נ.ע ואח' נ' מ דינת ישראל, רשות הרישוי

הרקע לתביעה:

1.         לפניי תביעה לפיצויים וכן הודעת צד שלישי, בגין לקיחת שיעורי נהיגה נוספים עקב הצורך בחידוש טופס כשירות רפואית לנהיגה ברכב מנועי. סכום התביעה הועמד על סך 25,000 ש"ח.

טענות התובעת:

2.         התובעת ניגשה לארבעה מבחני נהיגה מעשיים, אך לא צלחה אותם. לאחר המבחן הרביעי, נמסר לה על ידי גורמי הנתבעת (להלן: " רשות הרישוי") שנפלה טעות מפני שאישור הכשירות הרפואית שבידי התובעת איננו בתוקף. על כן, התובעת לא יכולה הייתה לגשת למבחן נהיגה מעשי נוסף, עד שתציג אישור חדש תקף. 

3.         התובעת הסבירה לנציגי רשות הרישוי האישור שבידיה תקף משום שהוא ניתן לה ללא הגבלת זמן וכן שהיא ניגשה לארבעה מבחני נהיגה באותה השנה וארבעת בוחני הנהיגה קיבלו את האישור והתייחסו אליו כאישור תקף.

4.         נציגי רשות הרישוי לא קיבלו את הסבריה של התובעת ובלית ברירה, התובעת הפיקה אישור כשירות רפואית חדש מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "מרב"ד"). אולם, בינתיים נמנע מהתובעת לקחת שיעורי נהיגה עד שתקבל לידיה אישור חדש תקף. על כן נאלצה להמתין לקבלת האישור החדש. כתוצאה מכך, נגרמה לה "עוגמת נפש" ויכולות הנהיגה שלה נפגמו לאחר שרצף שיעורי הנהיגה נקטע. מכאן התביעה דנן, שסכומה הועמד על סך 25,000 ש"ח.

טענות הנתבעת (רשות הרישוי):

5.         לתובעת לא נגרם כל נזק, מהצורך להנפיק אישור רפואי חדש, שכן שיעורי הנהיגה שנטלה ממילא שימשו אותה לצורך קבלת רישיון נהיגה.

6.         תוקפו של אישור כשירות רפואית הינו לשלוש שנים מהיום שניתן. על כן, תוקפו של האישור שניתן לתובעת ביום 5.12.05, הסתיים ביום 5.12.08 ולא היה תקף עת ביקשה התובעת להיבחן במבחן נהיגה מעשי נוסף. 

7.         תקלה זו התרחשה, שכן מר זוהר גלפרין, מורה הנהיגה של התובעת (להלן: "מורה הנהיגה") לא פעל כנדרש. היה על מורה הנהיגה למנוע מהתובעת להתחיל ללמוד נהיגה ולא לאפשר לתובעת לגשת למבחן נהיגה, ללא אישור כשירות רפואית תקף, זאת, בהתאם לתקנות 222, 223 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). 

8.         אם המורה לא היה מאפשר לתובעת לגשת למבחן נהיגה מעשי ללא אישור תקף, כפי שנדרש ממנו מהתקנות, תביעה זו הייתה נמנעת. על כן יש להטיל את האחריות לתקלה על מורה הנהיגה. משכך נקטה רשות הרישוי בהליכי צד שלישי כנגד מורה הנהיגה.

טענות הצד השלישי (מורה הנהיגה) :

9.         לטענת מורה הנהיגה, הוא פעל כראוי והגיש את כל הטפסים הנדרשים. הטפסים נבדקו שוב ושוב על ידי בוחני רשות הרישוי ולא נמצא בהם כל פגם. בוחני רשות הרישוי לא היו ערים כלל להנחיה, על פיה תוקפו של טופס הכשירות הרפואית מוגבל לשלוש שנים. דבר זה מלמד שמדובר בכשל של רשות הרישוי בלבד.

10.        בדיון שנערך לפניי העידו: התובעת ומר זוהר גלפרין (מורה הנהיגה).

דיון והכרעה :

11.        התובעת נולדה עם מום מולד בכף ידה, ולכן נדרשה להציג אישור כשירות רפואית מהמרב"ד כתנאי לביצוע מבחן הנהיגה המעשי, זאת, לפי תקנה 193 לתקנות.

12.        בעבר ניתנו לתובעת שלושה אישורי כשירות רפואיים, שלכל אחד מהם תוקף שונה. האישור הראשון ניתן בשנת 1998 ותוקפו היה ל- 3 שנים, האישור השני ניתן בשנת 2002 ותוקפו היה ל- 5 שנים. לטענת התובעת, האישור השלישי ניתן בשנת 2005 ותוקפו היה ללא הגבלת זמן.

13.        כך, אליבא התובעת, תוקפם של שני האישורים (הראשון והשני), צוין על גבי האישורים. אולם על גבי האישור השלישי שניתן לתובעת לא צוין כל תוקף ונאמר לתובעת על ידי הרופא שנתן אישור זה, שתוקפו "לכל החיים" [פר' עמ' 1 ש' 18-20].  

14.        התובעת לא הציגה לפניי את האישור הראשון והשני הואיל והם אינם בידה [פר' עמ' 1 ש' 17]. יחד עם זאת, הציגה התובעת לפניי את האישור השלישי [ת/1]. עיון בנוסח האישור מלמד, שאכן כטענת התובעת, תוקפו אינו מוגבל - אין כל הערה בכתב על גבי הטופס שהינו בתוקף למשך שלוש שנים.