1. התובע הזמין מזגן מהנתבעת ובתביעה זו, מלין התובע על כך, שאספקת המזגן תואמה עימו ליום 5/8/2010 בין השעות 10.00- 14.00 וביום המשלוח, שוחח התובע עם השליח בשעה 12.45 והוא אמר שתוך חצי שעה הוא מגיע. כעבור חצי השעה, התקשר שוב התובע אל השליח ואז הוא ביקש מהתובע שתוך חצי שעה יצא לדרך ואין עוד צורך להתקשר אליו.
התובע גם הודיע לשליח, שהיות והוא לא גר שם, הוא מבקש מהשליח להגיע בזמן ולא לתת לו לחכות בחוץ ובחום.
בהמשך וכתוצאה משיחה זו, הגיע התובע עם בת זוגו לאתר בשעה 13.30 והמתינו לבואו של השליח.
לאחר חצי שעה, משלא הגיע השליח, שוב התקשר התובע אליו, אך לא היה זמין ומשענה, הבטיח כל פעם שתוך 20 דקות הוא מגיע וכך נמשך הזמן עד שבשעה 17.02 הגיע השליח, קרי באיחור של שלוש וחצי שעות.
לאור איחור זה, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסך של 942 ש"ח - אותו שילם בעד התקנת המזגן וכן הוצאות משפט עבור הפסד יום עבודה, עוגמת נפש - זאת משום ההמתנה וכן עבור כך, שבת זוגו חשה ברע ושניהם חשו מטורטרים, עייפים, מותשים ופראיירים והתובע ראה באיחורו של השליח משום זלזול.
2. הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע ובין יתר נימוקיה, מעלה היא את הטענות הבאות:
א. הנתבעת מאשרת את מועד רכישת המזגן ומוסיפה, שהובהר לתובע, ששעות האספקה המשוערות הינן 10.00- 14.00 עם התראה של 30 דקות מראש. גם הוסבר לתובע, שאין צורך שימתין כל היום בביתו משום שיקבל התראה של 30 דקות מראש לפני הגעתו של השליח.
ב. בשל העומס הרב של חודשי הקיץ, הגיע השליח לבית התובע בשעה 17.00 אך לא לפני שעדכן את התובע 30 דקות מראש כמובטח.
הנתבעת שמעה את טענותיו של התובע ולפנים משורת הדין הציעה לו החזר כספי של 150 ש"ח, אך התובע לא נתן תשובה להצעה זו עד כתיבת כתב ההגנה (22/11/2010).
מכל מקום, טוענת הנתבעת, שהתובע לא ביסס את הסכום הנתבע.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים - כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט, הרי שגם אם התובע לא הוכיח את מלוא טענותיו, קרי שבאותו יום המתנה היה יום חם מאד, שבאותו יום המתנה המתין בחוץ או שבאותו יום ובשל אותה המתנה חשה בת זוגו ברע, הרי שהתובע הוכיח, שבשעה שהודעה לו על הגעת השליח - השליח לא הגיע ולכן מגיע לתובע על כך פיצוי, אך בוודאי לא הסכומים שתבע בכתב התביעה - שהם סכומים בלתי מוכחים - וזאת מהנימוקים הבאים:
א. אין חולק בין הצדדים, שבתחילה הודע לתובע על הגעת השליח בין השעות 10.00- 14.00 עם התראה מראש של 30 דקות, ברם הנתבעת גם מודה בעובדה, שלאור העומס בהתקנת מזגנים באותה תקופה, לא הגיע השליח בשעה המובטחת אלא הגיע בשעה 17.00.
אני מקבל את טענת הנתבעת, שזמן האספקה הוא משוער, אך בשל כך שהוא משוער נקבע מתח זמנים בין שעה זו לשעה זו והמילה "משוער" אומרת לנו, שאין שעה קבועה להגעת השליח אלא שעה משוערת בין שעה זו לשעה אחרת, אך אין זה אומר שאם השליח מגיע לאחר מתח אותן שעות - הוא עוד יכול לטעון שהשעה הייתה משוערת.
ב. אני גם מקבל את טענת הנתבעת - טענה אותה מאשר גם התובע - שנאמר לתובע שימתין ויקבל התראה של 30 דקות לפני הגעתו של השליח, ברם כפי שעולה מטענות התובע - טענות שלא נסתרו- ניתנו לו מספר התראות של חצי שעה והודעות כאלו הותירו בליבו של התובע חוסר וודאות לזמן ההגעה בפועל.
אפשר להבין, שאם נקבע ביקורו של השליח בין השעות 10.00- 14.00, הרי שמדובר בזמן משוער ולכן
בין שעות אלו יוצא השליח ידי חובה אם הוא מודיע תוך 30 דקות על זמן הגעתו ליעד.
ברם, ההודעה וההגעה חייבת להיות בין השעות הנ"ל ואין מקום עוד ליתן הודעות של 30 דקות לאחר עבור השעה 14.00 וכל הגעה לאחר שעה זו שהיא השעה המקסימלית המשוערת - הפר השליח את הבטחתו להגיע בזמן שקבע מראש.
ג. התובע, בעצם, לא הוכיח באיזו שעה הגיע למקום, אך טענתו על כי נאמר לו להגיע למקום בשעה 13.30 לא נסתרה.
מסתבר, שגם לאחר השעה 14.00 עדיין הבטיח השליח להגיע תוך 30 דקות והביקור עצמו לא התקיים בפועל, כפי שהבטיח השליח ובאופן כזה נמשך הזמן עד השעה 17.00 עת הגיע השליח.
ד. נציג הנתבעת טען בבית המשפט, שהתובע קיבל המזגן מהר מאד יחסית לתקופה הקיץ, שכן תוך שבוע ימים סופק המזגן. יש להעריך את הנתבעת על האספקה המהירה, שגם זה חלק מהשירות, אך אין בין זה ובין איחור הטכנאי או השליח ולא כלום.