1. הבקשה בפני היא של הקרן לטיפול בחסויים, אפוטרופא על גופו ורכושו של מר צ. י. הקרן מונתה לפני כשנתיים, לאחר שקודם, בהליך שנפתח בשנת 2005, נמצא שיש צורך למנות אפוטרופס בגלל מצבו של החסוי, אשר על פי התסקיר מיום ו אדר א תשס"ה 15.2.05, נמצא במצב פסיכוטי ומוזנח, ובגלל בעיות בריאותיות שלא טופלו, היה צורך לכרות את שתי כפות רגליו בגלל נמק.
2. א. הבקשה הנוכחית היא על פי כותרתה "בקשה דחופה ביותר למתן הוראות בענייין ניתוח", ומתואר מצבו של החסוי, שהוא מאושפז מזה זמן לא מבוטל במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים הדסה עין כרם.
ב. על פי מכתב אל נציגת הקרן מיום ב ניסן תשע"א 6.4.11 מאת ד"ר ס', ....., ההתלבטות היא האם לעשות פרוצדורה אשר תאפשר דיאליזה.
ג. החסוי מתואר כסובל
"מאי ספיקת לב מתקדמת הגורמת לצבירת נוזלים ניכרת. בנוסף למר צ. מחלה הגורמת להיצרות משמעותית בכלי הדם המספקים דם לגפיים, (עקב כך נאלץ לעבור קטיעה). למר צ. גם סכרת שנים רבות, והוא מעשן כבד. בעקבות כל הנ"ל נוצרה אי ספיקת כליות, המגיעה בימים אלה למצב סופני. אי ספיקת כליות זו מביאה להחמרה בצבירת הנוזלים - ולכן למר צ. יש בצקות בירכיים ובבטן, אך במיוחד חשוב לציין כי יש הצטברות נוזלים גם בריאות, דבר שעלול לגרום לאי ספיקה נשימתית בהמשך. חוסר תפקוד הכליות גם מביא להצטברות רעלים בגוף, העלולים לשבש תפקוד מערכות רבות בגוף - כגון מערכת עצבים, מערכת קרישת הדם, הלב, והריאות. בנוסף מצטברים מלחים שבדרך כלל מפונים על ידי הכליות, וגם אלה עלולים להביא לפגיעה נוספת כמו הפרעות קטלניות בקצב הלב. כמובן שלאור האמור לעיל עולה שאלת טיפול כלייתי חליפי, דיאליזה".
ד. בהמשך נאמר כי החסוי מועמד מבחינה רפואית לדיאליזה, אולם
"לאור מחלת הלב המתקדמת של מר צ., דיאליזה לא בוודאות תשפר את תוחלת חייו, אך במרבית המקרים עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של המטופל. קשה לי להחליט אם כך יהיה גם במקרה של מר צ.".
ה. בהמשך ד"ר ס' מתארת את הסיכון הכרוך בביצוע הדיאליזה. במקרה של החסוי ביצוע הדיאליזה נעשה בהחדרת צנתר גדול לכלי דם מרכזי, קצהו של הצנתר זה אמור לשבת בלב והחדרת הצנתר כרוכה בסיכון של דימום בכל חולה.
