנוסף, לא יהיה בכך כדי לבטא את מעורבותו בפרשה, כחוטא ומחטיא. עם זאת, נכון יהיה להתחשב, בכל הנוגע למשך תקופת המאסר, בעבור הזמן ובעובדה שהנאשם מרצה עונש מאסר ממושך ביותר בין כותלי הכלא.