נוריאל נ' אביטן ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעות הדדיות שעניינן הפרת חוזה שכירות שנערך בין התובע לבין הנתבע 1 ביום 18.10.2006.

לשם הנוחיות יכונה להלן התובע בתביעה העיקרית, הוא גם הנתבע שכנגד: "התובע" ואילו הנתבעים בתביעה העיקרית, הם גם התובעים שכנגד: "הנתבעים".

2.הנתבע 1 הינו הבעלים של דירה השוכנת בעיר בית שאן (להלן: "הדירה").

3.הנתבעת 2 הינו אמו של הנתבע 1 ובעלת משרד תיווך.

4.בין התובע לבין הנתבע 1 נערך ונחתם ביום 18.10.2006 הסכם שכירות, לפיו שכר התובע מהנתבע 1 את הדירה לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 22.10.2006 ועד ליום 21.10.2007.

5.התובע טוען, כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות, עת נמנעו מלקיים את התחייבותם עפ"י החוזה ולתקן ליקויים שנתגלו בדירה, כגון שיש מטבח שבור, עובש בתקרת המקלחת ותריסים שבורים. לטענתו, כל פניותיו החוזרות ונשנות אל הנתבעים כי יתקנו את הליקויים בדירה, עלו בתוהו. מכאן התביעה שבפניי, בה עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, לטענתו, עקב מצבה הירוד של הדירה.

6.בתמיכה לטענותיו, צירף התובע תמונות (מוצג ת/1) המתעדות, לטענתו, את הליקויים בדירה.

7.הנתבעים, בכתב הגנתם, מכחישים את הטענות שבכתב התביעה. לטענתם, התובע הוא זה שהזניח את הדירה וגרם בה נזקים. לפיכך, דורשים הנתבעים פיצוי בגין תיקון הליקויים העומד ע"ס 8,000 ₪.

8.הנתבעת 2 טוענת, כי דין התביעה כנגדה להידחות מפאת העדר יריבות בינה לבין התובע. לטענתה, היא בעלת עסק לתיווך דירות והיא תיווכה בין התובע לנתבע 1 בכל הנוגע להשכרת הדירה נשוא התביעה.

9.התובע בכתב הגנתו מכחיש, מכל וכל, את הטענה שגרם לנזקים לדירה וטוען כי בשל הליקויים שנתגלו בדירה הוא נאלץ לפנותה חודש ימים לפני שהסתיימה תקופת השכירות. לביסוס טענותיו, צירף התובע הסכם שכירות שערך ביחס לדירה אחרת החל מיום 01.09.2007 (ת/2).

10.בדיון שהתקיים בפניי העידו בעלי הדין וחזרו על גרסאותיהם הנ"ל.

11.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות כפי שהוצגו בפניי, הנני מחליטה לקבל את התביעה העיקרית, באופן חלקי, ולדחות את התביעה שכנגד והכל כפי שיפורט להלן.

12.אין מחלוקת בין הצדדים, כי עפ"י הסכם השכירות התחייב הנתבע 1 לתקן את השיש במטבח אשר בדירה. ברם, בפועל תיקון זה לא בוצע כלל ועיקר. בהקשר זה, אני קובעת כי הנתבע 1 היפר את חובתו עפ"י ההסכם, ולכן מגיע לתובע פיצוי בגין רכיב נזק זה.

13.באשר לעובש בתקרת המקלחת, לא הוכח בפניי כי ליקוי זה היה קיים במעמד החתימה על הסכם השכירות, אחרת ניתן לצפות כי התובע יעלה על הכתב קיומו של ליקוי זה ויעגן אף את חובתו של המשכיר לדאוג לתיקונו, כפי שעשה באשר לנושא השיש המטבח. בעדותם בפני, טענו הנתבעים כי העובש בתקרת המקלחת נוצר במהלך תקופת השכירות ולא לפניה, והראיה לכך שהתובע אישר בהסכם השכירות כי בדק את הדירה ומצא אותה תקינה, מתאימה לצרכיו ולשביעות רצונו. גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבע 1 לעניין מועד היווצרות העובש בתקרת המקלחת, הרי שאין בכך כדי לפטור אותו מאחריות למצבה של המקלחת. עיון בתמונות מעלה, כי מדובר בליקוי אשר אינו תוצר של שימוש בלתי סביר מצד התובע, וככזה הרי מוטלת על הנתבע 1, כמשכיר, האחריות לתיקונו.

14.ניכר על פני התמונות, כי עסקינן בליקוי שיש בו כדי לפגום בהנאה שהפיק התובע במהלך תקופת שהותו בדירה כשוכר. הנתבע 1 לא סתר בראייה כלשהי את התמונות שהוגשו ע"י התובע להוכחת מצבו של המושכר בכלל והליקוי בתקרת המקלחת בפרט, ולכן מגיע לו פיצוי בגין סירוב הנתבע 1 לתקנו.

15.באשר לתריסי החלון השבורים, התובע לא הביא ראיות באשר לסיבת שבירתם, ולכן אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין פריט נזק זה.

16.לאור המקובץ, אני מעריכה את הפיצוי בגין עוגמת נפש שמגיע לתובע בגין אי תיקון השיש במטבח ותקרת המקלחת, בסך של 2,000 ₪.

17.באשר לנתבעת 2, התובע טוען כי הלה הייתה מיופת כוחו של הנתבע 1, בעל הדירה. מנגד, טוענת הנתבעת 2 כי שימשה כמתווכת בחוזה השכירות, הא ותו לא. כשאני בוחנת את טענות הצדדים בהיבט זה, דעתי נוטה לקבל את גרסת הנתבעת 2, בשים לב לכך שגרסת התובע בקשר לחבותה הנטענת של הנתבעת 2 לא היה לה תימוכין בחומר הראיות.

18.באשר לתביעה שכנגד - בחינת טענות הנתבעים, אל מול הנטלים המוטלים עליהם כתובעים שכנגד, מעלה כי הנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל להוכחת הנזקים הנטענים ואף לא את שווי עלות תיקונם. הנתבעים לא צירפו תמונות או שאר ראיות אחרות התומכות בקיומם של הליקויים הנטענים, בקשר סיבתי בין התנהלות התובע לבין קיומם של הליקויים ולעניין אפשרויות תיקון הליקויים ועלותם. זאת אף זאת, הנתבעים לא הציגו ולו קבלה אחת המעידה על ביצוע תיקונים, או למצער, הצעה מפורטת מבעל מקצוע. טענותיהם של הנתבעים, בהקשר זה, נטענו בעלמא ללא שהונחה ראיה כלשהי לפתחו של ביהמ"ש להוכחתם. מעבר לנדרש אציין, כי לא די בכך שהנתבעים יוכיחו קיומם של ליקויים אלא שעל הנתבעים אף להוכיח, כי הנזקים הינם פרי שימוש לא סביר של התובע בדירה. יתרה מכך, על הנתבעים חל הנטל להוכיח כי הליקויים אירעו בתקופה בה החזיק התובע את הדירה.