"אולם לצורך ביצוע הפרוצדורה יש צורך בשיתוף פעולה ניכר מצד החולה (לשכב ללא תזוזה, לא לגעת בציוד הסטירילי, יכולת סבל לכאבים קלים כמו רופא שיניים למשל). מר צ. מתנגד נחרצות לביצוע דיאליזה, כפי שהוא מתנגד ללקיחת דמים שגרתית או לנטילת תרופות. לכן צריך יהיה להרדימו לצורך הכנסת הצנתר. במצבו הרדמה כרוכה בסיכונים, במיוחד ללב ולריאות, יותר מאשר לאוכלוסיה הכללית. אך דרגת הסיכון סבירה בהחלט, וזו פרוצדורה שאנו מבצעים בהרדמה מידי פעם. לאחר החדרת הצנתר, צפוי למר צ. להתחבר למכונת הדיאליזה שלוש פעמים בשבוע למשך שלוש שעות כל פעם... הסכנות העקריות הן שתיים. 1. מר צ. ינסה לשלוף את הצנתר מגופו (וזה לא מסובך מאחר ולצנתר יש חלק חיצוני). פעולה כזו עלולה לגרום לדמם מסכן חיים בזמן קצר. במיוחד גדולה הסכנה אם זה יקרה במהלך דיאליזה. 2. צנתר היושב בכלי דם מרכזי מחייב שמירה על סטריליות הן בזמן הדיאליזה והן במהלך כל הימים. צנתרים אלה נוטים להזדהם ולגרום לזיהום של הדם ולעיתים של הלב ואיברים חיוניים נוספים. כל נגיעה בצנתר או הרטבתו מביאים לזיהום כזה ולסכנת חיים ממשית. להערכתי הסיכוי כי צנתר זה יזדהם גבוהה מאוד, ומהווה סיכון ממשי לאיכות חייו ולתוחלת חייו של מר צ.".
ו. לדברי ד"ר ס', ניתן רק באופן חלקי למנוע את הסיכונים, ועל מנת למנוע שליפת הצנתר יש צורך בהשגחה צמודה 24 שעות ביום או למנוע ממנו אפשרות להגיע בידיו אל הקטטר.
ז. עוד מוסיפה ד"ר ס', כי לדעתה החסוי אינו מועמד
"בשלב זה לניתוח להתקנת דלף קבוע לדיאליזה (ניתוח לחיבור בין העורק לווריד היוצר כלי דם גדול ואותו יש לדקור בשתי מחטים גדולות בכל דיאליזה, כלומר שש דקירות גדולות בשבוע), זאת משום שבמצבו לא ניתן להרדימו לצורך כך וגם מאחר וסבל ממחלת כלי דם קשה, יש סיכוי סביר שלא ניתן יהיה טכנית לבצע את הניתוח. בנוסף אני בספק אם מר צ. יאפשר לנו לדקור אותו שש פעמים בשבוע".
ח. לבקשה צורפה גם הערכה פסיכיאטרית שנעשתה על ידי ד"ר א' מהמחלקה הפסיכיאטרית. החסוי מתואר כחולה סכיזופרניה כרונית עם מצב גופני מורכב וקשה ביותר, חסר תובנה למצבו ושיפוט לקוי. נאמר כי הוא אינו נוטל את הטיפול התרופתי הנדרש, ומתנגד לדיאליזה בטענה שאינו חולה. הוא מקבל טיפול חלקי. הוא מאושפז בהוראת אישפוז מידי פעם.
3. ביקשתי חומר משלים בעניין מצבו הנפשי של החסוי וביקרתי אותו בבית החולים ביום כא אייר תשע"א 26.5.11.
4. א. רשמתי פרוטוקול של המפגש, והעתק ממנו יועבר לצדדים עם החלטה זו.
ב. ההתרשמות מהמפגש הייתה שמדובר באדם בעל אינטליגנציה סבירה, אשר היה בזמן המפגש מסוגל לנהל שיחה, אם כי הרושם היה של עייפות, ולעיתים קושי לסדר את מחשבותיו.
ג. שזורים בדבריו עניינים שאינם רלוונטיים כלל ועיקר לשאלות שנשאל, כגון התייחסות בשתי הזדמנויות שונות למשפט דמיניוק. הוא סבר שהוא בבית חולים לחולי נפש כפר שאול, וטען כי "זה בגלל שאני הומלס, אין להם מקום לשים".
הוא תיאר ביקורים שמקבל מבני משפחה, אך כאשר נשאל שמו של האח הבכור אמר "נפקא מינא, דלג".
לטענתו הרופאים רוצים לעשות לו מחקר, ולא באמת לעזור לו, והוא טען ככל שהוא חולה זה משום